princhipeta
New member
מלכת האמבטיה
אני נוסעת באוטובוס דרומה, בדרך הלא נגמרת, אלייך. מניחה את ראשי על המעיל הצבאי, וחושבת לעצמי שסוף סוף יש לו שימוש, בתור כרית הוא דווקא די נוח. האיש שיושב לידי מדבר בטלפון ועושה לי כאב ראש. רק לישון. תמיד שנאתי את המקלחות בצבא, יסלח לי אלוהים, אבל זה הזכיר לי את המקלחות בשואה. שורה של בנות ערומות, רובן כל כך רזות, בחיי שאפשר לטעות. אבל איתה זה היה אחרת. נכנסת עם כל חפצייה, לא שוכחת דבר, ואני משתרכת אחרייה, מתפללת שכולן כבר סיימו ושנהיה לבד. והנה רק שתינו. פתאום אני נזכרת שלא עשיתי שעווה מאז שנפרדנו, ועבר כבר יותר מחודש וחצי ונורא לא נעים לי. אז אני מותחת את הזמן, מסתבכת בכוונה עם הכפתורים של המדים. אבל היא מתפשטת בקלילות ונכנסת למים. לא העזתי להסתכל עליה, פשוט התפשטתי במהירות ונכנסתי למקלחת שמולה. לא להסתכל, לא להתפתות. פתחתי את המים הכי חמים, כמו שאני אוהבת, והמון אדים הציפו את המקלחת. היא הייתה נורא שקטה, שקועה בעצמה. ואני פחדתי להביט בה, פחדתי להרגיש את זה שוב. להיות הכי ברת מזל רק מהזכות לראות אותה כ"כ ערומה ויפה. לאט לאט הרמתי את המבט, משתדלת שלא תשים לב. שלא תובך, שלא תתחרט. אבל היא שמה לב, כמו תמיד, וחייכה. היא התחילה לחפוף את שערה, בעדינות כמו בסרטים. הניפה את ידיה ועיסתה במסירות אין סופית את שערה הארוך, הגולש. ואני הבטתי בה מהופנטת, בשבילים הקטנים שהמים יוצרים על גופה, גולשים מצווארה לשדיה העגולים, המדהימים, מחליקים על גבה ולאורך רגליה. הריח של השמפו המוכר שלה הורג אותי. כמה התגעגעתי לגוף שלה, לריח שלה. הרגשתי כאילו נסעתי לחו"ל לכמה שנים ועכשיו חזרתי לארץ, למקום שלי שאני כ"כ אוהבת. ואז היא עצרה והסתכלה עלי ישר לתוך העיניים, תופסת אותי על חם. יצאתי מהמים וצעדתי צעד קטן אליה, והיא חייכה ובצעד קטן סגרה את המרחק ביננו. פתאום היא עמדה מרחק נשימה ממני, הגוף שלה כמעט נוגע בשלי ואני מרגישה את החשמל זורם ביננו. "שרוני...", היא לוחשת. כמה זמן היא לא קראה לי ככה. ואני לא נותנת לה לדבר, רק שמה אצבע על שפתיה בלי מילים. היא שמה את ידיה על העורף שלי ועכשיו רק האדים של המקלחת ביננו. הלב שלי התחיל לדפוק חזק והרגשתי שנהיית לי סחרחורת, אבל לא אכפת לי עוד מכלום. לא מהפרידה ולא מהדמעות ולא מכלום. האישה שלי פה. עצמתי עיניים והנחתי את ידי על מותניה. יותר מכל אהבתי את החלק הזה של גופה, שגרם לה להיות הבחורה הכי נשית בעיניי בעולם. לאט עברתי את ידי על גבה, מתמכרת אליה מחדש. באופן טיבעי וברגע רוחני כמעט היא נישקה אותי, נשיקה של געגוע. השפתיים שלה התערבבו עם שלי, הלשון שלה ושלי ונסחפתי בה. היא העבירה את ידיה בשערי וקירבה את פני אליה. הגוף שלה היה חם ורך ומדהים. כמה התגעגעתי אליה. לשניה היא עצרה וכבר פחדתי שהיא מתחרטת אבל רק הצמידה את המצח שלה לשלי, וככה בעיניים עצומות נשבעה לי שהיא חלמה על הרגע הזה בכל לילה שעבר מאז שנפרדנו. התשוקה סחפה אותנו עוד ועוד, ובדיוק כשהיא כמעט גמרה התעוררתי, והאיש שלידי עדיין בטלפון.
אני נוסעת באוטובוס דרומה, בדרך הלא נגמרת, אלייך. מניחה את ראשי על המעיל הצבאי, וחושבת לעצמי שסוף סוף יש לו שימוש, בתור כרית הוא דווקא די נוח. האיש שיושב לידי מדבר בטלפון ועושה לי כאב ראש. רק לישון. תמיד שנאתי את המקלחות בצבא, יסלח לי אלוהים, אבל זה הזכיר לי את המקלחות בשואה. שורה של בנות ערומות, רובן כל כך רזות, בחיי שאפשר לטעות. אבל איתה זה היה אחרת. נכנסת עם כל חפצייה, לא שוכחת דבר, ואני משתרכת אחרייה, מתפללת שכולן כבר סיימו ושנהיה לבד. והנה רק שתינו. פתאום אני נזכרת שלא עשיתי שעווה מאז שנפרדנו, ועבר כבר יותר מחודש וחצי ונורא לא נעים לי. אז אני מותחת את הזמן, מסתבכת בכוונה עם הכפתורים של המדים. אבל היא מתפשטת בקלילות ונכנסת למים. לא העזתי להסתכל עליה, פשוט התפשטתי במהירות ונכנסתי למקלחת שמולה. לא להסתכל, לא להתפתות. פתחתי את המים הכי חמים, כמו שאני אוהבת, והמון אדים הציפו את המקלחת. היא הייתה נורא שקטה, שקועה בעצמה. ואני פחדתי להביט בה, פחדתי להרגיש את זה שוב. להיות הכי ברת מזל רק מהזכות לראות אותה כ"כ ערומה ויפה. לאט לאט הרמתי את המבט, משתדלת שלא תשים לב. שלא תובך, שלא תתחרט. אבל היא שמה לב, כמו תמיד, וחייכה. היא התחילה לחפוף את שערה, בעדינות כמו בסרטים. הניפה את ידיה ועיסתה במסירות אין סופית את שערה הארוך, הגולש. ואני הבטתי בה מהופנטת, בשבילים הקטנים שהמים יוצרים על גופה, גולשים מצווארה לשדיה העגולים, המדהימים, מחליקים על גבה ולאורך רגליה. הריח של השמפו המוכר שלה הורג אותי. כמה התגעגעתי לגוף שלה, לריח שלה. הרגשתי כאילו נסעתי לחו"ל לכמה שנים ועכשיו חזרתי לארץ, למקום שלי שאני כ"כ אוהבת. ואז היא עצרה והסתכלה עלי ישר לתוך העיניים, תופסת אותי על חם. יצאתי מהמים וצעדתי צעד קטן אליה, והיא חייכה ובצעד קטן סגרה את המרחק ביננו. פתאום היא עמדה מרחק נשימה ממני, הגוף שלה כמעט נוגע בשלי ואני מרגישה את החשמל זורם ביננו. "שרוני...", היא לוחשת. כמה זמן היא לא קראה לי ככה. ואני לא נותנת לה לדבר, רק שמה אצבע על שפתיה בלי מילים. היא שמה את ידיה על העורף שלי ועכשיו רק האדים של המקלחת ביננו. הלב שלי התחיל לדפוק חזק והרגשתי שנהיית לי סחרחורת, אבל לא אכפת לי עוד מכלום. לא מהפרידה ולא מהדמעות ולא מכלום. האישה שלי פה. עצמתי עיניים והנחתי את ידי על מותניה. יותר מכל אהבתי את החלק הזה של גופה, שגרם לה להיות הבחורה הכי נשית בעיניי בעולם. לאט עברתי את ידי על גבה, מתמכרת אליה מחדש. באופן טיבעי וברגע רוחני כמעט היא נישקה אותי, נשיקה של געגוע. השפתיים שלה התערבבו עם שלי, הלשון שלה ושלי ונסחפתי בה. היא העבירה את ידיה בשערי וקירבה את פני אליה. הגוף שלה היה חם ורך ומדהים. כמה התגעגעתי אליה. לשניה היא עצרה וכבר פחדתי שהיא מתחרטת אבל רק הצמידה את המצח שלה לשלי, וככה בעיניים עצומות נשבעה לי שהיא חלמה על הרגע הזה בכל לילה שעבר מאז שנפרדנו. התשוקה סחפה אותנו עוד ועוד, ובדיוק כשהיא כמעט גמרה התעוררתי, והאיש שלידי עדיין בטלפון.
