ממממממ.... מעניין

[עדיייייייייייי]

ממממממ.... מעניין

היייי בהצלחה יפה מתקדמים חחחח טוב בטח הדפים פה יתמלאו במהירות הבזק בכל מקרה תבורכו על המחשבה אני עדיין אני לא יודעת איפה אני באזור נו שיהיה בטח אכתוב לפי קריזות חחחחחחח כהרגלי טוב בהצלחה אני עוד אכתוב בייי

 

[סהר-תמיכה]

תראו מי פה...

איך את מרגישה? ומה את עושה בבית עכשיו? וקריזות - חופשי... מה שלומך, בקיצור?

 

[עדיייייייייייי]

מסטלבטת אה?

טוב אז אני אכן בבית עד מחר לאחר שיכנועים ארוכים קשים מעצבנים וחתמתי על הסכם שאני לא אעשה שטויות ואם לא אעמוד בזה לא אצא יותר עד להודעה חדשה אופפפפפפפס מלחיץ אותי אווווף טוב לפחות בבית זה כבר משהו וחוצמזה אני מרגישה על הפנים אבל נלחמת מנסה להלחם במחשבות הדפוקות האובדניות האלה מקווה לעמוד בזה

 

[e-magine]

היי עדי

תשלחי את המחשבות האלה לים או משהו

 

[עדיייייייייייי]

הי אימג`יין

מנסה לזרוק אותם לים אבל הם לא נופלים כאילו מודבקים עם דבק מגע אבל ממשיכה לנסות בינתיים נראה מה יהיה מקסימום חחחחחחח צינית שכמותי בושי לך חחחחחח טוב אני צריכה ללכת לפסיכולוגית שלי עוד מעט אוף אוף אוף אין לי כוח נו טוב אין ברירה אז נדבר עוד. ומה שלומך? איך המצב? הרבה זמן לא ראיתי אותך באזור

 

[סהר-תמיכה]

אני שמחה לשמוע שהחתימו אותך...

ו... חחחחחחחח כמובן. מה זאת אומרת שלא יתנו לך לצאת יותר? כלומר, תגורי בפנימיה? הממ... אבל אז אין אינטרנט. אז לא כדאי לך. את יודעת. תספרי לפסיכולוגית את הכל ואני מקווה שביחד תצליחו לקרב אותך למקום טוב יותר. וכמובן ספרי איך היה.

 

[עדי מתרסקת]

ממממ..... אנחנו צריכות לדבר

היייייייייייייייייייייייייייי מה את שמחה כל הזמן שאני מתחרפנת פה חכי חכי והחצופה הזאת (אם הבית) החתימה אותי שאני חוזרת מחר בלי שטויות ואם אעשה משהו היא לא תסכים שאצא לחופש ראית מה זה? חוצפנים!!!!!!!! אני מספיק אחראית לעצמי לא צריכה שישגעו אותי ככה אווווווווף ובאמת לא כדאי לי הקטע הוא שאם לא אתן לה את האפשרות להעמיד לי גבולות ואעשה מה שבא לי היא תעביר את האינפורמציה למנהלת שלי בעבודה וזה לא לעניין אני לא יכולה להרשות לזה לקרות והיא גם מעוניינת להתקשר לאבא שלי חוצפה אני מוחהההההההה בתוקף!!!!!!!!!!!!!אז זה כמו פלונטר שאין ממנו יציאה אבל היום אדבר עם נורית נראה מה לה יש להגיד בנושא הזה מקווה שיהיה לה משהו מעניין להגיד שיעזור לי ולקרב אותי למקום טוב יותר? הלוואי סהרה הלוואי

 

[סהר-תמיכה]

מצב אחד

מצד אחד את מתעצבנת, אבל מצד שני את בעצם בלי להודות בזה רוב הזמן, מבקשת מאנשים שישמרו עליך מפני הכוחות בתוכך שמאיימים להרוס אולך סופית. אז נכון, יש לך רגעים שבהם את מתייאשת, אבל בדיוק בשביל זה אנחנו שם. כדי לא לתת לך ליפול. אבל הכל הרי תלוי בך. ואת יודעת את זה, אנחנו יודעים את זה, עם כל הכאב.

 

[עדי מתרסקת]

כמובן למטבע יש שתי צדדים

וגם בתוכי ככה מה לעשות למשל היום אני שונאת את הקיום שליייי אין לי כוחחחחח עייפה כבר מכל המצב האידיוטי הזה הבכי חונק אין כוחות מנסה ולא מצליחה אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףף למה כל כך כואב לי ברור שאני מבקשת אחרת לא הייתי פה כמובן אבל שדואגים לי ומנסים לשמור עליי זה מקשה מלחיץ מעצבן מציף למרות שברור לי שזה לטובתי אבל ברגעים קשים מי מתייחס לטובתי בטח לא אני זה מורכב אין פה שחור לבן יש הרבה מסביב

 

[סהר-תמיכה]

רק משהו קטן לנג`ס לך ככה קצת ...

שונאת את הקיום שלך??? אולי ... שונאת את הדיכאון, את הכאב? אם אפשר. כי הקיום שלך יש לו כל מיני הבטים. זהו. אמרתי.

 

[עדי מתרסקת]

זה בסדר התרגלתי

מה קרה לך סהרה אני צריכה את הניג`וסים האלה אחרת לא אוכל להתעצבן ולראות את הצדדים השונים קראתי את ההודעות ששלחת לי ואת אכן צודקת אני בדרך לוותר אבל אני משתדלת באמת פשוט ככל שמצבו של אבא הולך ומדרדר הפחד לא נותן לי להתמודד עם האובדן וגורם לי להבלע אל תוך הייאוש ואז אני יודעת שאני עומדת על סף תהום ומה שנשאר זה רק לעשות את הצעד הקטן אל השלווה והרוגע עצוב בכל אופן משתמשת בכוחות אחרונים להשאר עוד קצת ולראות מה יהיה אני פוחדת בטירוף למה אני לא מסוגלת לחשוב על הקיום שלי גם בלי נכוחותו של אבא? למה אני כל כך רוצה להעלם ולא להתמודד עם הפחד? למה הכל כואב כל כך? למה? הלוואי והיו לי תשובות כן גם לך אין ובעצם לאף אחד אין אוףףףףףףףף

 

[אילונה הבוכיה]

רחמים עצמיים...

היי עדי, אף פעם עוד לא דיברנו, אבל קראתי הרבה דברים שקראת, ונראה לי שאת נמצאת במקום מאוד קשה, והרחמים העצמיים שלך על עצמך לא עוזרים לך. נכון, אולי הדברים שלי ישמעו לך קשים במקום שבו את נמצאת, אבל לפעמים צריך מעבר ללהושיט את היד ולצעוק הצילו,גם להיות מוכנים לתפוס את היד שמושטת בעבר השני, וגם לעזור לעצמך קצת לקום. היד המושטת לעזרה יכולה לנסות להקים, יכולה לשלוח כוחות, ולנסות להדליק את האור באפילה, אבל את גם צריכה קצת לעזור ולהיות חלק מהתהליך, לנסות למצוא קצת כוחות בתוך עצמך, ולדחוף את עצמך למעלה, במקום להתנגד. אם היד המושטת חזקה ואת רק קצת באמת תעזרי לה ותנסי.. אין שום חושך ושום אפילה שיוכלו לגבור על זה. כל מה שצריך זה באמת לאזור את האומץ ולנסות להתרומם קצת מהביצה המטביעה הזאת שאת נמצאת בה. אז להפסיק לרחם על עצמך, למצוא מעט מעט כוחות בתוך החור השחור שנקלעת אליו, לקום ולהתחיל לצעוד לאט-לאט, צעד אחר צעד, בעזרת האנשים שמוכנים לעזור לך. אילונה.

 

[עדי מתרסקת]

בוקר טוב אילונה

כל מה שכתבת כל כך נכון כל כך אמיתי כל כך זה אבל אצלי זה קצת יותר מורכב לצערי על המקום הזה שכתבת הייתי בעבר נכון כל שהייתי צריכה זה לשתף פעולה ולהיות חלק מהתהליך אבל היום? לא יודעת קצת קשה להיות חלק מהתהליך שעומדים לאבד את הדבר היקר בעולם ויש תחושה שאי אפשר לחיות בלי זה קצת קשה להיות חלק מהתהליך אפילו קשה כבר לזעוק לעזרה נמאס להרגיש ככה אבל הפחד אכן חותך אותי ומפיל אותי לתהום הייאוש ובכל זאת נראה לי שאני משתדלת לפחות להיות חלק מהתהליך עובדה אני פה כותבת בוכה עצובה נכון שרק פה ולא סביב הסביבה הטבעית אבל זו כבר התקדמות לפחות לא פוחדת להראות חולשה דרך המחשב זה כבר משהו והלוואי ואלו היו אילונה רחמים עצמיים אם כך זה היה הרבה יותר קל פחות מורכב אבל זה פחד אובדן תקווה ייאוש שנאה ולא משנה אבל הייתי נותנת הכל כדיי להיות בדיכאון שמשלב בתוכו רחמיים עצמיים מזה יצאתי פעם אחת יכולה שוב אבל להיות בדיכאון שמשלב בתוכו פחד וייאוש זה מורכב יותר עזבי לא אתחיל לפרט כי היצטרכו עוד פורום חחחחחחחחחחחחחח אבל מקווה שאת בערך את הכוונה שלי ואני שמחה שניסית להראות נקודת מבט מהצד לא משנה שלא מתחברת נפשית עם זה אבל זה מעניין לראות מה אנשים קולטים מהכאב שלך

 

[אילונה הבוכיה]

לעדי - הייתי שם...

עדי יקרה, לא סתם כתבתי לך את מה שכתבתי, הייתי באותו המקום בדיוק עד לא מזמן, בפחד, באובדן התקוה וביאוש, שמתוכם נבעו הרמת ידיים, נסיגה, בריחה, נואשות, ובהרגשה לפחות גם אובדנות, וכמעט כמעט גם במעשה. עדיין.. מכל בור, עמוק ככל שיהיה יש דרך יציאה. אני לא יודעת על מה את צריכה לוותר, אבל גם אני הייתי צריכה לוותר על חלק מאוד עיקרי ומעשי בעצמי, כדי לצאת משם. ואני לא יודעת עם מה את מתמודדת בנוסף, אבל גם לי היו דברים מאוד קשים ברקע, שהובילו אותי לתחתית, ולא רק הובילו - דחפו וכמעט הצליחו להפיל. עמדתי על קצה התהום הזאת, כבר הייתי על הסף, כבר כמעט גרמתי לעצמי לוותר סופית ולברוח, לקפוץ מקצה התהום למטה, אבל.. לא, לא ויתרתי, בסוף מישהו תפס בקצה החולצה ממש, בקצות הציפורניים ומשך אותי חזרה. מקווה שזה יקרה גם לך, אם את צריכה עזרה, ויש משהו שאני יכולה לעשות, אני אשמח.. אילונה.

 

[עדי מתרסקת]

אני כבר לא יודעת מי נגד מי

אולי חלק מתוכי כבר לא ממש רוצה להתמודד אולי בגלל זה המלחמה קשה עד כדיי כך כי נישאר רק ניצוץ קטן של רצון וחלק גדול בי מעדיף להעלם ולא לחוות את הפחד האובדן טוב האמת היא שאני ביום מזעזע אז לא אפרט כי זה ישמע נורא והיום אז עדיף לשתוק וחוצמזה יום טוב הולכת לעבודה ביי

 

[רחל-נשמה]

עדי יקרה שלי אני כל כך מבינה אותך

הלוואי וזה באמת היה שלב של רחמים עצמיים. הפחד והיאוש שלך כל כך מובנים לי לפחות, אני שומעת אותו בכל השיחות שלנו, אבל אני גם שומעת בשיחות שלנו, כשאני מדברת על הפחד הזה, כשאני מנסה להתכונן למה שעובר עלייך עכשיו, יש בך איזה כח אדיר שאומר לי את המילים הנכונות. עדי יש בך עוד תקווה, אולי מעטה אבל יש בך. תראי חזרת לעבודה, למרות כל הכאב, חזרת לקבלת אחריות על ילדים בפנימיה, הפחד והיאוש קיימים אבל את מצליחה לכמה שעות על ידי עיסוק , לתת להם כאפה שינחתו לשקיעה , כי עכשיו את בעבודה. עדי אני בטוחה עם כל התמיכה שיש לך מכל האנשים שאוהבים אותך כאן , אהבה של אמת. את תעברי את התקופה הקשה הזו , זה יקח זמן נכון, אבל זה יעבור, את בחורה חזקה ואמיצה, ולמרות כל התעזבו אותי את מאוד מודה על השמירה כמעט כל שיחה. עדי ותזכרי שאני פה , בבית, בטלפון, באיסי תמיד בשבילך, כי אני אחותך. את חשובה לי מאוד, זה קיבלת אצלי את מפתח הלב. ((((((((אוהבת אותך עדי))))))

 

[סהר-תמיכה]

אז... מה שלומך היום?

תני סימן שבאת ואת בסדר.