ממוחזר וקצת משעמם

dfl

New member
שווה קריאה למען הפנינה בסוף

יש שם חמש עצות של השף שרון כהן - כל אחת מבדחת מקודמתה.
הוא מסביר שפרי ים טרי מגיע בגדלים לא אחידים וכך אפשר להבדיל בינו לבין קפוא. לרגע מתעורר החשד שהאיש לא היה מעולם בחנות דגים (או אפילו במחלקת דגים בסופרמרקט צרפתי) ולא ראה את פירות הים ממויינים לגדלים שונים במחירים שונים. האמירה שפרי ים ששרימפס קפואים הם במרקם פלסטיקי וצמיגי מעידה לכל היותר מה השף המסוים הזה יכול להפיק מחומר ה יש הסבר שלו על טעמו של שמן זית אמיתי, לכאורה בלי שום ידע בסיסי על הבדלים עצומים שנובעים מזנים, מזמן העצירה ומגיל השמן. גם שאר העצות שלו מבדחות (אבל האוכל בשילה סבבה).
 

FR12

New member
אם מישהו משלה את עצמו

שכל פירות הים בצרפת הם טריים, אז הוא טועה. לשרון כהן יש את אחת המסעדות היותר טובות ואמינות של אוכל מהים, הוא מבין דבר או שניים. גם אם הוא אומר דברים
שונים מבעל חנות הדגים (ביפו נניח), שרוצה למכור את מרכולתו וגם לא תמיד דובק באמת.

אין שחור ולבן, אבל פירות ים טריים, באיכות ובגודל רצוי אין הרבה מהים של ישראל. אין בכמויות מסחריות.

כל חקלאות הימית התחילה כי היה צורך וביקוש, כי קשה למצוא את החופשיים בים.
 

החתולית

New member
למה צריך לשקר או להסתיר ?

זה תמיד מעורר בי תמיהה. פירות ים קפואים יכולים להיות איכותיים מאד, כמו שכולנו יודעים, אז בשביל מה לשקר ?
 

Gargeran

New member
זה פשוט מאוד

כי עם כל האנשים שממילא לא יצליחו להבדיל בין קפוא לטרי (ואני לא אומר את זה בהתנשאות, אני בטוח שבמקרים מסויימים גם אני לא מצליח להבדיל בשל אופן ההכנה), יש לא מעט אנשים שלא יודעים שגם קפוא יכול להיות טוב ומבחינתם ברגע שמשהו קפוא זה ישר נותן להם הרגשה שמדובר במוצר נחות.

כמובן שלא זה מצדיק את עניין השקר או ההסתרה, אבל זה מסביר אותם.
מבחינתי האישית אני מייחל שכל מסעדן שמרמה את הלקוחות שלו יפשוט את הרגל, כי אפילו יותר משזה זילזול בלקוח, זה זילזול במקצוע ומי שמזלזל בתחום שבו הוא עובד, ראוי שלא יעסוק בו
 
כבר דנו פה מאה פעם שההבחנה צריכה להיות

לא בין טרי לקפוא אלא בין מקומי או מיובא כשגם בתןך זה יש רמות שונות. אני לא רואה כל הבדל אם קניתי קריסטל טרי או סרטן כחול בעונה והקפאתי אותו לבין שימוש מיידי - זה עדיין דייג מקומי.
ולברק מחקלאות ימית בקפריסין שמגיע ארצה טרי ולא קפוא, מה דינו? דג טרי שלא מדייג מקומי.

נראה לי כי גם השפים צריכים עוד ללמוד משהו...בעיקר אלה שעוד כותבים בתפריט בויאבז ולא בויאבס [הצדיק היחיד בינתיים בגזרה זו הוא אייל מרוקח 73].
 
רות, מה זה משנה אם הדניס הגיע בטיסה

מקפריסין או במשאית מאשדוד?
דיג מקומי לא אומר כלום על הטיב.
שרימפס בשימור פוספאטים למשל...
 
אם יש ביקוש לסיפורים , אז יש היצע

אם הסועדים, חלקם לפחות, דורש את החארטא סביב האוכל, שהיא חלק מהחוויה עבורו - אז הוא יקבל אותה. מספיק שתאמר לסועד הממוצע שהוא אוכל תפוחי אדמה אורגניים - ומייד הם טעימים לו יותר. אם כי בכלל לא בטוח שבטעימה עיוורת הוא יידע להבדיל.

אני מכירה את זה מהמקום של היצרנים ( שמן זית במקרה הזה ). עד 20% מהילה של שמן זית עם שמן צמחי אחר לא ניתן כמעט להוכיח., וגם גדולי הטועמים טועים מדי פעם. אבל אם כתוב בתפריט שמן מכבישה ראשונה, מאיטליה, שמיוצר במיוחד רק לנו וכו וכו' - מיד זה מקפיץ את ההערכה של הסועד לגבי המנה. ( גם הסיפורים הידועים של " יש לי ערבי אחד בגליל, שעושה רק לי את השמן, בבית בד מיוחד בחצר של סבתא שלו ... וכו' ) . כולם עושים באותם מקומות, איכות השמן מושפעת מאיכות הזיתים ומשך הזמן שעבר בין הקטיף להפקה ובעיקר מזה שלא מוהלים את השמן. אבל איכות הסיפורים סביב הענין - מאוד משפיעה על ההרגשה של הסועדים.

רבותי - רוב מוצרי הייסוד מופקים במספר לא מאוד גדול של מקומות. איכות הטיפול בהם לאחר מכן, על ידי המסעדה, רמת האחזקה, התמהיל של מוצרים טריים ומוצרים אחרים היא שקובעת לגבי ההמשך.

ברור ששימוש במוצרים פחות טובים, שמן הסתם גם זולים יותר - ומהילה שלהם עם מוצרים יקרים יותר מחזיקה כלכלית את המסעדה. על הפער מכסים בסיפורים. ,
 
למעלה