ממעמקים
יומולדת לאילן, וגם לי... שינוי הסטטוס - האמצע שבין ה20 ל30, ושינויי מזג האוויר הביאו אותי לחשוב. על עצמי, אלא מה..? על שנותיי שמתחילות לחלוף מהר מדי. על איך שכך עוברים לי הימים והלילות בינתיים, וניצוצות של הבנה שוב חולפים כמו סרט נע. ובלילות (דלתות פנייך נעולות), בחלומות, אני עושה הכל - זוכה בפיס, צובע את השיער לירוק, נוסע לארצות רחוקות, אני איש שיודע לעוף, שהופך ליונה לכודה. ובימים (אף פעם לא תדעי), אני תקוע חזק ולא זז. וכאילו כל כיוון מאיים עליי בתורו את מגרעותיו... כן, החלומות באוויר והראש באדמה, אלא שבזמן האחרון גם החלומות עושים רושם של נחיתה. לא יהיה לי. אני לא אהיה צייר, לא אהיה זמר, לא אהיה שחקן, לא אהיה נגן, לא אהיה סופר, לא אהיה משורר, לא אהיה צלם, לא אהיה עיתונאי, לא יהיה לי גן חיות, ולא מסעדה, ולא אוטו גלידה. מרגיש כאילו רודפת גם אותי קללת שרה אמו של עשיו של מאיר שלו: "לא יהיה לך אשה לא יהיה לך ילד לא יהיה לך אדמה..." לא תהיה לי אהבה כמו בסרטים. אז זכיתי לאהוב ועכשיו איפה הם כולם... כולם נשאה הרוח, כולם סחף האור. נותרתי אני לבדי. היהדות קוראת לי. אני מאמין. את הדת עזבתי מזמן. מהמשפחה שמעליי די נגמר לי, ומוזר שבסופו של יום - מה שאני רוצה לעצמי זה משפחה מתחתיי... ניסיתי וגם זה לא הלך לי. לגברים שבחיי זה הלך. הלוך הלכו לי מזמן... כי היו ימים היינו יחד היו לילות שהתארכו לחוד לחוד ולהרבה שנים שעה נמתחת הרבה שניות הלכו לאיבוד הלוך הלכו. הלוך הלכו שנותי הרכות לבקש מתיקות ופגעו בשרשי הים. גם המסר שלי אבד בלב ים, "אל תחפש ת'עומק זה נורא רדוד". למקום אליו אני הולך הן גם אתה תגיע. כל הדרכים הרי עולות אל אותו הרקיע...
יומולדת לאילן, וגם לי... שינוי הסטטוס - האמצע שבין ה20 ל30, ושינויי מזג האוויר הביאו אותי לחשוב. על עצמי, אלא מה..? על שנותיי שמתחילות לחלוף מהר מדי. על איך שכך עוברים לי הימים והלילות בינתיים, וניצוצות של הבנה שוב חולפים כמו סרט נע. ובלילות (דלתות פנייך נעולות), בחלומות, אני עושה הכל - זוכה בפיס, צובע את השיער לירוק, נוסע לארצות רחוקות, אני איש שיודע לעוף, שהופך ליונה לכודה. ובימים (אף פעם לא תדעי), אני תקוע חזק ולא זז. וכאילו כל כיוון מאיים עליי בתורו את מגרעותיו... כן, החלומות באוויר והראש באדמה, אלא שבזמן האחרון גם החלומות עושים רושם של נחיתה. לא יהיה לי. אני לא אהיה צייר, לא אהיה זמר, לא אהיה שחקן, לא אהיה נגן, לא אהיה סופר, לא אהיה משורר, לא אהיה צלם, לא אהיה עיתונאי, לא יהיה לי גן חיות, ולא מסעדה, ולא אוטו גלידה. מרגיש כאילו רודפת גם אותי קללת שרה אמו של עשיו של מאיר שלו: "לא יהיה לך אשה לא יהיה לך ילד לא יהיה לך אדמה..." לא תהיה לי אהבה כמו בסרטים. אז זכיתי לאהוב ועכשיו איפה הם כולם... כולם נשאה הרוח, כולם סחף האור. נותרתי אני לבדי. היהדות קוראת לי. אני מאמין. את הדת עזבתי מזמן. מהמשפחה שמעליי די נגמר לי, ומוזר שבסופו של יום - מה שאני רוצה לעצמי זה משפחה מתחתיי... ניסיתי וגם זה לא הלך לי. לגברים שבחיי זה הלך. הלוך הלכו לי מזמן... כי היו ימים היינו יחד היו לילות שהתארכו לחוד לחוד ולהרבה שנים שעה נמתחת הרבה שניות הלכו לאיבוד הלוך הלכו. הלוך הלכו שנותי הרכות לבקש מתיקות ופגעו בשרשי הים. גם המסר שלי אבד בלב ים, "אל תחפש ת'עומק זה נורא רדוד". למקום אליו אני הולך הן גם אתה תגיע. כל הדרכים הרי עולות אל אותו הרקיע...