ממש חוצפה! ../images/Emo46.gif
הגעתי לעבודה שלי שאני עושה ניסיון תעסוקתי דרך הביטוח הלאומי כדיי שימצא לי עבודה.. יפה, כבר כמה שבועות, אני נוסעת נסיעה של 45 דק' כולל הפקקים האיומים! הקיצור, אז ה"בוסית" שלי הייתה מביאה לי עבודות לעשות, כמו טלפונים וכאלו.. לא יותר מזה.. כי הכל לאט לאט, בשלבים... סבבה, דווקא זה הלך לי מאוד טוב.. קרה פעם אחת שעשיתי טעות, הכל בגללה בעצם, היא זאת שאמרה לי להשאיר הודעה בתא הקולי.. השארתי! היא עוד באה אליי בטענות שאני עשיתי טעות איומה ובלה בלה בלה... אל תשכחו שאני לא מקבלת אגורה בעבודה שלי! ועוד מבזבזת דלק... טוב, יותר לא השארתי הודעות קוליות... אחריי שבוע.. אתמול.. אני באה לעבודה.. הכל טוב ויפה.. פתאום, אין עבודה... בחייאת אנשים! אני יושבת לי בשולחן מתה משיעמום! העיניים שלי נעצמות! הביאה לי לעשות רק קיפולים.. כן, כן, תצחקו.. אבל זאת האמת.. טוב, היום הגעתי לעבודה עם מצב רוח מרומם, חייכנית... הכל.. הקיצור, נכנסתי למשרד שלה עם חיוך ואמרתי לה בוקר טוב.. היא חייכה אליי בחזרה.. ושאלתי אם יש עבודות בשבילי.. היא אמרה שלא בגלל שעשיתי עוד טעות.. פפפפאאאאאאקקקקקקקקקקקקקקקקק!!!!!!!!!!!! מה? היא דפוקה או לא יודעת...?! אני בטוחה ב100% שלא עשיתי טעות! היא עושה לי שתיתן לי לעשות אך ורק קיפולים!!! 4 שעות אני אקפל מכתבים?! תגידו היא נורמאלית?! זה ממש מעליב! אני אומרת לכם.. חזרתי לשולחן.. מעקלת איכשהו מה שהיא אמרה לי וכמעט בוכה!
לא ידעתי מה לעשות אותו רגע... יצאתי לרגע בחוץ הרמתי טלפון לאימא שלי... [היא היחידה שמקשיבה מתי שרע לי..
] ואמרתי לה הכל.. היא אמרה לאסוף ת'חפצים שלי לעוף מהמקום! אף אחד לא יעשה אותי דפוקה בשכל שאני אקפל?! העבודה לא עד כדיי כך קשה שקשה להם להסביר לי!!!!!!!!!!!!1 אין לכם מושג כמה רציתי להיתפוצץ שם.. להיתפוצץ מרוב בכי.. אמרתי לה שאני לא חשה בטוב וטסתי מהמקום... הגעתי הרגע לבית... עצובה מאוד, ומאוכזבת. אין לי למי לספר את מה שעובר עליי, רק לכם או לעצמי... אין לי גם כתף לבכות עליה.. זה ממש קשה עוד בזמן האחרון לא ממש הולך לי... תודה שקראתם עד פה..
הגעתי לעבודה שלי שאני עושה ניסיון תעסוקתי דרך הביטוח הלאומי כדיי שימצא לי עבודה.. יפה, כבר כמה שבועות, אני נוסעת נסיעה של 45 דק' כולל הפקקים האיומים! הקיצור, אז ה"בוסית" שלי הייתה מביאה לי עבודות לעשות, כמו טלפונים וכאלו.. לא יותר מזה.. כי הכל לאט לאט, בשלבים... סבבה, דווקא זה הלך לי מאוד טוב.. קרה פעם אחת שעשיתי טעות, הכל בגללה בעצם, היא זאת שאמרה לי להשאיר הודעה בתא הקולי.. השארתי! היא עוד באה אליי בטענות שאני עשיתי טעות איומה ובלה בלה בלה... אל תשכחו שאני לא מקבלת אגורה בעבודה שלי! ועוד מבזבזת דלק... טוב, יותר לא השארתי הודעות קוליות... אחריי שבוע.. אתמול.. אני באה לעבודה.. הכל טוב ויפה.. פתאום, אין עבודה... בחייאת אנשים! אני יושבת לי בשולחן מתה משיעמום! העיניים שלי נעצמות! הביאה לי לעשות רק קיפולים.. כן, כן, תצחקו.. אבל זאת האמת.. טוב, היום הגעתי לעבודה עם מצב רוח מרומם, חייכנית... הכל.. הקיצור, נכנסתי למשרד שלה עם חיוך ואמרתי לה בוקר טוב.. היא חייכה אליי בחזרה.. ושאלתי אם יש עבודות בשבילי.. היא אמרה שלא בגלל שעשיתי עוד טעות.. פפפפאאאאאאקקקקקקקקקקקקקקקקק!!!!!!!!!!!! מה? היא דפוקה או לא יודעת...?! אני בטוחה ב100% שלא עשיתי טעות! היא עושה לי שתיתן לי לעשות אך ורק קיפולים!!! 4 שעות אני אקפל מכתבים?! תגידו היא נורמאלית?! זה ממש מעליב! אני אומרת לכם.. חזרתי לשולחן.. מעקלת איכשהו מה שהיא אמרה לי וכמעט בוכה!
