לונה יקרה...
תנחומי סבי נפטר כבר לפני יותר מ16 שנים ואני הייתי בקצה השני של העולם והרגשתי,,,עוד לפני שקיבלתי את הטלפון מאימי הרגשתי, למרות ששנתיים לא ראיתי אותו... כאב לי.היה לי עצוב. ככ אהבתי אותו,את הידיים שלו הגרומות,את הסיפורים שלו על ילדותו,את איך שהיה בונה ומתקן כל דבר את כמה שהיה חכם,מבין,שקט ומתבונן...וכמה היה מצחיק אותנו תמיד.. ואת מיץ הרימונים שהיה מכין לנו..וכמה למדתי ממנו.. והייתי בעולם אחר מאוד רחוק וסבלתי שם לא מעט אבל כל הזמן סבא ליווה אותי,נתן לי כוח עצום לעשות דברים שלא הייתי יכולה לעשות בלעדיו,ועד היום בשעות קשות אני מרגישה אותוכאילו עוטף אותי מרגישה את זה בגב ומאחור כמו איזה צעיף וכשהכל בסדר הוא הולך לו,ופתאום חוזר לביקור כשאני ירודה... ככה כבר המון שנים.והוא מת בגלל הזנחה...אוףףףףף אז ככה הוא איתי סבא שלי החמוד ואני בטוחה לונה שאם תקשיבי ותרצי גם סבך יהיה איתך חמודה.....