אוויר לנשימה
New member
ממני.
שלום רב , לפני שאני כותב את המגילה שלי , אני רוצה לציין שאני גבר , ואפילו שאני יודע שהרבה גברים לא משתתפים בבעיה הכי כואבת שיש (לרובנו) אז גם לנו יש חלק מסויים , אפילו אם הוא לא פעיל. והנה הסיפור : לפני שנה וחצי , מצאנו לנכון אני ובת זוגתי לנסות להביא ילד לעולם , לאחר כמה חודשיים ללא הצלחה , התחלנו לקורא קצת חומר בנושא הפוריות , כל מיני תרופות סבתא , חום של האישה , ימי ביוץ , ממוצע של ימי הביוץ...ואין סוף לדברים. בבוקר אחד (הכי סגרירי בחיים שלי) אישתי אמרה לי "אנחנו צריכים ללכת לרופא , לטיפולי פוריות , יש לך או לי בעיה". לא משנה כמה חשבתי שאני מתקדם במחשבותי , כמה ליברלי , כמה מתחשב , לא היה לי קל בכלל לחשוב על זה. כמובן שאין ברירה , כמובן שרואים אותנו הגברים במסדרונות הבתי חולים כמו רוחות רפאים לא רוצים להראות ולא רוצים לראות ולא רוצים לדעת ולא רוצים לחיות , הרגשת ייאוש שקשה להסביר אותה מילאה לי את הבטן באותו יום בו ידענו שלה יש בעיה , וגם לי יש איזו בעיה . במשך שנה , חוויתי (חווינו) את הרגעים הכי קשים ביחסים בנינו , עמדנו במבחנים שלעולם לא חשבנו שנצתרך לעמוד בהם. בטח הרבה מכן מכירות , את ההחזרות , את הזריקות בישבן , את סוגי האמפולות , את הרופאים , את הפסד העבודה , את השאלות הלוחצות מכל הכיוונים , את האנשים החטטנים שלא מבינים שאנחנו רוצים אבל אנחנו לא יכולים !! את מבטי הרחמים של ההורים , את השקרים לחברים הכי טובים , פשוט לחיות ולא לרצות להיות חלק מאותם חיים. הסתובבתי שנה בין הטיפולים הכושלים , אכזבות על אכזבות , ראיתי זוגות מיואשיים כמונו , ראיתי שאין שום דבר חשוב אחר בחיים חוץ מאשר ההריון המיוחל. אני מנסה בכל כוחי להסביר לכן/ם את ההרגשה שכל אחת ואחד חיים היום , ואין מילים לתאר את המצב העגום הזה. כל כשלון , כאילו הוריד אותי לאיזו תהום כזו שהקצה שלה מתרחק , הפסימיות משתלטת על האופי , והאופי דופק את הזוגיות. אבל יום אחד חברים יקרים , יום אחד , אחד מיני רבים להרבה אנשים , חיכינו גם אנחנו לתשובה המיוחלת , חיכינו לשתובה שלרוב מגיעה כאן לפורום עם אייקון של עצב , אבל לא באותו יום , באותו יום בהודעה טלפונית , לפני 8 חודשים הודיעו לנו שאנחנו בהריון , לקח לי חודש להבין שיש מקום גם לתשובות חיוביות , לקח לי חודשיים להבין מה עברתי לפני , לקחו לי שלושה חודשים לראות כמה אנחנו מאושרים יחד , ואיזה חזקים היינו ועברנו יחד (ורק יחד) את התקופה הקשה. כל אחת שיושבת כאן מול המסך שלה וקוראת את הכתובים שלי , בטח פסימית כמו שאני הייתי , בטח כבר לא מאמינה שגם לך זה יכול לקרות , שגם את תהיי בהריון עם בטן ענקית , אבל זה קורה !! אני מבטיח , לרוב זה קורה , רק תהיו אמיצות , תבינו את הבעלים , ואתם הבעלים תבינו את הנשים !! זה פשוט קורה , ועוד חודש בלי עין הרע אני איהיה אבא ואישתי תיהיה אימא ואנחנו מאושרים , ואני לרגע לא שוכח אתכם , משום מה כל אלו שנשארו מאחור ועוד לא הצליחו , אני לא יכול לשכוח אף אחד , אתם לא יודעים כמה אני מאחל לכם את הטוב שיש לנו היום , ובאתי לכאן היום כדי להתעקש על כך שכן תצליחו , ואם לא עכשיו אז אחר כך , ואם גם אחר כך לא מצליח אז עוד פעם !! מאחל לכם המון הצלחה. שלכם. אוויר לנשימה.
שלום רב , לפני שאני כותב את המגילה שלי , אני רוצה לציין שאני גבר , ואפילו שאני יודע שהרבה גברים לא משתתפים בבעיה הכי כואבת שיש (לרובנו) אז גם לנו יש חלק מסויים , אפילו אם הוא לא פעיל. והנה הסיפור : לפני שנה וחצי , מצאנו לנכון אני ובת זוגתי לנסות להביא ילד לעולם , לאחר כמה חודשיים ללא הצלחה , התחלנו לקורא קצת חומר בנושא הפוריות , כל מיני תרופות סבתא , חום של האישה , ימי ביוץ , ממוצע של ימי הביוץ...ואין סוף לדברים. בבוקר אחד (הכי סגרירי בחיים שלי) אישתי אמרה לי "אנחנו צריכים ללכת לרופא , לטיפולי פוריות , יש לך או לי בעיה". לא משנה כמה חשבתי שאני מתקדם במחשבותי , כמה ליברלי , כמה מתחשב , לא היה לי קל בכלל לחשוב על זה. כמובן שאין ברירה , כמובן שרואים אותנו הגברים במסדרונות הבתי חולים כמו רוחות רפאים לא רוצים להראות ולא רוצים לראות ולא רוצים לדעת ולא רוצים לחיות , הרגשת ייאוש שקשה להסביר אותה מילאה לי את הבטן באותו יום בו ידענו שלה יש בעיה , וגם לי יש איזו בעיה . במשך שנה , חוויתי (חווינו) את הרגעים הכי קשים ביחסים בנינו , עמדנו במבחנים שלעולם לא חשבנו שנצתרך לעמוד בהם. בטח הרבה מכן מכירות , את ההחזרות , את הזריקות בישבן , את סוגי האמפולות , את הרופאים , את הפסד העבודה , את השאלות הלוחצות מכל הכיוונים , את האנשים החטטנים שלא מבינים שאנחנו רוצים אבל אנחנו לא יכולים !! את מבטי הרחמים של ההורים , את השקרים לחברים הכי טובים , פשוט לחיות ולא לרצות להיות חלק מאותם חיים. הסתובבתי שנה בין הטיפולים הכושלים , אכזבות על אכזבות , ראיתי זוגות מיואשיים כמונו , ראיתי שאין שום דבר חשוב אחר בחיים חוץ מאשר ההריון המיוחל. אני מנסה בכל כוחי להסביר לכן/ם את ההרגשה שכל אחת ואחד חיים היום , ואין מילים לתאר את המצב העגום הזה. כל כשלון , כאילו הוריד אותי לאיזו תהום כזו שהקצה שלה מתרחק , הפסימיות משתלטת על האופי , והאופי דופק את הזוגיות. אבל יום אחד חברים יקרים , יום אחד , אחד מיני רבים להרבה אנשים , חיכינו גם אנחנו לתשובה המיוחלת , חיכינו לשתובה שלרוב מגיעה כאן לפורום עם אייקון של עצב , אבל לא באותו יום , באותו יום בהודעה טלפונית , לפני 8 חודשים הודיעו לנו שאנחנו בהריון , לקח לי חודש להבין שיש מקום גם לתשובות חיוביות , לקח לי חודשיים להבין מה עברתי לפני , לקחו לי שלושה חודשים לראות כמה אנחנו מאושרים יחד , ואיזה חזקים היינו ועברנו יחד (ורק יחד) את התקופה הקשה. כל אחת שיושבת כאן מול המסך שלה וקוראת את הכתובים שלי , בטח פסימית כמו שאני הייתי , בטח כבר לא מאמינה שגם לך זה יכול לקרות , שגם את תהיי בהריון עם בטן ענקית , אבל זה קורה !! אני מבטיח , לרוב זה קורה , רק תהיו אמיצות , תבינו את הבעלים , ואתם הבעלים תבינו את הנשים !! זה פשוט קורה , ועוד חודש בלי עין הרע אני איהיה אבא ואישתי תיהיה אימא ואנחנו מאושרים , ואני לרגע לא שוכח אתכם , משום מה כל אלו שנשארו מאחור ועוד לא הצליחו , אני לא יכול לשכוח אף אחד , אתם לא יודעים כמה אני מאחל לכם את הטוב שיש לנו היום , ובאתי לכאן היום כדי להתעקש על כך שכן תצליחו , ואם לא עכשיו אז אחר כך , ואם גם אחר כך לא מצליח אז עוד פעם !! מאחל לכם המון הצלחה. שלכם. אוויר לנשימה.