מלחמה

[רועי ח 123]

מלחמה

החלטתי לפתוח ב"מלחמה" נגד הגימגום, כל מה שנראה לי שיכול לשפר ולו במעט אני הולך לעשות. תנו לי שיטות, מתכונים, תרופות סבתא, תרופות רגילות, כל מה שיכול לעזור. נמאס לי, הגיע הזמן לעשות לזה סוף. כי אם לא עכשיו אז אף פעם לא.

 

[shoshyyy]

קצת דרמטי .....

הייתי אומרת. לדעתי אין תרופת פלא/ מתכון / תרופה / שיטה שיכולה "לנצח " את הגמגום

 

[רועי ח 123]

לאו דווקא לגמרי

אפילו רק להקל

 

[MEYRAV SHIMONI]

השיטה שלי

אני מנסה אותה הרבה וברוב המקרים זה עובד.. אם אני צריכה ללכת לדבר עם מישהו אז אני לוקחת שלוש נשימות עמוקות ביותר..נרגעת ומדברת.

 

[GUY639]

השיטה שלי

בעבר גימגתי בצורה חמורה, ועכשיו זה כמעט עבר לגמרי. הייתי אומר שאולי בעבר פעם ב-3-4 עברות נתקעתי, ועכשיו זה אולי פעם ל-10,000 (בממוצע, זה בא ביחד כל כמה חודשים לכמה ימים. לפעמים). אני לא יודע אם זה יכול לעבור לי אי פעם, אבל לי היה הכי טוב להשלים עם זה ולהתעלם מזה. לא לייחס לזה חשיבות (גם חברים והמשפחה שלי, שאיתם דיברתי רוב הזמן, ידעו על זה, אז זה לא היה ביג-דיל מבחינתם, גם שעשיתי פרצופים משונים כדי לנסות לשחרר את ההברה התקועה, אתם יודעים). לי זה עבד, בצורה כמעט מושלמת, אבל אני לא יודע אם זה יעבוד לאחרים. זה הגיע למצב ש(כמעט) כל מי שהכיר אותי אחרי שדי התגברתי על הגימגום לא יודע שאני מגמגם. לדעתי הכי טוב זה להשלים עם זה ואז להתעלם מזה. שיטות אחרות למיטב ידעתי לא עובדות. אני מניח שזה תוצאה של משהו כימי מובנה במוח, ושאפשר "לדכא" את זה, אבל לא להעלים את זה.

 

[רועי ח 123]

לא אכפת לי שידעו שאני מגמגם

הבעייה היא שיש פעמים שאני נתקע, ולא יכול להוציא מילה, כלום, מת. לא אכפת לי שישאלו אותי איך קוראים לך ואני אגיד - ררררוווועעעיייייי הבעיה ששואלים אותי איך קוראים לך ואני - ...................... כלום, לא מצליח להוציא כלום. אז אנשים שואלים שוב, מה? איך קוראים לך? ורואים שאני שוב לא מגיב, אז אומרים - עזוב, לא משנה, יום טוב. ואת זה אני לא יכול לסבול יותר. ולכן, אני מבקש דרכים/שיטות להתגבר.

 

[סער 2004]

רועי, אם לא אכפת לך שידעו שאתה מגמגם

או שתדבר מוזר העיקר שתוציא את המילה אז הפתרון בשבילך יהיה פשוט -לשיר- את המילה כלומר להגות אותה ארוך (ששרים הרי לא מגמגמים) בדיוק כמו שמלמדים בהדסה אתה לא תגיד רועי אלא רוווווווווווווווו ------- אייייייייייייייי 2 שניות להאריך כל הבהרה זה נשמע מוזר אבל לפחות יאפשר לך להגיד את המילה

 

[MEYRAV SHIMONI]

אני בידיוק כמוך רועי

ואפילו יותר גרוע...

 

[shuky63]

רועי,אם אתה נתקע לגמרי בדרך כלל יספיק שתקח

נשימה עמוקה תוציא את האויר ואז זה ישתחרר.הבעיה המוכרת לי היא שבמצב כזה (שגם לי קורה לעיתים נדירות מאד כיום)נכנסים לפניקה ולא עושים את זה אלא לוחצים חזק את המילה החוצא. פתרון יכול להיות הרבה תרגול. אתה יכול להביא את עצמך בדמיון למצב הלוחץ הזה ואז לקחת נשימה עמוקה להוציא ולהגיד את המילה שאתה נתקע בה בדרך כלל(כל זה כשאתה לבדך).פשוט להתרגל לעובדה שהנשימה משחררת אותך מהתקיעה.אם תעשה את זה הרבה פעמים(מי שלימד אותי את זה המליץ על 3 פעמים ביום ,כל פעם 10 פעמים)זה יהפוך לטבע ותוכל לעשות את זה בזמן התקיעה במקום להכנס לפניקה.

 

[סער 2004]

שוקי, אם זה היה עובד הרי שפתרנו את בעיית

הגמגום זה הרי כל הבעיה - מילים בודדות שקשה להגות הלוואי וזה היה עובד אבל במהירות שאתה נדרש להגיב לפעמים זה לא עובד. במהירות שהמחשבה שלנו רצה הפה פשוט לא מספיק להגיב כמו שצריך. שלא תבין לא נכון... אני הולך לנסות את זה גם. כל שיטה אני מנסה בשמחה. נקווה

 

[סער 2004]

פעם אחת ל 10000 נשמע טוב - מה השיטה ?

גם לי היו תקופות מצויינות שבהן לא גמגמתי כמעט בכלל ואף אחד לא ידע בכלל שאני מגמגם אבל בגלל שהגמגום היה קיים איפה שהוא ולא נעלם הוא היה מגיע ומלחיץ אותי קצת במצבים מסויימים שבהם נדרשתי להגות מילים קשות שידעתי שיהיה לי קשה מאוד להגיד (ואז אני עושה אלף תרגילים בשביל להצליח להוציא את המילה כמו שצריך ) בלי קשר בתקופות שונות יש עליה וירידה בגמגום מסיבות שקשה להבין (למרות שלפעמים יש סיבה לכך) בכל מקרה, גמגום 1:10000 נשמע מצויין מה השיטה שבה אתה משתמש ??

 

[GUY639]

אין שיטה, כמו שכתבתי

הלכתי בעבר לקלינאית תקשורת, זה לא עזר. מלבד זאת הרבה זמן היו לי תקופות שבאו והלכו, שבגרועות נתקעתי כל 2-3 הברות (וממש נתקעתי), ובטובות נתקעתי אולי ביחס של 1:500. כמו שאמרתי - פשוט השלמתי עם זה ודי הפסקתי לחשוב על זה (לא במודע, כי אם אתה מתאמץ לא לחשוב על משהו - אתה בהכרח תחשוב עליו. פשוט קיבלתי את זה כעובדה. מצערת, אבל עובדה. כמשהו מובן מאליו לגבי). אני מניח שאי התעסקות בזה תורמת להעלת הביטחון העצמי בקטע הזה, שתורם לדיכוי הגימגום. בוא נגיד ככה - אני עדיין מת מפחד מלדבר מול קהל מחשש שאני אתקע (ואכן יש סיכוי שזה יקרה), ועדיין יש מילים מסוימת שיש להן נגיד 2 הברות "מאיימות" בהתחלת המילה שגורמות לי לחשוש מהן (לפעמים), אבל ביום-יום המצב הוא מעולה, למרות שהגימגום כמו שאמרתי עדיין קיים ברקע (כי אני לא חושב שהוא יוכל אי פעם להעלם). אז אין לי שיטה, ואני לא חושב ששיטות עובדות (לי לפחות הן לא עבדו). פשוט השלמתי עם זה והפסקתי להתעסק בזה - וזה עזר לי.

 

[סער 2004]

יש בזה משהו ...

היו תקופות שניסיתי לשכוח מהעניין בכלל ופשוט לדבר ואכן הגמגום ירד מצד שני התרגול איפשר לי להבין מאיפה הגמגום מגיע ואולי לשלוט בו קצת. אני בכל מקרה מתכוון להמשיך לתרגל כל מיני שיטות. אולי בעתיד אני אחזור לשיטה של "פשוט לשכוח מזה ומה שיהיה יהיה"

 

[ali052]

יש לי שיטה חדשה שעזרה לי...

שיטה חדשה אולי אתם כבר מכירים את זה... לנסות להגיד מילה אחרי מילה;; כוונתי היא ; גם במושג הטכני וגם במושג השיכלי להגיד מילה ולעשות הפסקה של 2 שניות בערך אולי זה נראה לכם כמו דיבור רובוטי אבל במציאות זה נראה כמעט רגיל.. מהבחינה השכלית זה עוזר מכיוון שאתה חושב כאילו אתה אומר רק מילה ולא משפטים שלמים וארוכים העיקר שכווולנו נצא כבר מהגימגום המעצבן הזה מפני שכל פעם שזה קורה הבן אדם מיסתכל עליך במבט של רחמים... רציתי לציין עוד דבר קטן.. שבשבוע האחרון קיבלתי בעבודה תפקיד מסויים שמצריך יותר ויותר דרישות של דיבור עם הסביבה [שבד''כ אני מיתחמק מזה... אבל דיברתי בטון נמוך מהרגיל עם הסביבה ... והנה... כמעט ובכלל לא היה גימגום!!!!! בהצלחה לכולם..

 

[shuky63]

האמת היא שלאלה בנינו שמדברים הרבה יותר מידי

מהר זו באמת שיטה טובה,כי כשמדברים מילה אחרי מילה אצלם זה יוצא קצב טבעי לגמרי וזו באמת יכולה להיות שיטה ללמוד לדבר יותר לאט.

 

[לב המאמין]

אנחנו עושים מלחמה כדי לחיות בשלום../images/Emo189.gif

אני מאמין שלפני שאנחנו נלחמים בעצמינו אנחנו צריכים ללמוד לחיות עם עצמינו בשלום, לקבל את עצמינו כמו שאנחנו, לאהוב את עצמינו כמו שאנחנו ורק אז אפשר להתחיל להילחם בעצמינו. העיצה הכי טובה שלי היא שלפני שתהפוך לאויב הכי גדול של עצמך תהיי החבר הכי טוב של עצמך. בהצלחה

לב.

 

[Ren83]

לפי מה שאני מבין עם הזמן

התרופה הכי טובה זה בדיוק לא להלחם מזה אלא ללמוד לחיות עם זה

 

[רועי ח 123]

אמת שהזמן הוא התרופה

הטובה ביותר, ואכן בגלל זה עד היום (אני בן 20.5) הבלגתי, ניסיתי לשרוד, מה שיהיה יהיה. אבל יש לי תפקיד בצבא שאני אמור להיכנס אליו עוד חודש-חודשיים שמצריך לענות לטלפונים מדי פעם, ואני ממש ממש רוצה את התפקיד הזה ולכן ניסיתי ללכת אל הקבני"ת, ואני מחפש עוד שיטות. חוץ מזה, עד מתי? נגיד שאני אוותר על התפקיד, (כמו שוויתרתי על הרבה דברים), אין לזה סוף, אני לא אצא לפגישות, אני לא אלך לראיונות עבודה, אוניברסיטה וכו'. עד מתי אני אביא לגימגום לשלוט לי בחיים, ולכן אני מנסה עכשיו בכל הכוח להתמודד עם זה, בתקווה לטוב. כאמור, לא אכפת לי לגמגם, להתקע פה ושם, אפילו כל 2 הברות, העיקר שיבינו אותי, שאני אצליח להעביר את המסר, ולא אצטרך לכתוב במקום לדבר.

 

[vicz]

התפקיד הוא התרופה שלך

סיפרתי את זה מיליון פעם גמגמתי הרבה יותר לפני הצבא קיבלתי תפקיד עם ים של דיבור והוא שיפר את הדיבור שלי, את הגישה שלי לגמגום, את האמונה שבגלל הגמגום אי אפשר לעשות דברים קח את התפקיד ותתחיל לגמגם כמה שמדברים יותר מגמגמים פחות זה לא נעלם אבל זה משתפר בצבא למשל היה לי קול טלפון: קול סמכותי כזה, שונה משלי,שבו הייתי מגמגמת פחות

 

[רועי ח 123]

הבעיה איך אני אתחיל

השיחת טלפון הראשונה, השניה, השלישית אח"כ זה ירוץ.... איך אני יכול לענות לטלפון אם אני לא מצליח להוציא מילה?