מלאכת האריזה..
זהו קטע ענק שאני הולכת לצטט לכם מתוך הספר ``שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)`` מאת ג`רום קיי ג`רום.
שלושה שיוצאים למסע ומתארים איך הם מנסים לארוז את חפציהם. תועלתי לבחורי ישיבות.
``אמרתי: ``אני אארוז``.
משבח אני את עצמי על כשרון האריזה שלי, שכן זה אחד הדברים אותם אני מיטיב לעשות מכל אדם אחר. (לפעמים נפתע אני, מה רבים הם הדברים האלה)..
הדגשתי עניין זה לפני ג`ורג` והאריס. הם התלהבו מהצעה זו באופן מעורר חשדות.ג`ורג` הצית אש במקטרתו והשתרע בפישוט רגליים בכיסא נוח, והאריס שילב את רגליו על השולחן והצית סיגריה, כשהוא תוקע מבט בתקרה.
האמת ניתנה להיאמר, שלא לכך התכוונתי. אני ביקשתי לפקח על המלאכה, כשהאריס וג`ורג` מתרוצצים בחדר למלא פקודתי. מזמן לזמן צריך הייתי, לפי תכניתי, לדחוף אחד מהם הצידה ולומר ``אה! אתה מקלקל; בוא ואראה לך איך עושים זאת``.
אולם שכיבה זו שלהם באפס מעשה עוררה את חמתי. אין לך דבר מרגיז יותר ממראה זה של אנשים, היושבים להם בשלוות נפש שעה שאני עמל בפרך.
אך לא אמרתי דבר והתחלתי במלאכת האריזה. העניין נתארך יותר מכפי ששיערתי, אך לבסוף השלמתי את המלאכה, התיישבתי על המזוודה והדקתי לגורותיה.
``מדוע זה החלטת, שלא לשים פנימה גם את הנעליים?`` שאל האריס. נשאתי מבטי. אמנם, בצד ניצבו הנעליים. כזה הוא האריס. יכל להזכיר לי זאת לפני שסגרתי ומתחתי, וג`ורג` צחק- אחד מאותם צחוקים מעצבנים, אויליים, מגוחכים, מטומטמים שלו, אלה המטריפים את דעתי.
פתחתי את המזודה והכנסתי את הנעליים. ברגע שאמרתי לסגור ולמתוח, עלתה בדעתי מחשבה מטרידה- האם הכנסתי את מברשת השיניים שלי?
כמובן, הפעם נאלצתי לרוקןאת המזודה כולה ולא מצאתיה.מצאתי את מברשותיהם של ג`ורג` והאריס כשמונה עשרה פעמים, אך את שלי לא מצאתי.
לבסוף מצאתי אותה בתוך נעל. עוד פעם ארזתי הכל.
כיליתי את מלאכת האריזה בשעה אחת עשרה לפני חצות, ועוד נשארה בידי מלאכת אריזת התרמילים.
האריס העיר, כי מאחר ויש רק עוד שתים עשרה שעות עד הנסיעה, מוטב כי הוא וג`ורג` יעשו את השאר. הסכמתי וישבתי תחתי והם החלו במלאכת האריזה.
לא אמרתי דבר. ישבתי והמתנתי. הם היו במצב רוח מבדר למדי. לאחר שיוצא ג`ורג` להורג בתליה, ישאר האריס האורז הגרוע ביותר בעולם.
עיני שוטטו על ערימת צלחות, כוסות, סכינים וכו`, וחשתי כי שעה מלאה חויות ממשמשת ובאה לעולם.
היא באה. היא נפתחה בשבירת ספל- בחינת רמז לבאות.
אחרי כן דחק האריס את קוספת הריבה על העגבניות ומעך אותן ושניהם החלו אוספים את העגבניות בכפית של תה. אחרי כן הגיע תורו של ג`ורג`. הוא דרך על החמאה.
לא אמרתי דבר, רק קמתי וישבתי על קצה השולחן כדי להתבונן מקרוב. הדבר עורר את חמתם יותר מכל המילים שיכולתי לומר. הם החלו דורכים על חפצים ועל מצרכים ושוכחים היכן הניחום. הם פיזרו מלח כמעט על כל דבר סביבם.
אשר לחמאה, מעודי לא שיערתי ששני אנשים יהיו מסוגלים לבצע שפע מגוון כזה של פעולות בחבילת חמאה במשקל מאתיים גרם. לאחר שג`ורג` הסיר את החמאה מעל נעל הבית שלו, ניסו שניהם לתחוב אותה לתוך הקומקום. פתחו היה צר והיא לא אבתה להיכנס, ומה שכבר נכנס לא אבה לצאת. לבסוף הצליחו לאסוף אותה ולהניחה על הכיסא. במרוצת הזמן התיישב ג`ורג` על חבילת החמאה והיא נדבקה למכנסיו. אחרי כן בילו שניהם כמחצית השעה בחיפושים אחריה ברחבי החדר.
``נכון אני להישבע, שהינחתי אותה על כיסא זה``, אמר ג`ורג` בתלותו את עיניו בכיסא הריק.
``במו עיני ראיתיך עושה כן``, אמר האריס.
``דבר כזה עוד לא ראיתי מעודי``, אמר ג`ורג` בפליאה.
``ממש תעלומה``, הסכים האריס. אז הפך ג`ורג` את גבו להאריס והחמאה נתגלתה. הם הסירו מה שנותר ממנה ושמו בספל``.
זהו קטע ענק שאני הולכת לצטט לכם מתוך הספר ``שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)`` מאת ג`רום קיי ג`רום.
שלושה שיוצאים למסע ומתארים איך הם מנסים לארוז את חפציהם. תועלתי לבחורי ישיבות.
``אמרתי: ``אני אארוז``.
משבח אני את עצמי על כשרון האריזה שלי, שכן זה אחד הדברים אותם אני מיטיב לעשות מכל אדם אחר. (לפעמים נפתע אני, מה רבים הם הדברים האלה)..
הדגשתי עניין זה לפני ג`ורג` והאריס. הם התלהבו מהצעה זו באופן מעורר חשדות.ג`ורג` הצית אש במקטרתו והשתרע בפישוט רגליים בכיסא נוח, והאריס שילב את רגליו על השולחן והצית סיגריה, כשהוא תוקע מבט בתקרה.
האמת ניתנה להיאמר, שלא לכך התכוונתי. אני ביקשתי לפקח על המלאכה, כשהאריס וג`ורג` מתרוצצים בחדר למלא פקודתי. מזמן לזמן צריך הייתי, לפי תכניתי, לדחוף אחד מהם הצידה ולומר ``אה! אתה מקלקל; בוא ואראה לך איך עושים זאת``.
אולם שכיבה זו שלהם באפס מעשה עוררה את חמתי. אין לך דבר מרגיז יותר ממראה זה של אנשים, היושבים להם בשלוות נפש שעה שאני עמל בפרך.
אך לא אמרתי דבר והתחלתי במלאכת האריזה. העניין נתארך יותר מכפי ששיערתי, אך לבסוף השלמתי את המלאכה, התיישבתי על המזוודה והדקתי לגורותיה.
``מדוע זה החלטת, שלא לשים פנימה גם את הנעליים?`` שאל האריס. נשאתי מבטי. אמנם, בצד ניצבו הנעליים. כזה הוא האריס. יכל להזכיר לי זאת לפני שסגרתי ומתחתי, וג`ורג` צחק- אחד מאותם צחוקים מעצבנים, אויליים, מגוחכים, מטומטמים שלו, אלה המטריפים את דעתי.
פתחתי את המזודה והכנסתי את הנעליים. ברגע שאמרתי לסגור ולמתוח, עלתה בדעתי מחשבה מטרידה- האם הכנסתי את מברשת השיניים שלי?
כמובן, הפעם נאלצתי לרוקןאת המזודה כולה ולא מצאתיה.מצאתי את מברשותיהם של ג`ורג` והאריס כשמונה עשרה פעמים, אך את שלי לא מצאתי.
לבסוף מצאתי אותה בתוך נעל. עוד פעם ארזתי הכל.
כיליתי את מלאכת האריזה בשעה אחת עשרה לפני חצות, ועוד נשארה בידי מלאכת אריזת התרמילים.
האריס העיר, כי מאחר ויש רק עוד שתים עשרה שעות עד הנסיעה, מוטב כי הוא וג`ורג` יעשו את השאר. הסכמתי וישבתי תחתי והם החלו במלאכת האריזה.
לא אמרתי דבר. ישבתי והמתנתי. הם היו במצב רוח מבדר למדי. לאחר שיוצא ג`ורג` להורג בתליה, ישאר האריס האורז הגרוע ביותר בעולם.
עיני שוטטו על ערימת צלחות, כוסות, סכינים וכו`, וחשתי כי שעה מלאה חויות ממשמשת ובאה לעולם.
היא באה. היא נפתחה בשבירת ספל- בחינת רמז לבאות.
אחרי כן דחק האריס את קוספת הריבה על העגבניות ומעך אותן ושניהם החלו אוספים את העגבניות בכפית של תה. אחרי כן הגיע תורו של ג`ורג`. הוא דרך על החמאה.
לא אמרתי דבר, רק קמתי וישבתי על קצה השולחן כדי להתבונן מקרוב. הדבר עורר את חמתם יותר מכל המילים שיכולתי לומר. הם החלו דורכים על חפצים ועל מצרכים ושוכחים היכן הניחום. הם פיזרו מלח כמעט על כל דבר סביבם.
אשר לחמאה, מעודי לא שיערתי ששני אנשים יהיו מסוגלים לבצע שפע מגוון כזה של פעולות בחבילת חמאה במשקל מאתיים גרם. לאחר שג`ורג` הסיר את החמאה מעל נעל הבית שלו, ניסו שניהם לתחוב אותה לתוך הקומקום. פתחו היה צר והיא לא אבתה להיכנס, ומה שכבר נכנס לא אבה לצאת. לבסוף הצליחו לאסוף אותה ולהניחה על הכיסא. במרוצת הזמן התיישב ג`ורג` על חבילת החמאה והיא נדבקה למכנסיו. אחרי כן בילו שניהם כמחצית השעה בחיפושים אחריה ברחבי החדר.
``נכון אני להישבע, שהינחתי אותה על כיסא זה``, אמר ג`ורג` בתלותו את עיניו בכיסא הריק.
``במו עיני ראיתיך עושה כן``, אמר האריס.
``דבר כזה עוד לא ראיתי מעודי``, אמר ג`ורג` בפליאה.
``ממש תעלומה``, הסכים האריס. אז הפך ג`ורג` את גבו להאריס והחמאה נתגלתה. הם הסירו מה שנותר ממנה ושמו בספל``.
