ממעמקי ליבי

[שובו של הגוי ה28]

ממעמקי ליבי

ראו מה קורה במדינות העולם השלישי מיליוני ילדים יתומים (למשל הכי חם כרגע זה באפגניסטן), אז במקום להביא ילד לעולם שזו ברכה , למה לא לקחת תחת חסות ברכה שכבר קיימת וכל מה שהיא כמהה לו זה למישהו שיטפח ויאהב אותה ? זו לא ההורות הביולוגית(כי לא חסרות דוגמאות רבות לצערי להורות כזו שנכשלת לה) , אלא ההורות הנפשית והמנטאלית. זהו רק רציתי שתדעו מה אני חש

 

[מיכל@ל]

מרדש,תודה ../images/Emo20.gif

 

[מיכל@ל]

התכוונתי למרגש ../images/Emo5.gif

 

[נעמי*]

את השאלה הזאת צריך להפנות לפורומים

אחרים, בפורום הזה חברים אנשים שאימצו....

 

[מרב של ערן]

תשובה מעומק הלב

בן-זוגי ואני נמצאים מזה שנתיים בטיפולי הפריה. הכמיהה לילד משלנו היא לא דבר נשלט. אני רוצה לחוות הריון, לדעת מה ההרגשה כשחיים גדלים בתוכי, לחוות לידה. זה לא משהו רציונאלי, לא משהו שאפשר לחשוב עליו בהגיון, בשבילי בכל אופן. לאחרונה החלטנו להגיש את טפסי הבקשה לאימוץ. אנחנו רואים בזה מעין רשת ביטחון. אנשים שפנינו אליהם כדי לרשום אותם כממליצים הרימו גבה. אתם מתייאשים מהטיפולים? אמרנו שלא. אנחנו רואים בזה רשת בטחון. ובהחלט גם כשיהיו לנו ילדים ביולוגיים נרצה לאמץ. אבל אנחנו רוצים את החוויה. לא מוכנים לוותר על החלום. יכול להיות שהזמן יעשה את שלו, ואנחנו נחליט ללכת במלוא המרץ לאימוץ. אולי זה משהו שצריך להבשיל בתוכנו. אני מאוד מקווה שאף אחד בפורום המקסים הזה לא ייפגע מהדברים. זהו. רק רציתי שתדע מה אני חשה.

 

[לימור111]

כולנו כאן בוגרות טיפולי פוריות ../images/Emo82.gif

כולנו רצינו ילד משלנו... אבל תאמיני לי שכשקרן כאן לידי, היא לא פחות שלי ואני לא פחות שלה מכל ילד ביולוגי. אימוץ זה עניין שצריך להבשיל אליו, וגם לנו זה לקח שנתיים של טיפולים והריון אחד שהסתיים כדי להבין שזאת הדרך הנכונה ביותר. האם הייתי מחליפה עכשיו את קרן בילד ביולוגי? בשום פנים ואופן לא. בשבילי, היא הילד שיצא מאותו הריון שלא צלח ביולוגית אבל עשה את שלו רגשית. אנחנו לא נפגעים, כי כולנו היינו פעם, כל אני מאמינה, במקום שבו את נמצאת היום. אני מאחלת לך הצלחה בכל דבר, בטיפולי הפוריות הקשים, פיזית ורגשית, ובכל נושא אחר. אם תזדקקו לעזרתנו מעבר לכך, אנחנו פה.

 

[ד...]

לימורי, לא צריך להחליף ילד

מאומץ בילד ביולוגי... אפשר להוסיף לו אח/ות , ולהמשיך לא לוותר על החלום.... כשהורי התחתנו, אמא שלי אמרה לאבי מראש, שהיא לא יכולה ללדת. שלא יהיו לה ילדים ביולוגיים. אבי הסכים שיחיו באושר ואושר ללא ילדים... אימי התעקשה לא לוותר על החלום, והתעקשה על אימוץ. אז, אני הגעתי אליהם... . אימי, המשיכה לא לוותר על החלום ועברה אי- אלו ניתוחים, ושנתיים אחרי (שש שנים מיום הנישואים) נולד אחי. עוד 4 שנים לאחר שהחלומות התגשמו... נולד אחי השני. אימי אומרת שמזל שהם בחרו בת... ואני חושבת שזה נכון עבורה שהיא לא ויתרה. זה מאוד לגיטימי לרצות לעבור את החויה של הריון ולידה. ואני חושבת שהיא יודעת שאחרי שזה "יוצא", זה כבר לא משנה כ"כ מאיפה זה יצא. אני לא הרגשתי מעולם שונה מאחי. להיפך, אולי האימוץ נתן לה את המוטיבציה לעוד הרבה סבל כדי שיהיו לה ילדים נוספים (אז לא היה האימוץ הבין-ארצי, ולאמץ ילד נוסף בארץ היה מאוד קשה).

 

[לימור111]

די היקרה לי מאוד

האופציה הביולוגית קיימת (נא לא לבלבל עם מצב הטרור כיום...) אבל עכשיו קרן היא מרכז עולמנו וכל השאר לא חשוב כרגע. סביר להניח שנרצה לקרן עוד אח או אחות תוך פרק זמן כלשהו, ואז נשקול את האלטרנטיבות. אני הרי עוד הלכתי לאסותא שבועיים לפני שהודיעו לנו על התינוקת היקרה שלנו, וקיבלתי תוכנית טיפולים. כיוון שחשבנו שיהיה עלינו לחכות עוד כמה חודשים, שקלנו כמו רבים אחרים להמשיך בטיפולים. היום התוכנית גנוזה במגירה, ולא ברור מה יהיה עתידה. זה בוודאי לא נושא שחושבים עליו עכשיו, אבל בעתיד, מי יודע?

 

[shoshi1]

בקשה חצופה

לימורי, אנחנו שומעים כל כך הרבה על קרן ובמובן מסוים אנחנו חשות חלק מהמשפחה שלה. אולי אפשרי לשלוח איזו תמונה חמודה של קרן כדי שכולנו נכיר גם את הדמות שאנחנו מחבבות וסוקרות כל התקדמות שלה? אני אבין אם תחליטי שלא אבל אשמח אם בכל זאת. יום טוב!

 

[לימור111]

כרגע יש לי בעיה עם זה

אני צריכה לחשוב על העניין. באופן עקרוני, נראה לי שמחמת פרטיותה של קרן אני לא יכולה להחליט בשבילה החלטה כזאת, גם אם זה נראה מוזר. נראה לי שלפרסם את תמונתה ברחבי האינטרנט זה לא משהו שאני יכולה להחליט עליו בעצמי, אם כי אני יודעת שיש כאלה שאין להם בעיה עם זה. באופן עקרוני, אם מישהו ירצה באופן פרטי לראות את תמונתה אוכל לשלוח אולי במייל, אבל כרגע אני מעדיפה לא לפרסם באופן פומבי. בכל אופן, תודה שביקשת!

 

[shoshi1]

תמונה של קרן

או קיי, אני מבינה לחלוטין וזו הסיבה שחשבתי שאולי הבקשה שלי חצופה. שלחי לי במייל המצוין בכרטיס שלי. תודה.

 

[לימור111]

היי שושי

המייל שלך חסוי המייל שלי הוא [email protected]

 

[לימור111]

תיקון

[email protected]

 

[דיאנה*]

לימור - מזדהה עם כל מילה שלך!

 

[מיכל@ל]

מרב

אני מצטרפת ללימור ,כולנו היינו במקום שלכם וכולנו קיוינו ורצינו להרות,זה טבעי. לקבל החלטה של הפסקת טיפולים ובחירת דרך חדשה זה תהליך ארוך שמלווה בתחושת אובדן ואבל ,ואף אחד לא נכנס אליו בקלות. נורא ריגשת אותי במילים שלך אני מחזיקה אצבעות שבקרוב נברך אותך על ההריון ואחר כך על האימוץ

 

[מרב של ערן]

תודה ../images/Emo9.gif

 

[דליה.ד]

החלטה אמיצה

מרב אני מחזקת את ידייך ומעריכה את העובדה שאת כנה עם עצמך ועם רגשותייך. זה לא פשוט לגדל ילד ובטח לא פשוט "להסתפק במועט" ולומר לקחתי ילד לאימוץ כי לא הייתה לי ברירה. אמצי ילד רק כאשר תרגישי שאת מוכנה באמת באמת לעשות זאת. אימוץ הוא לא ברירת מחדל, אלא משהו שנשקל בכובד ראש כאשר מנסים לקחת הכל בחשבון. עם זאת שמעתי על זוגות רבים וגם בסביבה שלי יש דוגמה לזוג שעברו שבעה מדורי גיהנום בטיפולי פוריות וכלום לא עזר, כשנואשו והחליטו ללכת על אימוץ הם קיבלו ילדה קטנה וכשהיא הייתה בת שנה התברר שהאשה בהריון טבעי, עצמוני, ללא עזרה. כיום יש להם שתי בנות קטנטנות. דרך אגב הילדה המאומצת היא קוריאנית יפיפיה ומדהימה. עם זאת, אני עובדת עם בחורה שהיא מאומצת ויש לה עוד שני אחים מאומצים, הם מאוד קשורים להורים (רק אחת פתחה תיק אימוץ, האחרים אומרים "אמא יש רק אחת...) וזו חוויה נהדרת לראות משפחה בה אף אחד לא דומה פיזית לשני, אבל נפשית ורגשית הם פשוט אחים לכל דבר ועניין.