מלחמה הם צועקים, מלחמה!

מלחמה הם צועקים, מלחמה!

סחבקית מרגישה קצת לא טוב עם זה, שבעולם קורת מלחמה והיא הולכת לישון בשקט הלילה (עד כמה שחלומותיי האישיים יאפשרו). אי שם בעירק הרחוקה, אנשים בורחים מבתיהם בחיפוש אחר חיים אחרים. וזה אבא שאומר לאמא שאומרת לאבא, "תרגיע את הילד!". וזה אבא שמרגיע את הילד, ואומר: "עירק זה מאוד רחוק. מאוד מאוד רחוק. והסיכוי שמשהו יקרה כאן, הוא מאוד מאוד מאוד קטן". וסחבקית נזכרת בפעם הקודמת שהייתה מלחמה, ואיך אמא אמרה לאבא שאמר לאמא, "תרגיעי את הילדה!". אמא הרגיעה, ואמרה: "עירק זה מאוד רחוק. מאוד מאוד רחוק". והיום בבוקר, סחבקית מביטה קלות במסיכה שלה, ונזכרת בנשכחות... איך פעם כשהייתי קטנה והייתה מלחמה כולם היו עוטפים את הקופסא של המסיכה שלהם בנייר עטיפה צבעוני, ומקשטים אותה. היום סחבקית כבר לא כל כך קטנה. אם תהיה אזעקה, היא לא תישן. ההורים לא יעירו אותה בעדינות ויגידו לה לבוא לחדר האטום, ילבישו אותה במסיכה (כל יום פורים..), יספרו לה סיפורים עד שתירדם וכמובן ידגישו - עירק זה מאוד מאוד רחוק! הריח של המסיכות תמיד יעשה לי בחילה. הצעקות של המלחמה תמיד יעשו לי פינץ', אבל לא יותר מיזה. לכן אני מרגישה לא טוב. לא טוב עם זה שאני הולכת לישון בשקט, בעוד שבעירק, שבעצם היא לא כל כך רחוקה - אנשים בורחים מבתיהם בחיפוש אחר חיים אחרים.
 

ailag

New member
ההתמודדות

לדעתי, בגלל שאין לנו הרבה אפשרויות לשנות משהו (חוץ מבריחה לאילת / חו"ל), אין טעם להלחץ. מה שיקרה, יקרה. קחו את הגישה הילדותית - לא להלחץ מדי כי זה יעשה לנו רק רע. אבל כן ללכת עם מסכות ולאטום חדרים. פשוט לא תוך כדי צרחות היסטריות.
 
למעלה