נממ.. נמממ....
בכנות, אף פעם לא התחברתי אל אלכס. אולי לא ראיתי בו את מה שאחרים רואים. ניסיתי, אבל לא הצלחתי. כשאני מסתכלת עליו, אני
|אדם הכלוא באדם שהוא לא רוצה להיות. תמיד חשבתי שחייו הם
זיוף.הוא ניסה להיות מישהו שהוא לא. ואני אישית, לא אוהבת אנשים מזויפים, שמנסים להיות מה שהם לא.כנראה גם הוא ראה את זה בעצמו. ראה את כל הזיוף. הוא בטח שנא את עצמו. כי מה שהוא ראה במראה הוא ראה אדם שהוא לא, שחייו סובבים אחרי שתייה וסמים.
זה לא היה אלכס. וכשהוא נכנס למרכז גמילה בפעם הראשונה זה כאילו שהוא אמר לעצמו "דיי, נמאס לי מהזיוף הזה. נמאס לי לסבול". ועל זה הוא אני מעריכה אותו. לדעת ולקום ולהגיד שנמאס לו, שהוא רוצה להשתנות ולשנות. ולהרבה אנשים קשה לעשות זאת [כמוני, למשל]. אבל הוא נשבר. הוא
נכנע לזיוף. והוא עבר את אותו התהליך שוב, אבל לבד. אולי בפעם השנייה הוא הבין שבמלחמה לא כולם מנצחים. יש רק מפסידים. אפשר להפסיד בכל דרך, אבל תלוי איך. עכשיו, כשהוא מסתכל על עצמו 3 שנים אחורה, הוא בטח חושב איזה פתטי הוא היה. והוא בטח גאה בעצמו עד דמעות על האומץ שיש לו להגיד "דיי". כתבתי סיפור, מגילה, אינצ', ואין לי מושג למה
. לא תכננתי לכתוב מגילה, אולי פשוט זה יצא כך כי לא ידעתי מה לכתוב. אז בסה"כ רציתי להגיד:
אלכס, אני גאה בך!
[...ותעשה לי בן חמו וטרייבר:$
].