ממה היא מפחדת ?

[הילה בסגול]

ממה היא מפחדת ?

שלום לכם, שמי אסנת ואני אמא למעין בת השש (עוד שבועיים) אשר השנה עלתה לכיתה א'. בגיל חמש לערך מעין ביקשה להתחיל למקומות שונים בישוב שלנו לבד ומדי פעם אפשרתי לה ללכת ו/או לחזור לבדה. באמצע החופש הגדול מעין התחילה פתאום לפחד. זה התחיל לאט לאט ועד ששמתי לב קלטתי שהילדה ממש מבועתת מללכת לבד לכאן או לשם. אם פעם היא היתה מתחננת בפנינו שנרשה לה ללכת לגן/מכלת/חברות לבד פתאום היא לא מסכימה בשום אופן ללכת לבד. ניסיתי לדבר איתה, לשאול, לחקור, לבדוק ופוףףף אין כלום. מעין אומרת שהיא אוהבת אותי ורוצה שאני אלווה אותה. שאין לי כח אז היא מתקשרת לחברה שלה ומבקשת ממנה ללוות אותה (!) כאשר הילדה הזו גדולה ממני בארבעה חודשים בסך הכל. לפני שבוע היא הסכימה ללכת לבד לחברה שלה ואחרי דקותיים חזרה בוכה וסיפרה שהיא מתגעגעת אלי ומפחדת ללכת לבד וכו' וכו'. היא רוצה ללכת לחברה אבל לא מסכימה לצעוד לבדה. אפילו מתחנת ההסעה של בי"ס היא לא מסכימה ללכת לבד - הלוך ושוב כאשר מדובר בתחנה המרוחקת מביתנו כמאה וחמישים מטר לערך. מה קורה לילדה שלי ? אשמח לכל הדרכה/כיוון בענין. אציין שני אירועים שקרו לאחרונה 1. בישוב שלנו ילד (אח של חברה מהגן של מעין) נדרס ונפצע אנושות. 2. מעין חוותה (אבל זה אחרי שהיא התחילה לפחד ועל כן אני לא חושבת שיש קשר) "משחק" מיני עם ילד הבוגר ממנה בכמעט שנתיים.

 

[שרוֹן]

מה אגיד, נשמע לא טוב

על פניו נשמע שחוויה שקרתה לה בזמן שהיתה לבד, גרמה לה לפחד מלהמשיך וללכת לבד. יש עוד סימנים שיכולים להיות קשורים? יש מצב למצוא דרך לדבר איתה?

 

[הילה בסגול]

אני לא יודעת....

אני מבינה בהחלט שמשהו קורה/קרה לילדה שלי. הרי זה לא ייתכן שהיא תעבור למצב קיצוני כזה ככה סתם. שוחחתי איתה בנחת וניסיתי בכל דרך לשאול אותה ולהבין מדוע היא מפחדת ללכת לבד. היא סיפרה כמה דברים אבל אני מכירה את הילדה שלי ומה שהיא סיפרה לא נכון. היא סתם המציאה. היא משום מה לא מספרת לי או שאני לא יודעת מה קורה לה. בעצם אני באמת לא יודעת מה קורה לה.

 

[irisgh]

אולי תספרי לנו מה היא סיפרה?

אני מתכוונת, מה היא סיפרה לך שלא נכון, שהיא סתם המציאה.

 

[חני ב]

יכול להיות

שמה שקרה לה בעבר השפיע עליה מאד גם אם בהתחלה זה לא היה נראה לך, ויכול להיות שבכתה המורה מדברת הרבה על הליכה לבד ועל הסכנות בזה. דברי עם המורה וודאי אם יש "שטיפות מח" בנושא. אצלנו לפני כשנתיים התריעו מפני פדופיל בישוב וביקשו מהמורות לדבר בכתות על כך, אבל מאד מאד בעדינות כדי לא לעורר פחדים שאולי מיותרים.

 

[החתולה השחורה]

לחני, פחד מפדופיל הוא אף פעם לא

מיותר. הפדופילים אינם תופעה עונתית. הם נמצאים סביבנו תמיד, ובכמויות גדולות, גם כשאין התרעות.

 

[חני ב]

צודקת אבל ביום יום אנו לא מדברות

על זה בכתה, אז זה נדרש מאיתנו.

 

[הילה בסגול]

זה התחיל באמצע החופש הגדול

עוד לפני כיתה א'.

 

[חני ב]

מה שבטוח שאת צריכה

ללכת איתה לכל מקום ולא "לרדת עליה" ובמקביל אולי להתייעץ עם איש מקצוע אם את חוששת שאולי קרה לה משהו ואלו לא סתם פחדים.

 

[לאה_מ]

גם בעיני זה לא נשמע טוב.

הייתי בשלב הזה באמת מלווה אותה לכל מקום, גם אם זה קרוב ונראה לך שהיא יכולה ללכת לבד. במקביל, הייתי משוחחת איתה על הפחדים שלה. גם האירועים שציינת יכולים להיות גורם, אבל בכל מקרה הפתרון המיידי הוא, לדעתי, ללוות אותה - גם אם זה כרוך באי נוחות עבורכם.

 

[החתולה השחורה]

אולי נבח עליה כלב?

אולי יש בריון שמציק לה? אולי היא פגשה פדופיל? בכל מקרה, לא נכון לשדל אותה ללכת לבדה בכל זאת. גם אם לא הצלחת לדובב אותה לגלות את הסיבה האמיתית, תני לה את הקרדיט שיש לה סיבה טובה.

 

[הילה בסגול]

אני בהחלט מלווה אותה וחלילה

לא מציבה לה תנאי של "אם את רוצה ללכת אז תלכי לבד", אבל זו הילדה שלי ואני דואגת שמא... (אם כי אגב יש לי נטיה להיות מודאגת לעתים יתר על המידה. מודה)

 

[אפרתש]

יש עוד מישהו שהיא יכולה לדבר איתו?

להרבה ילדים לא נוח, משום מה, לספר דברים מסוימים להורים, אבל הם כן מסוגלים לספר למישהו אחר. דודה קרובה, שכנה, בייבי סיטר.

 

[wildcat6]

ואני תוהה לגבי המשפט

"מעין חוותה "משחק" מיני עם ילד הבוגר ממנה בכמעט שנתיים." יכול להיות שיש לה פחד בעקבות מוות של ילד שמוכר לה. לעומת זאת מה הסיפור של "משחק" מיני אולי זה עורר אצלה פחד, אולי היא מפחדת שתיפגוש אותו שוב.

 

[הילה בסגול]

הילד לא מת חלילה... הוא "רק"

נפצע אנושות. כל הישוב דיבר על זה ותודה לאל הילד השתקם כבר מאז. אבל אני באמת חושבת שהטחינת מח שעשו להם בגן בענין הזה זה בעצם שורש הבעיה... המשחק המיני היה לאחר שמעין התחילה לפחד אז לא נראה לי שזה קשור. את הבעיה הזו כבר פתרתי איכשהו.

 

[כרמית מ.]

נשמע לי מאד סביר

לאור מה שאת מספרת - תחילת כיתה א', אירוע דריסה, ונוסף גם אירוע מיני. אלו סיבות טובות גם לפחדים עם קשר ישיר - הליכה לבד, וגם לקצת תלותיות כללית. לדעתי, כדאי ללוות אותה כשהיא מבקשת, גם אם זה אומר לאזור כוחות, כשלא בא. זו תקופה של קושי. היא תעבור יותר מהר אם תעזרי לה. מה שכן, כדי לא להעביר לה מסר של "אני לא סומכת עלייך", ומכיוון שכבר היתה תקופה שהיא הלכה לבד, הייתי מחכה כל פעם שהיא תבקש - כלומר לא במטרה ליצור התחננות (להיפך! להענות מיד) אלא שברירת המחדל תהיה עצמאות, והליווי הוא רק כתוצאה מבקשה שלה. (בלי להיות קשיחים מדי גם בכלל הזה, רק כקו מנחה).

 

[תּמר]

איך מקבלים מידע מילדים?

הדרך הטובה _לא_ לקבל מידע, היא לשאול באופן ישיר: זה מרתיע, ואם היו רוצים לספר - ביו מספרים בלי שתשאלי. דרך טובה, היא לשוחח סתם, שיחת אם-ילד, בזמן שפנוי לשתיכן ביחד (מין שיחת פינוק). בזמן הזה, לא שואלים שאלות או חוקרים, אלא מקשיבים. נראה לי שפסיכולוגים יודעים לקבל מידע בעזרת תרפיה במשחק וכדומה - ויכול להיות שכדאי להוועץ בפסיכולוג ילדים במקרה הזה, כי הוא נשמע לי די קיצוני.

 

[אלדורית]

מסכימה מאוד

גם לי זה נשמע מקרה קיצוני שמצדיק פניה לאיש מקצוע. יש כאן שילוב של הפרעה בתפקוד שלה ביחד עם מידע על שני מקורות שונים לטראומה. במקומך הייתי מחפשת פסיכולוגית ילדים טובה, הולכת אליה לפגישה אחת בלי הילדה ואם הייתי מרוצה הייתי ממשיכה משם לפי עצותיה. בינתיים אני מצטרפת לעצות שקיבלת: להמשיך ללוות אותה, ולא לחקור.