קשקוש בלבוש המקורי
New member
ממש מזעזע!
השבוע קרתה תאונת דרכים מחרידה סמוך ליישוב מצפה יריחו, שבדרך לים המלח. 4 מבני היישוב נהרגו בה ובהם שניים מילדיו של רב היישוב. כיצד מוצאים מילות תנחומים לנוכח אסון כה כבד? ההיסטוריה שלנו ידעה אסונות כבדים מזה. בפיכוע טרור אחד נהרגו אב ואם ושלושה מילדיהם, בפיגוע אחר נהרגה אשה בהריון וארבעה מילדיה, בתאונות דרכים שונות נהרגו הורים וילדים, והלב זועק: עד מתי? אין לי כוונה להטיף מוסר, כי זו לא חכמה להיות חכם לאחר מעשה. את המתים לא נשיב לחיים. אני שואל רק, כיצד למצוא ואלו מילות ניחומים למשפחות, שאיבדו את מיטב בניהם? בהיסטוריה הרחוקה שלנו ידוע סיפורו של איוב. ספר שלם נכתב על כך. לטובת אלה, שאינם מאמינים, אוכל לנחמם בכך, שאכן מציאותו או אי מציאותו של איוב שנויה במחלוקת, אך המסר העולה ממנו הוא חד וחלק: לאחר שהקב"ה היכה אותו "מכות גדולות ונאמנות וחליים רעים ונאמנים" ובהם מיתת שבעת בניו (לא שניים, לא שלושה... שבעה בנים!) הציעו לו רעיו ואשתו: יאללה! "ברך (בלשון סגי נכהור) א-לוהים ומות!". איוב לא שמע להם אלא ענה: "ה' נתן וה' לקח. יהי שם ה' מבורך". זהו הנוסח, הנאמר כיום בכל לוויה ל"ע כפסוק נחמה ראשון. הבניא ישעיהו אמר: "לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי, כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכיי מדרכיכם ומחשבותיי ממחשבותיכם". אילו ידענו אפס קצהו של מהלך הבריאה, יכולנו להבין, מדוע יש כל כך "רע" בעולם. לצערנו הרב נבראנו כבני אדם (ואולי טוב כך, כדי שלא נבין...) ועלינו להמשיך את החיים למען הדורות שאחרינו. מה עניין זה לפורום? בימים אלה הועלתה כאן הודעה של החרדי המאוכזב. משתתפי הפורום השיבו כפי שהשיבו, אולם נראה, שלפעמים עלינו לקבל את עצמנו כפי שאנו. אינני יודע, אם נולדנו הומואים, או שרכשנו תכונה זאת במשך הזמן, אינני יודע, אם ניתן הדבר לשינוי או אם לאו, ואם כן, מי יכול להשתנות. אני יודע, שלרבים מאיתנו לא טוב במציאות הזאת. אבל מה לעשות, ש"זה מה יש"? חרדי מאוכזב ועוד רבים כמותו! ב"ה אנחנו אנשים בריאים ויכולים לתרום לחברה המון. לא צריך להתייאש. לכל אחד מאיתנו יש חיסרון כזה או אחר והאמינו לי, שאני מכיר אנשים במצב גרוע בהרבה. כולנו היינו רוצים, שיהיה טוב יותר, אבל לפעמים נדמה, שלהיות הומו זה סוף העולם. אז לא כך. יש בעייה עם החברה הדתית?! צריך להביא לתודעתה את התופעה הבלתי רצונית ולאפשר לה להבין, שהומוסקסואל איננו אדם חולה. אפשר לדון כמובן על האיסורים השונים אבל זה איננו שונה מהטרוסקסואל, שאף הוא עשוי לעבור על איסורים שונים (אשה נידה וכו'). אז הבה נודה כולנו להקב"ה על שאנו יכולים להיות מאוכזבים. רק לא להיכנס לייאוש. אין לזה מקום כאן.
השבוע קרתה תאונת דרכים מחרידה סמוך ליישוב מצפה יריחו, שבדרך לים המלח. 4 מבני היישוב נהרגו בה ובהם שניים מילדיו של רב היישוב. כיצד מוצאים מילות תנחומים לנוכח אסון כה כבד? ההיסטוריה שלנו ידעה אסונות כבדים מזה. בפיכוע טרור אחד נהרגו אב ואם ושלושה מילדיהם, בפיגוע אחר נהרגה אשה בהריון וארבעה מילדיה, בתאונות דרכים שונות נהרגו הורים וילדים, והלב זועק: עד מתי? אין לי כוונה להטיף מוסר, כי זו לא חכמה להיות חכם לאחר מעשה. את המתים לא נשיב לחיים. אני שואל רק, כיצד למצוא ואלו מילות ניחומים למשפחות, שאיבדו את מיטב בניהם? בהיסטוריה הרחוקה שלנו ידוע סיפורו של איוב. ספר שלם נכתב על כך. לטובת אלה, שאינם מאמינים, אוכל לנחמם בכך, שאכן מציאותו או אי מציאותו של איוב שנויה במחלוקת, אך המסר העולה ממנו הוא חד וחלק: לאחר שהקב"ה היכה אותו "מכות גדולות ונאמנות וחליים רעים ונאמנים" ובהם מיתת שבעת בניו (לא שניים, לא שלושה... שבעה בנים!) הציעו לו רעיו ואשתו: יאללה! "ברך (בלשון סגי נכהור) א-לוהים ומות!". איוב לא שמע להם אלא ענה: "ה' נתן וה' לקח. יהי שם ה' מבורך". זהו הנוסח, הנאמר כיום בכל לוויה ל"ע כפסוק נחמה ראשון. הבניא ישעיהו אמר: "לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי, כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכיי מדרכיכם ומחשבותיי ממחשבותיכם". אילו ידענו אפס קצהו של מהלך הבריאה, יכולנו להבין, מדוע יש כל כך "רע" בעולם. לצערנו הרב נבראנו כבני אדם (ואולי טוב כך, כדי שלא נבין...) ועלינו להמשיך את החיים למען הדורות שאחרינו. מה עניין זה לפורום? בימים אלה הועלתה כאן הודעה של החרדי המאוכזב. משתתפי הפורום השיבו כפי שהשיבו, אולם נראה, שלפעמים עלינו לקבל את עצמנו כפי שאנו. אינני יודע, אם נולדנו הומואים, או שרכשנו תכונה זאת במשך הזמן, אינני יודע, אם ניתן הדבר לשינוי או אם לאו, ואם כן, מי יכול להשתנות. אני יודע, שלרבים מאיתנו לא טוב במציאות הזאת. אבל מה לעשות, ש"זה מה יש"? חרדי מאוכזב ועוד רבים כמותו! ב"ה אנחנו אנשים בריאים ויכולים לתרום לחברה המון. לא צריך להתייאש. לכל אחד מאיתנו יש חיסרון כזה או אחר והאמינו לי, שאני מכיר אנשים במצב גרוע בהרבה. כולנו היינו רוצים, שיהיה טוב יותר, אבל לפעמים נדמה, שלהיות הומו זה סוף העולם. אז לא כך. יש בעייה עם החברה הדתית?! צריך להביא לתודעתה את התופעה הבלתי רצונית ולאפשר לה להבין, שהומוסקסואל איננו אדם חולה. אפשר לדון כמובן על האיסורים השונים אבל זה איננו שונה מהטרוסקסואל, שאף הוא עשוי לעבור על איסורים שונים (אשה נידה וכו'). אז הבה נודה כולנו להקב"ה על שאנו יכולים להיות מאוכזבים. רק לא להיכנס לייאוש. אין לזה מקום כאן.