ממנהגי החג

גילגם

New member
לא מבין כלום בתשבצי היגיון, אבל בצינגאלאך אני

דווקא מתמצא קצת. אני אסביר לך: שלי אומרת אני לא אשה של מקטרת. אני אוהבת באנג. וכאן הגודל מאד קובע. אצינגאלע זה הדק הקטן. אצינג זה הבוף הגדול. ובאנג זה שטרונגול אחושרתוה, שקורין גנג-באנג. אבל זה הכל סמים, לא מין, אה?? שלא יהיו לך פיתום רעיונות בראש. יאללה לך לעבוד.
 

גילגם

New member
בינך ובין גולדשטיין אני נייה אהבל גמור.

מבין את כל המילים. אבל רק אחת אחת.
 

amit1270

New member
נו, ברור

זה פורום הורים שלא לוקחים את הילדים שלהם לפסטיגלים.
 

amit1270

New member
על משקל שומרי משקל?

=
 

shellyland

New member
חכמה גדולה, באמת.

גם לו רצית לקחת אותם, המסע המפרך העירה היה שובר אתכם. יש בכלל מופעים בארץ שלכם?
 

shellyland

New member
גם הילדות של אחותי מסכנות שכאלה.

וניחא הופעות במהלך השנה, אבל הסבתא לוקחת אותם לראות בלט, אופרה, קונצרטים וכאלה סממני תת-תרבות אחרים. רק שלא ישתו לי חשיש.
 
גם לי יש מה לומר על זה וגם על מה שכתבה שיבולת

לא ממש הפתיעה אותי הידיעה על עניין כיסא הגלגלים. במדינה שבה כל נכה הוא באופן אוטומטי גם מפגר/טיפש/ חירש ועיוור - ל אמפתיע בכלל. ניסיתם פעם להיכנס עם נכה לקנות נגיד בגד? נסו. תגלו - שהמוכרת מביאה בגדים לנכה, אבל מדברת עליהם איתכם, ועוד בגוף שלישי עליו. כלומר: תני לו, אולי הוא ירצה, זה ממש יתאים לו לצרכים". תגידו לי - מה זה לצרכים? ביא יודעת מה הצרכים שלו? ממה? מזה שראתה שהוא על כסא גלגלים/קביים? ועל זה שמדברים אליו ועליו בקול הרבה יותר רם מאשר לכל בנאדם לא נכה? - כי הרי הוא בהכרח חירש ושזה גם יכול להיות מדבק, לא שמעתם? בגלל זה הואים לא רוצים שילדים יהיו בקרבת ילדים נכים או נים בכלל. בגלל זה הם תופסים פתאום את היד של הילד ואומרים "תיזהר" כשמישהו בא מולם על כסא גלגלים או עם קביים. והעניין של להזיז את הכיסא מהפנים של הילד, נו באמת. אתם יודעים, כמו שאמרו כאן בשרשור - במחקר שאני ערכתי לפני כמה שנים הסתבר שילדים בכלל לא מייחסים תכונות משונות או שונותת לילדים נכים. זה ההורים שקובעים את ההתייחסות שלהם מאוחר יותר לעניין. ואם כבר - אז בקשר למה שכתבה שיבולת כאן על ענין המקומות הנגישים - (וגם מה שכתב הזולל משמשים) - לצערי הרב, אכן אין מודעות בארץ הזו לנגישות לא תאמינו, אבל אפילו בבתי הקפה והמסעדות הממוקמים מול בית החולים לוינשטיין, והמשרתים, עקב כך, רבים מהמאושפזים שם - לא תמיד נגישים, ובמקרים רבים אף אינם מוכנים לארח נכים על כסאות גלגלים אם יש להם אבזרים נוספים (למשל כלבי נחייה, או שקיות אינפוזיה) - בתואנה שזה מפריע ללקוחות האחרים להיכנס למקום. וגם לגבי הרשימה שאליה הפנה כאן הזולל - לכאורה - מקומות מונגשים. הבעיה היא שמי שמנגיש אותם - לא היה מעולם נכה. כך שאין לו מושג מה היכולת של נכה . וכך - למשל , בשמורת דן -יש כאילו שביל נגיש, אבל - שמישהו ינסה לבוא לשם בכסא גלגלים - אין לו סיכוי!!!! וכך במקומות רבים. בקיצור - יש עוד הרבה לעשות, אבל - כל עוד זה לא חינוך מהבית, הסיכוי של המהפכ הלהתרחש הוא קטן מאוד. אה, ואגב, דיברתם כאן על "חינוך" ו"התנשאות", אז יש לי שאלה אחת כנה לשאול כל אחד ואחת מכם , וברור לי שאין לכם מושג מה היא התשובה, כי כולנו חושבים משהו בתיאוריה, אבל - במבחן המעשה - כנראה קורים דברים אחרים: מי מכם יצא פעם עם אדם נכה, שנכותו נראית לעין? מי היה מסכים להתחתן עם כזה/כזו? מי היה מסכים שבנו /בתו יתחתנו עם כזה/כזו? נכןו, כולכם תגידו - אין כאן שאלה, זה לא אומר כלום, הפנימיות היא החשובה. אבל - האמנם ? במבחן המעשה ? תחשבו על זה
 
וואו, רק עכשיו ראיתי שקושרתי

האמת היא, שמראש תכננתי לכתוב את ההודעה המקורית כאן... בכל מקרה, למי שהעיר על כך שבכל הדוגמאות שהבאתי הילדים בסדר וההורים לא - כמובן שהיו גם ילדים שרצו להיכנס לאולם עם אוכל, שהפריעו לאלו שישבו מאחוריהם ולפניהם וכו', אבל - ראשית, כל פעם שהערתי לילד על משהו, הוא מיד תיקן את דרכיו, שנית - ההורים הם אלו שאחראים, בעיני, לכל התנהגות של הילד, ושלישית - לצערי אני די בטוחה שהילדים של ההורים מהדוגמאות לא יגדלו להיות טובים מהוריהם...
 
למעלה