מממ...מה אפשר לעשות?!

מממ...מה אפשר לעשות?!

אני תקועה בבית שלא מכבד את האמונה שלי (יותר נכון, את חוסר האמונה שלי) לא מכבד את האהבות שלי, לא מכבד את הרצונות שלי, לא מכבד את החיים הפרטיים שלי, ובכלל- מכתיב לי בדיוק איך לחיות. אני יודעת ומודעת שעד גיל 18 אין לי כל כך מה לעשות, כי ממש לא בא לי לעזוב את הבית... אז בכל זאת, איך אפשר למרוד בלי לעוף? יש כאן מישו שהיה בסיטואציה?
 
ההצגה היא טובה בעיר

את יודעת את האמת, נכון? תסתכלי סביב, מה את רואה למשל? אדם מרים לימון מסתכל עליו עם זכוכית מגדלת ומתחיל להתווכח בסוף מחזיר לערמה. הרבה דברים מצחיקים. אם את ממש אוהבת ללכת על החבל הדק הכי מצחיק זה לראות את אבא כולו מצווח מי הדליק/כיבה את האור. חוץ מזה מה שההורים לא יודעים לא פוגע בהם.
 
זה לא פשוט, אך אפשרי

זה כמובן תלוי מאיזה מגזר את וכאלה, אבל אני הצלחתי להסתדר (בדתי לאומי). דבר ראשון - מוותרים על מרידה (בעיקר אם את לא רוצה לעזוב את הבית!!!). דבר שני - מתרכזים בחיים שלך, הרצונות שלך, באהבות שלך, ברגשות שלך. תלמדי להקשיב לעצמך טוב טוב. דבר שלישי - אחרי שאת יודעת להקשיב לעצמך, תלמדי להקשיב לאחרים - להורים שלך, לאחים ולאחיות שלך. את לא חייבת לקבל מה שהם אומרים, רק לכבד את זה שהם חושבים אחרת. העניין הוא -לעוף בלי למרוד! לעגל פינות איפה שאפשר, לצלול איפה שאי אפשר, לא להתעסק ב-לא מקבלים אותי כמו שאני, להתמקד ב-לקבל אחרים איך שהם, ולהשתדל למצוא את הטוב בכל דבר, בעיקר כשלא בזין שלך לראות את הטוב ... >ספל חמאה העדיפה לעזוב את הבית, זה הרי יגיע בכל מקרה...<
 

avidadon

New member
../images/Emo45.gif

מסכים עם מה שספל אמרה. על מה שאת יכולה להתפשר-תתפשרי. על מה שלא-לא. חשוב שתשבי עם ההורים, ותסבירי להם כבמשא ומתן-על זה אני מוותרת, על זה לא. ומותר לך "לגנוב" קצת מהצד.. לא על הכל הם חייבים לדעת. בכלל אני חושב שהשקר במקרה הזה יכול להיות דבר חיובי. תני להם את ההרגשה שיש לך דעות מוצקות ואיתנות, וששום דבר לא ישנה אותך.
 
מממ...זה לא בדיוק ככה

ההורים שלי לא כאלה דוסים, הם לא ישתגעו מדבריםכאלה, חוצמזה, אני די בטוחה שהם לא מטומטמים והם יודעים שאני לא מאמינה בכלום. אי אפשר להגיד לא להתעסק בזה שלא יקבלו אותי כמו שאני- כי אז אני בעצם מבטלת את עצמי! ברור שאני מבינה ומקבלת ומכבדת אותם... אבל קשה ככה. מרגישים כבולים לדברים מטומטמים
 
ביטול עצמי VS ביטחון עצמי

ברגע שאת מקבלת את עצמי כמו שאת באמת - אין לך מה לדאוג לגבי ביטול עצמך. כשאת יודעת מי את, מה את, כמה את שווה וכו´ - מה אכפת לך לבטל את עצמך כשצריך? יש לך מספיק מקום, מספיק גדולה ומספיק בטחון בכדי לבטל את עצמך קצת בפני מישהו שזה הצורך שלו עכשיו. זה הכל בראש ואת צריכה להתעלות מעל הכבילה לדברים מטומטמים, לא לתת לזה לגעת בך, להסתכל מהצד בהבנה... >ספל חמאה מודעת לפרדוקס<
 

cohen_m1

New member
לעשות../images/Emo24.gif

לפני שאת עוזבת הכל הייתי מציעה לך לעשות חושבים האם זה באמת בגלל חוסר אמונה או בגלל שפשוט עבודת ה´ קשה עלייך. את יודעת יש הרבה דתיים שעובדים את ה´ רק מתוך הרגל ובגלל שחיו בסביבה דתית. טוב שאת שואלת שאלות. אני ממליצה לך לקרוא את ספר הכוזרי של ר´ יהודה הלוי בהוצאת דביר נראה לי שתמצאי שם הרבה תשובות. בכל מקרה בכל דרך שתבחרי שיהיה לך בהצלחה ומקווה שתמצאי דרך לחיות בשלום עם משפחתך ושהם ידעו לקבל את הבחירה שלך. כי הרי זה משמעותו של בחירה חופשית.
 

חי אדר

New member
דברים אחדים

כעיקרון בשל גילך שהינו פחות מ-18 יש בעיה בהשאת עצה. מכל מקום לטעמי, לפעמים יש לאמץ את הכלל " ברומא היי רומאית" כלומר יש להתאים את ההיתנהגות בהתאם למציאות בה את נמצאת. אולם זאת בתוך כותלי הבית. אך מחוץ לבית את רשאית לחיות לפי אמות המידה שאת חפצה ביקרם. ללא ספק המצב שבו את מצויה אינו קל כלל. הוא יוצר עבורך מעצור בעד מימוש החירות שאליה את מבקשת לחתור. אך החיים של האדם מלווים במעצורים כאלו או אחרים, והדרך לשרוד היא למצא את האיזון בין הדברים. כל זאת אני כותב בהיתייחס למה שציינת כי האופציה לצאת מהבית אינה עולה בחשבון. מכל מקום, האמונה או האי אמונה הוא עניין הנתון בלב, כך שמבחינה זו אין לאף אחד אפשרות ליטול זאת מימך. הבעיה עשוייה להתעורר במישור המעשי, בו מציבים לפניך לעשות מה שאינך מעוניינת לעשות. בנקודה זו, הדברים תלויים הרבה בטיבם של ההוריםוהמשפחה. כלומר, לאיזה דרגת כפייה הם מסוגלים להגיע. או לשון אחרת: מה הפעולות שהם עשויים לנקוט באם תעמדי על דעתך? בהתאם לכך עליך לפלס את נתיב דרכך. ולקראת חתימת הדברים, אין לי אלא לאחל הרבה בהצלחה, ושתצליחי להגשים את חלומך בדרך הטובה והמוצלחת ביותר. העיקר לטעמי, זה לא להישבר פנימה בלב, כי זה רק יגביר את התיסכול והמעצבה הפנימית, שרק יגרע יותר ויותר מלהשיג את אשר את חפצה.
 
למעלה