מלחמה ושלום

מלחמה ושלום



מי שלא מוכן להגן על הגבולות שלו ואפילו לצאת למלחמה על העקרונות שלו אין לו שום זכות על הטריטוריה שלו. ערפאת מעמיד תנאים להסכם שלום עם ישראל כאילו ניצח אותה במלחמה וזרק 90 % מהיהודים לים. ברק המנהיג הישראלי חייל מספר אחד במקום שיאיים על הפלסטינים במלחמה מאיים במלחמה על הישראלים. הפלסטינים מהשורה מתחילים להאמין שכל מה שיש להם זה בגלל שניצחו במלחמה ועכשיו הם רוצים גם זכות השיבה וגם פיצויים וגם שכל היהודים יחזרו למקום שממנו באו ... הנדיבות ורוחב הלב הישראלי של אנשים שרוצים למצוא חן בעיני כמה מוליכי דעת קהל יש להם פירוש אחד אצל העם- נצחון פלסטיני של האבן על רמת החיים שהישראלי סיגל לעצמו. לכן כדאי לכולנו לזכור מי שבאמת רוצה שלום ושקט לעצמו צריך לדאוג לשמור על האינטרסים שלו. הפוליטיקאים הישראלים אבדו את המילון שלהם הם משתמשים במלה ``שלום`` בצורה חסרת אחריות וחסרת מובן. מה היו עושים כל ``לוחמי השלום`` אם השכן שלהם רק היה תופס את החניה למכונית השניה שלהם? כולם היו יורדים עם פיגמה ואקדח לשמור על הזכויות שלהם או לפחות לאיים שלצד השני לא ישתלם ל``שחק`` עם הטריטוריה שלהם. פעם בירושלים כשהיה גן החיות התנ``כי עשה הפרופסור שולוב נסיון להחזיק נמר עם כבש כמו באחרית הימים. באו הרבה אנשים לראות את הנס. כמה חדי עיין שמו לב שהכבש מתחלף כל כמה זמן.... לנו אחרת ואין לנו חלקי חילוף. שלום זה לא שאננות שלום זה מלחמה כל הזמן שמטרתה אינה כיבוש שטחים אלא שמירה על הקיים והרתעה. במצב הזה שהנמר כל כך כועס על הכבש אין טעם שהכבש (כן אנחנו זה הכבש מול העולם הערבי הענק) יחתור לשלום כזה ומוטב שנקרא לו מלחמה
 

WishMaster

New member
נוסטרדמוס.



אין ספק שכל מילה שנכתבה כאן נכונה. אבל שאלה אחת עולה.. האם אתה באופן אישי , וכל אחד ואחד , מסכים לקחת את הסיכון שבמלחמה , עם כל מה שמשתמע מכך...?
 

dafna l

New member
ובאיזה מצב אנו מצאים



היום זאת לא מלחמה? הסמן העיקרי של מלחמה זה הפחד שלנו להסתובב חופשי לנסוע בכבישים ללא חשש ומי היום לא פוחד לנסוע בכבישים?
 
מלחמה?



מה שעושים הכנופיות של ערפאת זה מלחמה על הטריטוריה שלהם הם נלחמים על גבולות המדינה שלהם. ישראל מתנהגת בלי שום חשיבה אסטרטגית כיוון שמאז 1977 אנחנו לא יודעים איזה גבולות אנחנו רוצים. אנחנו ממש מתחננים לעולם לקלינטון לערפאת למובארק שיקבעו את הגבולות שלנו. מה שצהל הגדול ומדינת ישראל הנאורה עושים לפלסטינים בעזרת הליקופטרים טנקים ובתי משפט של שדה אין לו שום ערך אסטרטגי, זה לא קובע את גבולות המדינה המדינה צריכה קודם כל להחליט על הגבולות שלה והחלטה כזאת אומרת שהיא צריכה לדעת גם להלחם על הגבולות שלה ולא בהתקפה של הליקופטר על בתי רמאללה אלא במלחמה יום יומית עם הרתעה שאף אחד לא יסתכן לקחת צאנס. מדינה בלי גבולות היה רק ליהודים בגולה. ישראל היא מדינה סוברנית והגבולות שלה חשובות יותר ממספר השגרירויות שיש לה בעולם. לכן אסור לפחוד מהמלה מלחמה. מי שמתחיל מלחמה יקבל מלחמה. מי שרוצה לפלוש לגבול של מדינת ישראל יקבל מלחמה הבעייה היא שמדינת ישראל לא יודעת ולא רוצה לדעת מה הם הגבולות שלה ואילו המדינות סביבנו כולל המדינה הפלסטינית שעוד לא נולדה כבר יודעות איזה גבולות הן רוצות והן גם מוכנות להלחם על כך.
 
צד שמאל שלי חש בחולשה...



אני בהחלט מסכים עם כל מילה שלך, והכל מתאים ותפור על המצב שבו אנו נמצאים היום. חבל רק שהאנשים שדעתם אכן חשובה וגורלית פה במדינה עדיין חיים במציאות אחרת של יחסים דיפלומטיים והידברות עם ערפת. לדעתי יש לך יכולת ביטוי מצויינת, לפחות על דף הנייר, ואני לא מוצא סיבה שמוח כמו שלך יבזבז את זמנו בכתיבה לפורום. מעניין אותי אם יש לך קשרים עם הפוליטיקה ואם אתה באמת רוצה להשקיע מזמנך ולהשפיע על הנעשה פה במדינה. לדעתי הדרך הטובה ביותר להשפיע היא לאו דוקא להצטרף לשורות הפוליטיקה אלא להיפך, להשיג שליטה על רבד רחב באוכלוסיה בכל דרך שהיא, ולהשפיע על דעת הקהל בצורה כזאת שהמנהיגים ישאפו לרצות אותך כמו שהם משתדלים לרצות את דעת הקהל העולמית. הדרך הכי טובה ``לשלוט`` בממשלה היא באמצעות דעת קהל ישראלית אחידה - אחדות בעם פשוטו כמשמעו. כשנשיג דבר שכזה ניווכח כי המדינה ריצתה את האחרים כל הזמן הזה, כי פשוט היא לא ידעה איך לרצות אותנו. אז הבה נתאחד! אני מציע שנקים אתר ביחד, אתר שייציג את דעתך כפי שהיא, כי לדעתי אתה צודק עד כדי כך שאני מאמין שקשה מאד יהיה לערער על עמדותיך. אני אישית דגלתי בשלום ואחווה, בעיקר כי כל הדעות הימניות ששמעתי שידרו פחד וחוסר אמון בערבים, דבר שלפי דבריך אינו חשוב כלל. הבה נצא לדרך! בכנות, דוד.
 
אפשר לחשוב על זה



החלוקה בין ימין לשמאל בארצנו היא המצאה של יחס(צ)ני ציבור שמנסים להעביר מסר בעשרים שניות. הפוליטיקה בישראל הפכה לפרומויים של ערוץ 2 אסור לציין מספרים כי זה מסובך אסור לנתח עמדות כי אף אחד לא יבין ואם מי שהוא משתמש ב``מותר האדם``,מוחו, אז הוא מעייף לא קליט ואפילו דליה איציק מצוות התגובות מתעלמת ממנו והיא כידוע מגיבה אפילו על דברים שלא קרו (ביבי סוכן הסי אי א )ועוד. בעזרת סטיגמות גיזעניות המפוזרות בלי אבחנה בידי ``מחנה השלום``(מה זה?) הימנים הם מתלהמים, מזיעים, ופרימיטיבים ואילו אנשי השמאל הם ``ארץ ישראל היפה`` שרים שירי מולדת בשתי קולות רוקדים ריקודי עם עושים הייטק ובוכים אחרי כל אלף ערבים שהרגו. בארץ תמצא שה``פחד מערבים`` הופך אנשים לימנים או לתומכי מחנה השלום פחד למדתי בא מחוסר ידיעה. היהודי שהולך עם שטריימל ביום שבת דרך שער שכם לכותל ומחזיק בידי בנו לא פוחד. הוא יודע שזו הדרך שלו ואפילו שאין אחריו מאבטח עם קרבין הוא הולך בה האם הוא ימני? לעומתו, ההורים מבית ספר תיכון בתל אביב שביטלו לפני שבועיים ביקור של כתה י``א ב``יד ושם`` בירושלים פוחדים. למרות שהבטיחו להם מאבטח עם ``קרבין`` למה? אמרו להם שמסוכן בירושלים. בשביל מה להסתכן ללכת ליד ושם.... מה יצא להם מכל הסיפורים האלו.... יותר טוב שישבו בבית יקחו את המכונית של אבא ויסעו שיכורים אחרי בילוי בפאב האם הם שמאלנים? האם הם נאורים? הם בטח קוראים לעצמם ``שפויים`` לפי צו הפוליטיקל קורקט הרווח באיזורם. ואיך נקרא לחברי מוחמד איש מאמין שהולך להתפלל באלאקצה בכל יום שישי האם הוא ``ימני``. או שמאלני
 
גם מי שלא רוצה, צריך לדעת את זה



אתה צודק. צריך לחשוב אם אתה מוכן לקחת את הסיכון שבמלחמה. אבל הפרספקטיבה צריכה להיות רחבה. הרי, מי שמפחד מעצמו, או שלא רוצה להוכיח את עצמו, יכול להגיע לשני מצבים: או שיבוא מישהו, ויתגרה בו, עד שיוכיח את עצמו... או שיבוא מישהו, ש`ירביץ` לו. בכל מקרה, מתישהו יעלה הצורך להשיב מלחמה שערה. וככל שתדחה את הקץ`, הפיצוץ יהיה יותר גדול.
 

orbaz

New member
ובעצם...



ובעצם בכל מערכת יחסים שאתה נמצא אתה צריך לשקוד ולטפח את השלום. אם זה בזוגיות, אם זה בעבודה ובטח שאם מדובר בלמצוא דרך לחיים משותפים. בכל מערכת יחסים כזאת צריך פשרות. אנחנו מוכנים להתפשר. אבל כמובן שאין ללכת יותר מידי קדימה ולוותר על הכל. דיונים שכאלה על מרחב המחייה ראוי שייעשו בשיקול הדעת ולא בהיחפז. אם אין פרטנר לדיונים שכאלה, או שהפרטנר רוצה עוד ועוד ואינו מוכן ללכת לקראת - הפיצוץ (תרתי משמע...) בלתי נמנע. כל מה שנכתוב ונאמר לא ישנה את העובדה, שדרך המלך היא הנכונה, אך אינה נראית לעין בשלב זה. רק הזמן יגיד אם פנינו לשלום או למלחמה. וזה לא תלוי רק בנו.
 
פשרה

פשרה

פשרה היא כאשר שני הצדדים יודעים ומודעים לעמדותיהם וכאשר הם מרויחים יותר מהפשרה. פשרה היא לא תכתיב, ופשרה היא לא סחטנות פשרה היא הסכמה. כל מה שכתבתי בא לאחר שמעולם לא הייתה פשרה ביחסי ישראל והערבים. לא עם מצרים שקיבלו עד הס``מ האחרוןבסיני וכאשר מישהו לחץ עליהם הם קיפלו את השגריר שלהם והחזירו אותו לארצם למרות שאסור להם לעשות את זה לפי הסכם השלום שחתמו עליו. לא עם ירדן ובטח לא עם הפלסטינים. ישראל ויתרה מכוחה כדי לרצות אותם. אחרכך כשזה לא הספיק להם ישראל ויתרה כי הם זרקו עליה אבנים ועכשיו ישראל מוכנה לוותר כי ראש הממשלה אומר ``אחרת תהיה מלחמה``. על מה לוותר עד כמה לוותר מתי זה לא מקובל יותר עלינו אף אחד לא אומר. אתה לא יכול להתפשר עם מי שלא רוצה להתפשר אתה יכול או להכנע לדרישותיו או ל``שכנע`` אותו שישכח מהם. אחד הדרכים לשכנע אותו שישכח מדרישותיו הוא להראות לו את הגבול .לעמוד על זכויותיך כדי שהצד השני יבין שלא יהיה כדאי להתחיל אתך. מדינות זה לא זוגיות זוגיות נוצרת מרצון חופשי ואהבה ולכן יש סיכוי שתגמר ב אצלנו זה קונפליקט דתי שמחייב לפחות לפי האיסלם =שנאה ליהדות (למרות שאנחנו לא כופרים חובה לאסלם אותנו ודין מוחמד בחרב קונפליקט על אדמה שהיא ציווי דתי מוסלמי ומהצד היהודי ``ציווי מבית מדרשו של הרב קוק`` קונפליקט על המים כולם כאן ניזונים מאותה טיפת מים שיורדת מהשמים וקונפליקט על הכבוד.כך שהדוגמה על הזוגיות אינה נכונה כאן
 
למעלה