FOR THE LD
New member
ממשיכה הלאה
בשבוע החולף הייתי מעט מדוכדכת. החלטתי להיפרד מבין זוגי, לאחר שלושה חודשים. אני שלמה עם ההחלטה שלי ב-100%, אבל עדיין - היו גם רגעים יפים. אני מרגישה מן חוזק פנימי שכזה, וזה גם מה שאיפשר לי לסיים את הקשר הזה, ברגע שהבנתי שזה לא זה. לגבי שאר הדברים - חונך חדש הגיע אלינו, לאחר שהחונך הקודם של בני סיים את עבודתו. מקווה שתהיה חווייה מתקנת. זה היה סיוט. מה שכן, לא הערתי לו כשהוא נכנס עם נעליו אלינו הביתה. זה מאוד קשה לי. מאוד. אחרי שהלך עשיתי מה שאני רגילה לעשות. נו, אתם כבר יודעים... לא יכולתי לחשוב שרגליהם היחפות של מי מילדיי תבוא במגע עם הזיהומים מן החוץ. ליתר בטחון, הרמתי את כל השטיחונים לפני שהוא הגיע. את החונך הקודם הרגלתי לחלוץ נעליים בכניסה. לא יודעת מה יקרה עם החונך הנוכחי. זו היתה רק פגישת הכרות קצרה עם בני, ולא רציתי להסיט את תשומת הלב ממה שחשוב באמת - מבני. בגזרת הפינוי - ממשיכה לפנות. ליד דלת הבית ניצבות שלושה מגדלים גבוהים של ספרים. על מה ויתרתי? על מה שמזכיר לי נשכחות. על מה שמזכיר לי רק רוע וסבל. לא יודעת למה החזקתי כל כך הרבה שנים את האנציקלופדיה העברית - למעלה מ-30 כרכים עבי-כרס, שפשוט התקשיתי להפרד מהם. ליד הערימות הללו ערימת ספרים נוספת. גם משהו שלא נעשה בו שימוש. כמה שאני לא מוציאה, יש עוד ועוד ועוד. אני שמחה שאני לא עוצרת, ומסוגלת להמשיך לעשות את העבודה הזאת שאינה קלה כלל ועיקר - גם במובן הפיזי וגם במובן הנפשי. אולי אצא קצת מן הבית לשעה שעתיים. להתאוורר. אסור לי לחזור לאותה שגרה של בדידות, ניקיון וסדר מתחילת השבת ועד צאתה. חשוב שאעשה גם דברים אחרים. מאוד קל להישאב בחזרה למה שהיה. אני מקווה שלא אשאב לשגרה הזאת. שבת שלום לכולם!
בשבוע החולף הייתי מעט מדוכדכת. החלטתי להיפרד מבין זוגי, לאחר שלושה חודשים. אני שלמה עם ההחלטה שלי ב-100%, אבל עדיין - היו גם רגעים יפים. אני מרגישה מן חוזק פנימי שכזה, וזה גם מה שאיפשר לי לסיים את הקשר הזה, ברגע שהבנתי שזה לא זה. לגבי שאר הדברים - חונך חדש הגיע אלינו, לאחר שהחונך הקודם של בני סיים את עבודתו. מקווה שתהיה חווייה מתקנת. זה היה סיוט. מה שכן, לא הערתי לו כשהוא נכנס עם נעליו אלינו הביתה. זה מאוד קשה לי. מאוד. אחרי שהלך עשיתי מה שאני רגילה לעשות. נו, אתם כבר יודעים... לא יכולתי לחשוב שרגליהם היחפות של מי מילדיי תבוא במגע עם הזיהומים מן החוץ. ליתר בטחון, הרמתי את כל השטיחונים לפני שהוא הגיע. את החונך הקודם הרגלתי לחלוץ נעליים בכניסה. לא יודעת מה יקרה עם החונך הנוכחי. זו היתה רק פגישת הכרות קצרה עם בני, ולא רציתי להסיט את תשומת הלב ממה שחשוב באמת - מבני. בגזרת הפינוי - ממשיכה לפנות. ליד דלת הבית ניצבות שלושה מגדלים גבוהים של ספרים. על מה ויתרתי? על מה שמזכיר לי נשכחות. על מה שמזכיר לי רק רוע וסבל. לא יודעת למה החזקתי כל כך הרבה שנים את האנציקלופדיה העברית - למעלה מ-30 כרכים עבי-כרס, שפשוט התקשיתי להפרד מהם. ליד הערימות הללו ערימת ספרים נוספת. גם משהו שלא נעשה בו שימוש. כמה שאני לא מוציאה, יש עוד ועוד ועוד. אני שמחה שאני לא עוצרת, ומסוגלת להמשיך לעשות את העבודה הזאת שאינה קלה כלל ועיקר - גם במובן הפיזי וגם במובן הנפשי. אולי אצא קצת מן הבית לשעה שעתיים. להתאוורר. אסור לי לחזור לאותה שגרה של בדידות, ניקיון וסדר מתחילת השבת ועד צאתה. חשוב שאעשה גם דברים אחרים. מאוד קל להישאב בחזרה למה שהיה. אני מקווה שלא אשאב לשגרה הזאת. שבת שלום לכולם!