ממליץ לגלגל לעמ. 14.

בתחתית עמוד 12 יש ביקורת שמאד הזדהיתי אתה
יש לי מן סטייה כזו - אני קוראת ספרים עד הסוף. גם אם הם לא נושאים חן בעיניי. מן חשש כזה שאולי אפסיד משהו טוב בסוף

אבל את הספר שעליו הביקורת לא יכולתי לקרוא. עצרתי אחרי הפרק הראשון. שטחיות וגזענות לשמה.
 

מ ש ה 53

Well-known member
לא נתקלתי באותו ספר ואני מקווה גם שלא אתקל.
הבאתי קישור ספציפי, וברור שלא עיינתי בכל מה שנרשם באותה חוברת.
את עמירם בן דרור אני מכיר אישית ומספר שנים מחיי ביליתי בעבודה לצידו.
כבר אז, בשנות ה-80-90, הוא חיפש דרכים לייעול העבודה ולהגדלת התוצר.
כבר אז, הוא פיתח שיטות עבודה שכמותן לא נראו במשתלות אחרות, ומוצריו נחשבו
כטובים יותר שניתן היה לרכוש.
באותה תקופה, הוא התעסק הרבה עם עצי פרי נשירים והזיתים היו "בין היתר".
כיום הוא עזב הכל לטובת הזיתים, ונראה כי הוא כמעט היחיד בתחום (בארץ), וגם
אם לא, התחרות מולו היא שולית.

כדאי לציין, שזית הוא עץ שמצליח גם כגידול בעל וגם כגידול שלחין.
הזית הזריע גדל על שורש שיפודי שמעמיק ובכוחו לסדוק סלעים ולינוק מהם מים.
לכן, כשמגדלים זיתים על אדמה סלעית והררית, מעדיפים להרכיב זנים על הזריע,
ומקווים שהשנה תהיה מספיק גשומה, כדי שיהיה יבול הולם. לא ממש מסחרי, כי
גם הבציר לא נוח. אבל עובדה: זהו עץ שניתן לנצלו כמעט בכל תנאי.

זית שמושרש מייחור מפתח שורשים לצדדים, ואלה אינם מעמיקים ומשברים סלעים.
זית מייחור זקוק להשקייה, והמגדלים נוטעים אותו בשטחים מישוריים.
אבל זית שגדל מייחור מניב בגיל צעיר יותר, והתנובה שלו נאה יותר כמובן.
כשמגדלים זית מייחורים, אפשר לשמור על טוהר הזנים ועל אחידות השתילים.

עמירם הקפיד תמיד לאסוף חומר לייחורים מעצים מסומנים במטעים נבחרים, וכך,
מדי שנה בשנה, הוא ממשיך למיין הלאה ולברור תמיד את המוצלחים שבעצים.
הוא גם פיתח שיטות שהתמודדו ושיפרו את יכולת ההשתרשות של זנים קשי השרשה,
וכפי שיכולת להתרשם, הוא גם מצא דרך לשלב פטריה עם שורשי הזיתים, פטריה
שחיה בשיתוף פעולה הרמוני עם הצמח.
אז הנה עוד כתבה בנושא... לא משהו, אבל נחמד.
https://homeagriculture.org/מיקוריזה/
והנה קישור למשתלה ולזנים שהיא מגדלת. הציור למטה, של שאול רבינוביץ, שכן שלי,
וגיס של עמירם. נו. עוד תגלית.
 
זיהיתי את הקשר מהסיפורים שלך
עניין המיקוריזה החמיץ את ליבי בנושא אישי כאוב.
הקטלב בגינתי גוסס. החזיק כמה שנים אבל עכשיו גווע מהצמרת כלפי מטה. אני חוששת שהאדמה כאן לא מתאימה למיקוריזה...
עצוב :(
 

חגו סלע

New member
אם בקטלבים נפלה שלהבת, מה יגידו הזיתים...
משתתף בצערך.
עדיין, זו רק אפשרות אחת. אולי הסיבה אחרת, או מורכבת יותר
 
משה תודה. בגני "נקודה ירוקה" נערך מחקר מקביל של שימוש
במיקוריזה לשיפור גידול צמחים ללא השקייה. עשתה זאת החוקרת "חיננית קולטאי".
במקביל ערכו בזיתים ושם ההצלחה גדולהאצלי ההבדלים בו עם מוקוריזה ובלי נעלמו אחרי שנה שנייה.
 

חגו סלע

New member
גם אני הקטן חשבתי על זה. אבל אולי היא סתם רגישה לצבע אדום??
הכוונה כמובן ל"צבע אדום"...
 

מ ש ה 53

Well-known member
אם רגישה לטרפנטין, יש מצב שתהיה גם רגישה לצבע אדום...
 
זו לא סיבה היות וגם שורשים גדלים והפיטריה גדלה על גבי
השורשים. המיקוריזה שבה מדובר מורכבת מפיטריה מסויימת לא ספציפית למין , בטבע לכל מין וזן הפיטריה שלו. באופן מלאכותי מאלחים בפיטריה כללית ובמשך הזמן מתחברת הספציפית אם היא ישנה בשטח ( במקרה של החזרת מינים מקומיים)
 

מ ש ה 53

Well-known member
הבנתי. אז לעמירם היה מזל, שהוא כן מצא את הפטריה הנכונה לזית.
 
למעלה