מליה יקרה

מליה יקרה

כולנו באותה סירה , כל החולים במחלה הזאת עוברים את אותם השלבים .לצערנו יש כאלה שהמחלה מתקדמת מהר מאוד. זה לא קל , כל המשפחה סובלת ודואבת וכולם סביב החולה , אני מאוד מבינה אותך ולבי אליך ,החולה סגור בעולמו ולא מתמצא סביבו ואפילו לא מזהה את ילדיו , נכדיו ובשלב מסוים גם את אשתו או את הבעל. אנחנו המטפלים צריכים להשתדל להמשיך בחיינו כמה שאפשר, את כבת סובלת כי אין לך כילים לעזור לאביך את זאת בקשי מבעלי מקצוע: רופאים, עובדת סוציאלית ,משרד הבריאות ואפילו לביטוח לאומי אם מדובר בסידור במוסד, שמרי על יחסים טובים עם החבר שלך אדם זר לא חייב בטפול בחולה המשיכי בחייך הרגילים בשילוב הטיפול באביך. זו היתה הקדמה אני אספר לך על משפחתי , בעלי חולה אלצהיימר מתקדם מאוד תוך 3 חודשים האדם הזה לא מתפקד .שנה היה במרכז יום המצב החמיר הגעתי למצב שלא השארתי אותו בבית לבד לדקה . לא יצאתי הרבה וזה עלה לי בבריאות . החלטתי לקחת עובד זר כי המצב שלי החמיר נפשית ומורלית , יש לי עובד זר כבר חודשיים בחודש האחרון המצב שלו הדרדר ההליכה קשה לו כמעט ולא מדבר ,לא אוכל וכל היום ישן זאת אומרת שלעובד אין הרבה מה לעשות אף על פי שהוא מנקה לי את הבית לא זו המטרה בעובד . האמת שרוב הטיפול רובץ עלי אני לא משטפת את הילדים שלי בטיפול באביהם לכל אחד יש משפחה ואני רוצה שהם ישמרו על מסגרת חיים תקינה ובלי דאגות . בשבוע שעבר נפלתי בכביש ושברתי את הרגל . הילדים בקשו ממני לבוא אליהם לשבת אני סרבתי ולא רציתי להקשות עליהם , אמרתי להם שאני אסתדר . הבת שלי עם משפחתה באו אלינו היום בבוקר אכלו אתנו ארוחת בוקר ונשארו עד אחר הצהריים .בעלי לא הכיר אותם ולא ידע את השמות שלהם . הוחלט במשפחה לסדר את בעלי במוסד כי שם הוא יקבל טיפול והשגחה ואני עושה את זה בלב שלם. כל מטרתי בכתבה הזאת היא לכל המטפלים הרעיות , הבנות ולכל חברי הפורום שמבקשים עצה או תשובה לבעיותיהן , חזקו ואמצו שמרו על עצמכם ועל משפחתכם כדי שיהיה לכן כוח לטפל ביקירכן אני מאחלת לחולים בריאות ואריכות חיים שבוע טוב ונשמע בשורות טובות אמן אביבה
 
אביבה יקרה

אביבה יקרה בוקר טוב, קודם כל איך את מרגישה עם הרגל? האם מותר לך לדרוך עליה? האם כואב לך? אני בטוחה שמה שאת עושה בשלב הזה הוא הדבר הנכון ביותר ומקווה שיהיה לבעלך מקום טוב ויקבל טיפול מסור. אני חושבת כמוך שלא צריכים יותר מדי להפיל על הילדים. אני כן מספרת להם וכן משתפת אך הם צעירים וחייבים לחיות את חייהם. בשביל זה הבאנו אותם לעולם , לא שישקעו בדכאון. אתמול מאוחר בלילה התפתחה שיחה עם שני האמצעים שלי בני 23, 26 , על כך שהחיים שלי השתנו, חיים אחרים בלי יכולת להתפתח ולעשות דברים כרצוני. אז הבן שלי בן ה 26 יודע תמיד לענות ולעודד ולשים דברים בפרופורציה. הוא התחיל לשאול אותי מה בעצם אני הייתי רוצה לעשות ולא עושה. כי לטענתו , לעיתים אנו מגזימים במחשבות על מה היינו עושים אילו יכולנו!!! יש משהו בדבריו. בתי בת ה 23 שאלה אותי האם לא ייגרם לי נזק בלתי הפיך בגלל הויתור על דברים? על כך עניתי שאנני יודעת. אך המצב הוא שאין ברירה ועלי לתת לאבא שלהם את מה שאני יכולה כל זמן שהוא איתנו. ההרגשה בכל מקרה כבדה ואין לאן לברוח וכמו שכתבו הצעירות כאן , הבדידות היא חלק מההרגשה הקשה. שיהיה לכולכנו שבוע נפלא , שיהיו גם בשורות טובות, החלמה מהירה לכל החולים והמאושפזים, טובה
 
../images/Emo24.gifאביבה'לה אני חושבת שאת עושה צעד טוב לך

ולאישך, אגב מה שלום הרגל שלך?
 
למעלה