מלחמת הענקים
בפינה הכחולה – במשקל 56 מגהארץ´ - אלופת הפיתוי, משליטת ההרס, מבזבזת הזמן והמשאבים – האינטרנט. בפינה האדומה – קטן, חלש ומסכן – אני. איזה סיכוי היה לי נגדה? והיא כל כך יפה ומפתה. "אני אכיר לך אנשים חדשים" היא אמרה לי, "אתה תוכל להתבטא בחופשיות, תוכל להגיע למקומות שלא חלמת עליהם". ואני הלכתי אחריה, בטוב וברע. בחולי ובבריאות. בעוני ובאושר. טוב הגזמתי. אבל אכן דרך ארוכה עשינו יחדיו. ונופים משגעים ראינו. אנשים חדשים הכרנו וזנחנו בדרכנו, הדרך לשום מקום. אבל אני סטודנט, ותקופת המבחנים הגיעה. "אני לא חושב שאני אוכל להמשיך להתראות איתך בתדירות גבוהה בתקופה הקרובה" אני אומר לה. "יש לך אימייל" היא עונה לי. בת זו... הימים הולכים ונוקפים ואני מנסה לשבת על הספרים. "יש סדר עדיפויות", היא אומרת לי. "לא כדאי שתבדוק אם מישהו כתב לך תגובה על התגובה שלך מלפני 5 דקות?" וכך אני מעביר את ימיי, קורא דף אחד מחומר הלימודים, גולש שעתיים באינטרנט וחוזר חלילה. כך עברתי תקופה של 48 שעות בלי שינה, אני יכול לדמיין לעצמי מה יהיו התוצאות במבחנים שעשיתי במשך היומיים האלה... אבל עכשיו זיהיתי את ההזדמנות שלי לבריחה הגדולה. עברתי דירה לאחרונה ונחשו מה? נכון, אין לי חיבור אליה. זהו, אנחנו מנותקים. אני עוד פוגש אותה מדי פעם בבית הורי או באוניברסיטה. בכל זאת, לא נעים, אז אני יושב איתה איזה שעה שעתיים לזכר הימים היפים. אני מנסה לבנות איתה קשר חיובי יותר מאשר בעבר. אני מקווה שאני אצליח להתמיד בכך.
בפינה הכחולה – במשקל 56 מגהארץ´ - אלופת הפיתוי, משליטת ההרס, מבזבזת הזמן והמשאבים – האינטרנט. בפינה האדומה – קטן, חלש ומסכן – אני. איזה סיכוי היה לי נגדה? והיא כל כך יפה ומפתה. "אני אכיר לך אנשים חדשים" היא אמרה לי, "אתה תוכל להתבטא בחופשיות, תוכל להגיע למקומות שלא חלמת עליהם". ואני הלכתי אחריה, בטוב וברע. בחולי ובבריאות. בעוני ובאושר. טוב הגזמתי. אבל אכן דרך ארוכה עשינו יחדיו. ונופים משגעים ראינו. אנשים חדשים הכרנו וזנחנו בדרכנו, הדרך לשום מקום. אבל אני סטודנט, ותקופת המבחנים הגיעה. "אני לא חושב שאני אוכל להמשיך להתראות איתך בתדירות גבוהה בתקופה הקרובה" אני אומר לה. "יש לך אימייל" היא עונה לי. בת זו... הימים הולכים ונוקפים ואני מנסה לשבת על הספרים. "יש סדר עדיפויות", היא אומרת לי. "לא כדאי שתבדוק אם מישהו כתב לך תגובה על התגובה שלך מלפני 5 דקות?" וכך אני מעביר את ימיי, קורא דף אחד מחומר הלימודים, גולש שעתיים באינטרנט וחוזר חלילה. כך עברתי תקופה של 48 שעות בלי שינה, אני יכול לדמיין לעצמי מה יהיו התוצאות במבחנים שעשיתי במשך היומיים האלה... אבל עכשיו זיהיתי את ההזדמנות שלי לבריחה הגדולה. עברתי דירה לאחרונה ונחשו מה? נכון, אין לי חיבור אליה. זהו, אנחנו מנותקים. אני עוד פוגש אותה מדי פעם בבית הורי או באוניברסיטה. בכל זאת, לא נעים, אז אני יושב איתה איזה שעה שעתיים לזכר הימים היפים. אני מנסה לבנות איתה קשר חיובי יותר מאשר בעבר. אני מקווה שאני אצליח להתמיד בכך.