מלאכות וסיפורים

[perhay]

מלאכות וסיפורים

אתמול ראיינתי לעלון הקיבוץ חברה שתחביבה הוא patchwork (מלאכת טלאים). בין היתר סיפרה לי שהייתה זאת עבודה מאומצת, והיא נעשתה במעגל נשים. זה היה סוג של מפגש חברתי בו, כלות טריות שמעו מפי נשים מבוגרות טיפים בזוגיות, בניהול בית וגם רכילות. ומהי רכילות אם לא סיפורים?
חשבתי שוודאי היו עוד מלאכות שתוך כדי עבודה, אנשים שיתפו אחד את השני בסיפורים עסיסיים אמיתיים או פרי דמיונם.
פעם שמעתי משהו דומה לגבי דייגים.
מכירים עוד סיטואציות כאלה של מעגלי נשים או גברים שנפגשים למטרת עבודה ותוך כדי חולקים סיפורים?

 

[הגבירה מן האגם]

היי

אני לא חושבת שיש עבודה בה נפגשים אנשים ואינם מספרים סיפורים. בכל מקום בו נפגשים הם מספרים. יש מלאכות שמקובל יותר לומר זאת לגביהם והמילה 'מלאכות' לא סתם היא כאן. אלה דברים שעושים בידיים, שלוקחים זמן, שיש בהם חזרה ובנייה.

בברכה,

 

[perhay]

צהריים טובים הגבירה! ובכל זאת...

זה עדיין תלוי עבודה. יש עבודות משרדיות למשל, שלא רואים כל כך בעין
טובה שהעובדים ישבו ויחלקו סיפורים. בזמן הזה אמורים להיות מרוכזים
בעבודתם. גם לא רצוי כדי לא להפריע לציבור. אולי בהפסקה זה נראה יותר בעין טובה.
במלאכות שאליהן התכוונתי, הסיפור היה חלק מהסיטואציה של עבודה ולא של הפסקה.

 

[הגבירה מן האגם]

את נוגעת כאן בסוגיה

הקשורה באחד היישומים של אמנות הסיפור בעולם הארגוני. אכן, יש לא מעט מקומות עבודה (במובדל מסוגי עבודה) בהם לא אוהבים לראות את העובדים מתקהלים לצורך החלפת דברים. אלא שעם השנים הסתבר שאותה פעילות של החלפת דברים במסגרת העבודה, היא חלק חיוני מגוף ידע של כל ארגון, וחלק ממה שיוצר אותו בהתמדה. אין ארגון שאינו זקוק לסביבה סיפורית בה יכולים עובדים להחליף ביניהם סיפורים - על העבודה, על הדרך בה עושים את העבודה, איך היה פעם ואיך עכשיו, על דמויות מרכזיות בארגון, על אתגרים, פתרונות וכו'.

נכון שלאורך שנים אסרו התקהלויות כאלה ועדיין אוסרים במקומות רבים. עם זאת, יש לא פחות מקומות בהם מבינים כבר שההתנהלות הזו חיונית והיא תקרה בין אם תרצה בכך ההנהלה או לא.

בנוסף, יש כבר צבר לא מבוטל של מקרים ידועים בהם הוכח נזק - בגלל תרבות ארגונית שאינה מעודדת שיתוף-ידע. אחד המקרים הידועים ביותר שהיווה גם טריגר להתחזקות תחום הידע הזה הוא אסון הקולומביה. שיתוף הידע אינו נתפס כפעילות הפגה או הפסקה אלא מוטמע לתוך הפעילות המקצועית כדרך קבע.

לא חינני או רומנטי כמו לרקום יחד, עם זאת משמש לאותה מטרה בדיוק.

בברכה,

 

[י מ י ת 2]

פרי, אני יכולה להעלות בדעתי עובדות במחסן

הבגדים בקבוץ שיושבות ימים שלמים על תיקוני גרבים ביד, למשל, ומספרות ומרכלות ויוצרות סיפורים שאחר כך מתפשטים בכל הקיבוץ... וכך כנראה גם בקרב אורזים למיניהם וממיינים , וכמובן בהפסקות קפה בעבודה , זה הזמן הטוב ביותר להחליף חוויות ולספר סיפורים. ידוע למשל שבגוגל יוצרים תנאים מיוחדים המאפשרים לעובדים להתרווח מפעם לפעם ולקום מעל המחשב כדי להחליף מלים עם עמיתיהם. הגיעו למסקנה כי זה חשוב, כמו שהגבירה כבר ציינה.

 

[הגבירה מן האגם]

עכשיו, כשיוצא לי להיות בקיבוץ לא מעט

גיליתי את עצמתה של המדיה הקרויה "מחסן הבגדים"

שום סוכנות פרסום בינלאומית לא יכולה לעמוד בקצב ובמידת היצירתיות של המוסד הנכבד הזה...

 

[הקוראת בקקאו1]

ולהבדיל אלף אלפי הבדלים

ומתוך האסוציאציות שבתרמיל הסיפורים שלי - אפילו בלאטרינות (המחראות, סליחהעל הבוטות אבל זה מה שהיה, השירותים הציבוריים המשותפים)במחנה בירקנאו פעל "רדיו JPP" = ראשי תיבות של "ידנה פאני פובידז'אווה" - שזה אומר בפולנית "אישה אחת אמרה..." ואשת העדות שסיפרה את זה התמוגגה בצחוק ממרחק השנים על החוויה הזאת של סיפור הסיפורים בבית השימוש הזה, החלפת אינפורמציה ורכילויות בין חברות שגרו בבלוקים שונים ונפגשו לא על כוס קפה, אבל נפגשו.

 

[י מ י ת 2]

שלא לדבר על המקלחת הצבורית.

שם החוויות עוברות עיבוד ושיוף ורחצה ושטיפה ויוצאות מהמקלחת יחד עם שקית הבגדים וריחות הניחוח ונפוצות לכל רוח
בלי שום צנזורה. וכל המוסיף יבורך!

 

[המרגלית]

אני מקווה מאד שבחדרי ניתוח

במחלקות מסוימות המנתח ועוזרו אינם מספרים סיפורים זה לזה. לא הייתי רוצה להיות שם על המיטה. כשהם יוצאים מחדר הניתוח, למה לא? אדדרבה.
שני דברים:
אחי עובד בכיר במשרד הבטחון במחלקת כספים. לא רומנטי נכון? אבל הוא מיטיב לספר סיפור ובכל ישיבה הוא פותח את דבריו בסיפור קטן, אנקדוטה, בדיחה, והצוות מקשיב מרותק.
אבל, אלו סיפורים מספרים בארגונים, הגבירה? האם אלו סיפורים אישיים הקשורים לעבודה? האם אלו סיפורים עם מוסר השכל כלשהו, סיפורים כמו בספר שלך? ואחרון חביב: לגבירה יש בספר סיפור בשם "להשתמש בכל הכוחות" הקורא לקורא או למאזין לנצל משאבי אנוש שונים כדי להגיע למטרה או לפתור בעיה. אז חשבתי, שבפעם הבאה שיהיה כנס עמותה, תפורסם רשימת מי בא ומנין והדבר יאפשר לאנשים להשתמש בכל הכוחות ולהגיע לכנס ואף לחזור ממנו שמחים וטובי לב.
שבת שלום וסליחה על ערבוביית הנושאים.

 

[י מ י ת 2]

מרגלית, החזרת אותי לנקודה בזמן

הרחוק. פעם שכבתי בחדר ניתוח על שולחן המנותחים (לא משהו מדאיג) הרופאים מסביב דיברו על הנסיעות שלהם לחו"ל, החליפו חוויות לאן כדאי לנסוע והיכן כדאי להזמין כרטיסים עד שאני ברב חוצפתי אמרתי להם, דוקטור, אני פה. אנא מכם....

 

[הגבירה מן האגם]

לא רק שהם מספרים סיפורים

בחדרי ניתוח, הם מספרים כמו שכתבה ימית 2 - על נסיעות ועל עוד הרבה דברים. על כל מה שאנשים יכולים לדבר. לא ראיתי שזה מסיח את דעתם מהניתוח - אם זה מה שמדאיג אותך.

בארגונים מספרים סיפורים כמו בכל מקום אחר ו/או סיפורים מתוך מוטיבציה שנקבעה על-ידי הארגון. כמו למשל: סיפורים שמתוכן אפשר ללמוד על חזון הארגון, הערכים המובילים אותו, תולדותיו, נקודות מפנה חשובות, סיפורים אישיים על מעורבות בפרויקטים וכד'. יש הרבה סוגים להרבה שימושים. בספר שלי אגב אין לסיפורים מוסר השכל אלא שאנשים מדביקים להם כזה מתוך הנטייה הטבעית "לעשות שכל" עבור עצמם מול הסיפור. יש גם הרבה אחיזת עיניים או אי הבנה בסיסית בנוגע לסיפורים בארגונים. זו פעילות הדורשת מידה רבה של כנות ואמון, מה שחסר בארגונים מאוד.

בברכה,

 

[המרגלית]

אז מזל שהמנותח ישן ולא שומע

על מה הם מדברים...
ובאשר לספר שלך, הגבירה, את התכוונת למה שהתכוונת אבל אני כקוראת תופסת את כל הסיפורים בו לסיפורים חינוכיים למבוגרים, שבאים להשאיר את הקורא-מאזין עם תובנה חדשה, עם הארה כלשהי, ובזה כוחם הגדול.

 

[הגבירה מן האגם]

כן, ברוב המקרים אני מניחה שזה די מזל

הסיפורים בספר בהחלט יכולים להשאיר את הקורא-מאזין עם תובנה חדשה, מה שאני מתכוונת אליו הוא שחלק גדול מהם לא מתכוון לתובנה מסוימת. מה שצריך הקורא זה מה שהוא ייקח. כבר שמעתי הרבה פרשנויות על כל סיפור וזה באמת החלק המעניין וכוחם הגדול של סיפורים.

בברכה,

 

[אחידן]

שיהיו בריאים הרופאים

בצעירותי בקיבוץ, נוכשתי ע"י צפע. באותם ימים לא כל כך ידעו מה לעשות וטולטלתי בין בתי חולים, עד שכמעט נפחתי את נשמתי. שכבתי יותר מחודש ובשיחת הסיכום של הרופאים, שנעשתה באנגלית, כדי שאני לא אבין, אמר הד"ר הראשי - זה מוזר האיש הקודם שנוכש קיבל בדיוק את אותן התרופות, אבל הוא מת וזה... לא...

 

[הגבירה מן האגם]

כמה אכזרי כך מצחיק (מתנצלת)

 

[שחרזדה האחת]

אחידן זה הומור שחור של רופאים..

הם מדברים על החולה ליד מיטתו,
בהנחה שהוא לא שומע,,אבל,
לעיתים קרובות הן שומע ולא נעים ולעיתים מפחיד..

 

[הגבירה מן האגם]

הם עושים את זה גם קצת בכוונה

לפעמים. במיוחד אם החולה ער. אני לא בטוחה שלהם לא יותר מפחיד.

 

[דג מלוח2]

חיידק טורף,

פעם התנפל עלי חיידק טורף.התחלתי לאבד את כושר הראיה.היו לי גם כאבים נוראיים בפרקים.השכיבו אותי בחדר מבודד היטב עם עוד
כמה חולים סופניים.ביום שישי,רבים מהצוות הלכו הבייתה.בביה''ח
נשאר כמעט לבדו,רופא מתלמד צעיר.שנכנס אלי לחדר,תפסתי אותו
בחוזקה.אמרתי לו:דוקטור,אני לא משחרר אותך,אלא אם תיתן לי משהו להקלת הכאבים. הרופא הצעיר הבטיח שיחזור אלי ושיחררתי
אותו.כעבור שעה קלה חזר אלי ובידיו מזרק עם נוזל שקוף:הכנתי לך
קוקטיל מיוחד שיעזור לך לעבור את בשבת....והזריק לי.
התרופה השפיעה עלי תוך זמן קצר.הכאבים פחתו והראיה שבה
אלי בהדרגה. ביום ראשון בבוקר חזר הצוות הרפואי במלואו.גם
הפרופסור מנהל המחלקה,ליד מיטת חוליי גער הפרופסור ברופא
התורן:מדוע נתת לו את התרופה?אתה חסר אחריות!אתה יודע
מה עשית?.....הרגת לי את החיידק!אני רציתי לחקור אותו!

 

[הגבירה מן האגם]

אוי.. זה כל כך רע

 

[שחרזדה האחת]

סיפור בזמן ניתוח- אחרי -בסיום ניתוח קטרקט

כשהרופאה בדקה אותי לפני השחרור,
סיפרתי לה סיפור- חושם, שים עיניך על הדלת..
היתה כל כך שמחה לסיפור שאמרה-עשית לי את היום ..