תודה לך רובן!
אני אוהד את מכבי חיפה מאז עונת 87-88 אז גם החלה הקריירה של ראובן עטר בקבוצת הבוגרים של מועדון כדורגל מכבי חיפה, בתור ילד תמיד חיכיתי לראות את התלתלים של ראובן בכל שבת, אחד מרגעי השיא שלי בתור ילד הוא שהלכתי עם אחי לאימון של נבחרת ישראל בתחילת שנות ה-90 וראובן היה שחקן הנבחרת באותה התקופה, היה משחק אימון של הנבחרת מול בית"ר ת"א, אינני זוכר את התוצאה אך אני ואחי ירדנו אל כר הדשא על מנת לשמש כמביאי כדורים, לאחר המשחק חיכינו מחוץ לאיצטדיון ר"ג כדיש האליל שלנו יצא, היינו שם רק שנינו ואז יצא רובן והוא לחץ את ידינו וליווינו אותו למכוניתו ואז הוא שאל אם אנחנו צריכים טרמפ לצערי הוא נסע לכיוון חיפה ואנחנו היינו צריכים לכיוון גבעת שמואל והוא לא יכל לקחת אותנו וזז היה רגע שלא אשכח כל חיי, ראובן עטר הגדול הציע לי טרמפ!, ואז התבגרנו לאט לאט ותמיד נשארה האהבה לראובן עטר, הטאץ' שלו בכדור, השערים הנפלאים והאישיות המדהימה שבתה את לב כל האוהדים החיפנים, גם בתקופה שבה רצה ראובן עטר לעזוב לראשונה את מכבי חיפה ועוד לעזוב להפועל חיפה באיזשהו מקום רציתי לשנוא אותו אבל לא יכולתי, לא יכולתי מפני שאהבתי אותו, איך אפשר לשנוא מישהו שאוהבים?, עד היום אני אוהב אותו ואין ספק שזה חימם את הלב כשראיתי אותו פורח במכבי נתניה אבל לצערי הקאמבק הנפלא שעטר עשה העונה הגיע לסיומו ובכלל תם עידן בכדורגל הישראלי, ראובן היה שחקן ענק בקנה מידה ישראלי ותמיד אהבתי לראות אותו עם הכדור, אבל עכשיו לא נשאר כלום, אחרון הוירטואוזים ואם תשאלו אותי הוא הטוב מכולם בתחיום הזה, פרש מכדורגל. רציתי רק לומר לך תודה ראובן, תודה על כל השנים הנפלאות שנתת לנו האוהדים בירוק וגם לאוהדי הכדורגל בכלל, נתגעגע אליך מאוד! ראובן עטר ירוק לנצח! אוהב אותך מאוד וכואב את כאבך ומזדהה איתך, חן.