מלפני עשרים שנה....

[עצמי]

מלפני עשרים שנה....

כתבתי כבר אז... מה זאת אומרת - הכי הרבה אז... ואסור היה לי לכתוב את האמת כמות שהיא. וכל היה סוד. אז כתבתי בחידות, בלא מוגדר.. זה לא שינה את הגורל האכזר.. אז הנה אחד שמצאתי , שכל כך מתאים להיום.. וסליחה על הסגנון - אל תשכחו הייתי עוד ילדה (מה הייתי ילדה בכלל?) הנה הוא עולה על גדותיו ןמשפיע על כל סביבותיוושוטף והורס ודורס כל דבר, ונשפך ונשפך לא נגמר.. אך הנה רגע קטן הרף עין חלף כמו ניצוץ אחרון כבר הועףועומד הוא שותק כמו דומם וכל מה שסיביבו כה שומם. ואף אם נהפוך בו חזור והפוך, גם אם יום יעבור או שנה תחלוף להתגבר בכל זאת לא נוכל, והכל למקומו לחזור לא יוכל. ועומד הוא שותק ומשמים מנסה אבל אין לו שומעים, כמו בור שנסגר ונסתם, לא נוכל לפותחו לעולם.

 

[סהר-תמיכה]

הדימוי

הדימוי שנוצר עם קריאת השיר הזה הוא של נהר, נהר מוצף, העולה על גדותיו, מחריב כפרים, סוחף אדמה, חפצים, אנשים, מטביע, הורס, משמיד... ואחר-כך, כשהמים יורדים, הנהר חוזר לזרום באפיקו, בשקט-בשקט,כאילו לא היה דבר, ורק החורבות, שאריות החיים, מזכירים מה שהיה. אבל מי שמסתכל רק בנהר -- כאילו לא היו הדברים מעולם.

 

[עליסה]

אבל מה באמת חשוב?

מה שהיה או מה שיש??