ממש עכשיו

א77

New member
ממש עכשיו

יום הזכרון להרב הקדוש מנחם נחום מצ´רנוביל = טשרנאביל. שטמון הזכיר משהו במאמרו. ואגב במשפחת טוורסקי על כל הנספחים, צרנוביל רחמיסטריווקא סקוויר טריסק ועוד ועוד ועוד, יכול אני לסייע במעט. הרה"ק מנחם נחום מצ´רנוביל ידוע ונקרא ע"ש ספרו המאור עיניים ועוד הילולא להיום. הילולא של מישהי שהשתטחתי על קברה בערב ראש השנה. הלא היא רחל אמנו המבכה על בניה וממאנת להנחם עד כי ישובו לגבולם. יש מסורת לימי הזכרון של כל שבטי ישראל בני יעקב, פרט לאחד, הלא הוא בנימין בן יעקב ורחל, שאין שום מידע אודות יום פטירתו פרט להשערה דלקמן: מיכיון שהקדוש ברוך הוא ממלא שנותיהם של צדיקים, שהרי בז´ באדר מת משה ובז´ באדר נולד משה כפי שנאמר בשמות כ"ג "את מספר ימיך אמלא" {ממסכת קידושין לח עמוד א} הרי שמיכיון שרחל אמנו מתה בלדתה את בנימין. והרי היא נפטרה היום י"א בחשוון, בעת לידתה את בנימין, ומיכיון שהיה צדיק ולא ידוע ומקובל אצלנו שום יום פטירה עליו, הרי לנו סברה שהיום הוא גם יום פטירתו. ולכן יש הנוהגים לעלות ולהשתטח על קברו היום. הוא נטמן בהמשך הכביש הראשי {רחוב וייצמן} של כפר סבא. ואגב. אבי ז"ל שהתמיד בלימוד התורה, סיים את לימודו בדיוק במסכת קידושין שם. ומיד לאחר מכן עבר את התאונה שגרמה לו להפרד מעמנו שבוע לאחר מכן, ברגע האחרון של יום ז´ באדר הילולא של משה רבינו מוסר התורה לישראל. יום טוב
 

ornan

New member
ממש עכשיו גם יום הזכרון ליצחק רבין|

7 שנים להרצחו.
 

א77

New member
אכן אכן, צודקת, לא שכחנו

איני מאמין שיש מי ששכח. קבלו התנצלותי, שהרי אני מתבונן ומזכיר על העבר הרחוק, ולא יום הזכרון הוא העיקר בכוונתי, אלא בהעלות שמות העשויים להוות מטרה ליצירת קשר גניאולוגי ומשפחתי, בעיקר לרבי נחום מצ´רנוביל, רחל נקראת אמנו לכל עם ישראל (אף שהיא אם של יוסף ובנימין בלבד) וכך נאמר בנבואת ירמיהו כה אמר יהוה קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו כה אמר יהוה מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם יהוה ושבו מארץ אויב ויש תקוה לאחריתך נאם יהוה ושבו בנים לגבולם
 

כוכה

New member
איפה היינו כשרבין נרצח

היום הוא יום זיכרון כפי שאורנה העירה, ויש לי הרגשה שלא רק שהמדינה שוכחת, אלא שהעבים בשמינו מתקדרים שוב וההסתה חזרה למימדים של אז. כן, הפרשיה הזו שייכת איכשוה לשורשים של כולנו,וכדי שנזכור ונזכיר מציעה שנזכיר לעצמנו קודם כל - איפה היינו כשהרצח קרה. ואני אתחיל: כן, מודה, הייתי בכיכר, נהניתי והייתי חלק מהאופוריה ששרתה שם. הרצח קרה בחלק הצפון מזרחי ואני הלכתי דרום מערבה. כשהגעתי לאבן גבירול ראיתי ממול אנשים רצים (לאיכילוב) ולא הבנתי. ישבנו לשתות, נהנינו, אנשים חלפו והחלפנו התרשמות עד כמה הכל עבר טוב. מסוקים חגו בשמיים, סירנות משטרתיות הפריעו את השלוה. מישהי בקפה העירה שקרה משהו וענינו לה שלפזר מאה אלף איש - זה קשה... אח"כ בהמשך הדרך נשמעו דיבורים רמים מהמכוניות. עצרתי מישהו ותישאלתי. רצתי הביתה, היו מלא הודעות על המשיבון המורות לי לפתוח טלויזיה. את הלילה ההוא לא אשכח - כל רגע פתחתי חלון והעיר כולה הייתה מוארת ואנשים לא ישנו. בבוקר השכם חזרתי לכיכר...
 
../images/Emo16.gif אני אמשיך...

(כל הכבוד - כמו תמיד - על היוזמה, כוכה) שבת בערב, ואני במשמרת בחמ"ל הצפוני, הגדוד "תופס קו". אני במשמרת, וברדיו מתחילים דיווחים מן הכיכר. אני כבר פז"מניק בגדוד ובצבא, מרגיש בטוח ורגוע בסביבה מוכרת, ובחמ"ל יושבות חיילות צעירות, שאך זה סיימו קורס חמ"ליסטיות. את השידור מן הכיכר איני בטוח ששמעתי, כיוון שרעש מכשירי הקשר הפריע את מנוחתנו, אבל הרדיו, כנראה, היה פתוח, כיוון שבסביבות 21.40 - אחרי שהשידור מהכיכר נגמר - היתה פריצה מחדר החדשות. משהו קרה. מישהו, כנראה, נפצע. יש מהומה. דקות אחדות עברו, עד שהשמועה אומתה: "רבין נורה". המג"ד היה אמור לצאת לסיור בגיזרה, ונהגו - חבר טוב שלי מן הגדוד - עומד לידו, שניהם דבוקים לרדיו קטן. דקות ארוכות עד מאוד חלפו, עד שהשידור נקטע אל דבריו מסמרי-השיער של איתן הבר. אני צועד אט אט לעבר משרדו של המג"ד, עוד מספיק ללחוש להם בחדר: "רבין מת", והם מהנהנים לעברי. אני חושב שהיה שקט מסביב. הלכתי לישון. אחר כך, נדבקנו לטלוויזיה היחידה שהיתה בבסיס, במרפאה. אחר כך, משמר כבוד במשך יום האבל, עומדים זוגות זוגות ליד הלהבה הגדולה. וגם הלב בער... ארנון נ.ב. מה למדנו מכל זה
לצערי, אני יכול לומר כמעט בוודאות שכלום
 

yoavep

New member
גם אני אמשיך ...

סיימתי קורס מפקדי צוות תותח ועמדתי לצאת להכנה לבה"ד 1. עדיין אני שומע את האישה שריאנו כמה דקות לאחר הירי - "רבין לא נפגע, רבין לא נפגע..." על חשק לקום ובכלל לעשות משהו באותו יום ראשון ארור - אין מה לדבר... על הצפירה של יום שני, יום הבאתו לקבורה - רעד לי כל הגוף... האם למדנו משהו - ארנון כבר נתן את התשובה... את המשמעות של הרצח - עדיין לא הבנו...
יהי זכרו ברוך
 
אני לא אשכח את היום הזה...

אז עבדתי במשמרות לילה כשוטפת כלים בבית קפה קטן,הגעתי למקום כדי לחכות שיפתח ידעתי על העצרת שהיתה אמורה להערך באותו יום,היתה לי הרגשה לא טובה הסתובבתי מצד לצד כארי בסוגר,כועסת ומרוגזת רציתי לעזוב הכל ולנסוע לשם תחושות הבטן שלי ניבאו לי אסון אבל לא רציתי לעזוב את העבודה,כששמעתי על מה שקרה לא הופתעתי, הנה זה קרה חשבתי לעצמי כמו שהרגשת עד היום אני לא סולחת לעצמי שלא פעלתי לפי האינסטינקטים שלי. שלכם חנה גונן
 

ornan

New member
ואני משיכה../images/Emo16.gif

אנחנו ישבנו בסלון וצפינו בערוץ 2 שהקרין את הסרט "קרוקודיל דנדי", לפתע הסרט נקטע ומודיעים על מהדורת חדשות מיוחד... היינו בטוחים שהנורא מכל קרה - פיגוע - הרי מכך כל כך פחדו מאובינו שמחוץ, זו הסיבה שלא אפשרנו לבתנו לנסוע עם בני כיתתה לעצרת - דקה ארוכה כנצח חלפה - והידיעה על יריות שנורו לעברו של ראש ממשלתנו - תופסים את הראש... הידיעות רצות, פעם אומרים כך ופעם אחרת, פעם הוא חי ופעם הוא מת.. עד הידיעה הנוראה. רבין - ראש ממשלתנו - נרצח. לא ע"י ערבי. נרצח ע"י יהודי. והלוויה - מנסים לעלות לאוטובוס לירושלים, לחלוף רק לרגע על פני הארון, להאמין שזו האמת - אין מקום ולכן מוותרים. נוסעים לכיכר, מדליקים נר, בוכים, מסרבים להאמין. ואחרי תקופת מה נוסעים להר הרצל ועברה שנה, נוסעים לעצרת בכיכר ועוד שנה עברה ועוד שנה ועוד ועברו כבר שבע שנים הבנו? הפנמנו? השתננו? ממש לא. אין שלום חבר, אתה מאוד חסר.
 

א י י ב י

New member
מוצ"ש

ואני כהרגלי בריקודי עם. ופתאום מישהי שאני מכיר נכנסת וכולה דומעת. "רבין נורה" - היא לוחשת. ובין רגע - דממה - אין מוסיקה וכולם נעמדו בהלם. ןחרש הלכתי למכוניתי. ובעוד אני נוהג ברחובות רעננה, נוהג ובוכה. ולצידי ברמזור - מכונית עם 4 בחורים דתיים צוהלים ושמחים. ןאני פונה לפתוח את החלון ולהעיר - ואז אני מגלה שיש גם כאלו ששמחים בזה הרגע. וכמו שאמר ארנון - כנראה לא למדנו כלום.
 

הדס ח

New member
כשרבין נרצח

הייתי בבית. ראיתי טלויזיה ולא בדיוק תפסתי והבנתי את מה שאומרים. לפני שנה בטקס הזכרון לרבין בגבעת אלה ביקשו ממני להגיד כמה מילים בהקשר לרצח רבין ובהיותי אמא של חייל. אני מצרפת את מה שאמרתי אז, ובדברי משולבים גם דברים שאמר רועי בני שנתיים קודם לכן. בסיום כתבתי (אך לא הקראתי) גם את מילות השיר שהיה בתכנית החרצופים. שיר שלא בטוח שרבים יסכימו איתו אך כבר שמעתי השנה קולות מהאקדמיה אשר כמו שהרגשתי מתנגדים גם הם לפולחן האישיות שנוצר, במקום להדגיש את הזוועה שברצח ואת הרעיונות עליהם שקד האיש. הדס
 

EYהודית

New member
ואני הייתי בבית...

כל משפחתי נסעה לכיכר, ואילו אני נשארתי בבית עם בני הצעיר. ואז... צלצול הפלפון מביא לי את הבשורה הנוראה, והדמעות זלגו בלי סוף. בלילה למחרת עלינו להר הרצל, עמדנו שעות בתור כדי לעבור מול ארונו, והדמעות ממשיכות לזרום... ברצח זעזע אותנו באופן אישי, הצטרפנו לקבוצה שנקראת "משמרות השלום" שליוותה את פרס בימים שאחרי הרצח לכל מקום בארץ, וכל יום שישי נפגשה ליד ביתו להפגנת תמיכה. הקבוצה המשיכה בפעילות ציבורית ופוליטית, לאורך השנים שלאחר הרצח. קבוצה זו נפגשת עד היום מידי יום שישי בכיכר.
 
למעלה