מלנכוליה בלילה.

[אבזץ]

מלנכוליה בלילה.

1:30 לילה אני כותב, לאור ירח מלא, על שפת הים לבד, כמו שאת חיי אני חי לבד, אוכל לבד, שותה לבד, ישן לבד, עושה הכל אך לבד. קשה לבד לכתוב, כי אני לבד. נמצא עם אנשים ומרגיש לבד, נהנה לבד וסובל לבד. הבדידות ב-לבד הורגת ומיד אינני/הנני מתביש לומר זאת, אני נווד, לבד, ובלי יעד. 14:15 צהריים לעולם, בוקר שעון ישראל... אימרו לי אתם מרגישים כך לפעמים או שאני זקוק לטיפול מקצועי. האם הבדידות היא תוצר לוואי של "העולם המערבי" או של היציאה בשאלה (יצב"ש) או אולי גם וגם. יתכן וכבר עניתי כששאלתי, אולי.

 

[כופר עם שטריימל]

אההההמ

אני תמיד הרגשתי לבד גם כשעוד הייתי מאמין, אני חושב שזה ענין של אופי, הייתי מעיז אפילו ואומר שהיציאה בשאלה היא תוצר של הרגשת הלבד, כי רק מי שאיננו מרגיש חלק מהעדר מסוגל לעשות דברים עצמאיים.

 

[דער_רוסישער]

תְקשיב,

טיפול מקצועי עוד לא הזיק אף לא לאחד. אמא שלי, בנאדם נורמאלי ורופא פסיכיאטר חולמת לעבור פעם קורס פסיכותראפיה. אבל עזוב את זה שניה. אני לא יכול לחתום בשם כולם, אבל אם תשאל אותי- אין פעם שהרגשתי שייך במאה אחוז. וביתר פשטות: אני מרגיש תמיד לבד. פעם מישהי שאלה אותי למה אני מתנשק בעיניים פקוחות. שבת שלום וחג שמח יונה

 

[avidadon]

עניין של אופי,

מלנכולי, בודד, מדוכא, חסר מוטיבציה -כך גם אני מרגיש לעיתים קרובות, ויתכן שאני זקוק לטיפול, תלוי את מי תשאל. הפסיכיאטר יגדיר זאת כמחשבות טורדניות וירשום לך מנת פרוזאק שתקפיץ לך את רמת הסרטונין במח, אולם יהיו שיאמרו שדווקא אתה בחור פיקח, שמסתכל על החיים מנקודת מבט פילוסופית וביקורתית. הנה מספר טיפים שעזרו לי ברגעים רעים: 1.ספורט 2.תה פסיפלורה 3.אמבטיה חמה מאוד 4.שינה כל טופ שיהיה, לי ולכל ישראל