מלאך שלי

yehudit4god

New member
מלאך שלי

כל פעם שאני מרגישה שעשיתי צעד קדימה אני הולכת שניים אחורה. ואני לא יכולה לכתוב לך ישירות כי אתה לא רוצה קשר איתי.. ואני לא יכולה לכתוב את זה בבית הקברות למכתבים שלי כי אני יודעת שאתה מבקר שם לפעמים. וזה לא שיש לי בעיה שתקרא ותדע כל מה שעובר לי בראש, הכרת אותי הכי טוב מכולם. אבל אני לא יכולה לכתוב לך לטובתך כי לא מגיע לך שאפריע לך בחיים. זה פשוט לא פייר כלפיך. אני מקווה שאתה בסדר, חושבת עליך המון. בעיקר אומרת לעצמי שבטח הכל בסדר אם הצלחת להעלם לחלוטין...
איזה כייף לך שיש לך חברים טובים ובמיוחד חברה אחת טובה שנמצאת לצידך. מזל גדול שיש לך למי לפנות כשצריך. הייתה לי הקלה גדולה שסלחת לי.
אני חושבת שלא הבנת את גודל ההשפעה או בעצם הנזקים שעשית. זו לא אשמתך ממש ולא הבעיה שלך שאני כזו.
אני בוחרת להיות לבד.
זו בחירה מודעת.
נלחמתי שנים כדי שיהיו מסביבי אנשים.
בכיתי לאלוהים מליוני פעמים ושרדתי נטישות, מוות ומה לא. אבל לאבד את הקשר איתך כאב יותר מהכל.
הדבר הכי מעצבן ומעליב שיכלת לומר לי זה כשביקשת שאלך למצוא לי חבר או שניים אחרים.. שאמרת שצריך להיות חבר טוב חוץ מבן הזוג.
אתה היית החבר הזה..
החבר היחיד שהבין אותי. או לפחות ככה חשבתי וככה גרמת לי להאמין. שאתה מבין הכל. האמנתי לך.
נקשרתי אליך.
נפתחתי בפניך.
ואין דבר מעליב יותר מלהגיד לחבר שיחפש לו חברים נוספים...
אם היית מבין כמה חוסר אמון יש לי בבני אדם, כמה היה לי קשה לקחת את הסיכון הזה ולפתוח את כל עולמי וליבי וגופי בפני בנאדם אחר, אם רק היית מבין מה זה היה בשבילי. ויש לך הרבה חברות.. וכולן זכו להשאר. מזל שנשאר לי קצת כבוד עצמי ולא רדפתי אחריך. שיחררתי בכאב.
וכמעט הצלחתי לחשוב על דברים אחרים.
אבל לפני כמה ימים, ב21 במאי, היום הכי חשוב בשנה המחשב שלנו קרס. פיוז התפוצץ ולא נשארה לי ברירה אלא להוציא מהארון את המחשב שלך שקברתי עמוק ולא העזתי לפתוח עד עכשיו. והבטחת לי שהוא "נקי". אבל היה בו הכל. בורא עולם הריץ לי שוב מול העינים הבזקים של תמונות שלי שלך שלה ושל כל מי שאתה מכיר, הייתי חייבת לעבור על הכל כדי למחוק כי היה שם חומר שאני לא יכולה להכניס הביתה.
ומחקתי ומחקתי ומחקתי, ובכיתי וכאב לי ונקרעתי ונשברתי.
ועכשיו הוא נקי.
ונשארה רק תמונת המסך שלך, מיוחדת ויפה כמוך. והשארתי את השירים שהורדת אפילו שאני לא יכולה לסבול מזרחית ונשבעתי פעם שלא אשמע כאלה גם אם ישלמו לי הון.. אבל אלה השירים ששמעת. זה כל מה שנשאר לי ממך.
ואת כל השאר מחקתי.
כדי שלא יכאב לי מדי.
לעולם לא אצליח להתחבר שוב עם אף אחד. עשית לי נזק בלתי הפיך.
לא שאי פעם הרגשתי שייכת גם ככה לעולם הזה, אבל מעולם לא איבדתי את התקווה ותמיד המשכתי לנסות להשתלב, להתחבר, לדבר.. לפחות ניסיתי עד לפני שנה. ועכשיו.. אני לא רוצה ולא צריכה מבני האדם דבר.
יכול להיות שכולם בסדר גמור.
ואולי אני זאת, שלא הייתי אמורה להיות פה מלכתחילה. לא שייכת. לא מבינה בשביל מה אני קיימת. הלוואי שיגמר הזמן.
רוצה להעלם להמחק מבלי שאף אחד יפגע כאילו לא הייתי פה מעולם.
ואי אפשר.
זה מה שלא הבנת.. כשמביאים ילדים כל הכללים משתנים.
חייבים לחיות, וצריך לחיות אחרת לגמרי ממה שהתכוונת ותיכננת. הם באים קודם וכך צריך להיות.
הבנות שלי תמיד יהיו במקום הראשון
ולא משנה כמה העולם נראה דפוק, אני מוכרחה ואני אחיה הכי טוב שאפשר, עד הסוף. ואתן להן את החיים הכי טובים שאפשר.
ואני, בשבילי כבר לא רוצה דבר.
רק רוצה לקום מחר בבוקר ולגלות שאני בת תשעים ומשהו ושהזמן עבר ממש מהר וקו הסיום מתקרב, להסתכל אחורה ולדעת שהילדות שלי מאושרות ושהצלחתי לתת להן את הילדות והחיים הכי טובים שאפשר.
ובשבילי, לא רוצה יותר כלום.
רק לישון
לישון הרבה
ושהימים יעברו מהר
ואם אפשר, שהבורא ישלח אותך מדי פעם בחלומות לחבק אותי לרגע.
היית החבר הכי טוב שלי.
החבר היחיד.
 
גרמת לי לדמוע

לא חוויתי אהבה אמיתית או חברות חזקה או אמהות, ולכן עם החלק הזה לא יכולתי להזדהות אלא רק להתרגש.
עם כל השאר, התחושות הכלליות שתיארת, מזדהה מאוד.
&nbsp
מחבקת אותך.
 

yehudit4god

New member
חור גדול בנשמה

זה מה שהוא השאיר אחריו..
חור שאף אחד לעולם לא יצליח למלא.
הלוואי שאני אזכה לחבק אותו שוב יום אחד, רק כמה דקות.
לא יכלתי לתת לו את מה שהוא היה צריך. אולי במקום אחר בזמן אחר זה היה יכול להיות אחרת.
נמנעת מלכתוב לו, רק בשבילו.. לא הוגן להפריע לו בחיים ואני רוצה שיהיה לו טוב.
הלוואי שהוא הצליח לשכוח ולהמשיך ולא כואב לו. אני מפורקת לחלוטין.
פגשתי את הנשמה הכי מיוחדת שיש בעולם. ונאלצתי לשחרר מלאך יפה..
 
תחושה של חור גדול בנשמה

שלום לך yehudi4god
צר לשמוע על סבלך, אך נדמה שאת במהלך שמחמיר אותו- כאילו כשאת מנסה לגזור את החור מתוכך- הוא גדל...
את מעצימה את גדולת החבר, אבל- הוא בן אדם! מוגבל כמו כולנו, וגם את בת אדם ולא רק מי ש"לא הצליחה לספק" איזה מלאך נעלה...
כדאי לעצור ולבדוק איך לאחות את החור שאת חווה, ולחוות יותר את המלאות והשלמות שלך.
אך לפני הכל- השאלה מה את מבקשת מאיתנו. כשקראתי הבוקר את הטקסט שלך- תהיתי איך להתייחס, הרגשתי שאת מדברת אל מישהו לא זמין שאיננו כאן, בעוד שנראה כאילו גבך אלינו, ולא פונה אלינו ישירות (ולו באיזושהי הקדמה -להסביר מה קרה ומה בקשתך).
האם ייתכן שזו ההתמקמות שלך כרגע בחיים? עם הגב לשאר העולם ועם הפנים והלב דווקא למי שאיננו זמין בשבילך? אם זה כך- כדאי לך להתעורר ולשנות את התמקמותך, כדי לחזור לחיים, להתחבר למה ולמי שייתן לך כוחות וחיוניות.
 

yehudit4god

New member
מלאך

הוא מלאך כי הוא הצליח לחדור את חומות ההגנה שלי. כי הוא הציל אותי ממקום של חוסר אונים. הוא מלאך כי הוא הצליח להכיל ולהבין דברים שאחרים לא הבינו ולא ניסו להבין.
ויותר מהכל הוא מלאך כי הוא נחת משמיים בדיוק כשהייתי צריכה שיצילו אותי וביקשתי אותו לבוא...
ועכשיו אני מנסה להתאושש ושוב לצעוד לבד, לקחת את כל הדברים היפים שלמדתי ממנו ומהנסיונות שעברתי ולצעוד קדימה.
ואני עדיין מדברת איתו כאילו שהוא עוד כאן. והמכתב פנה אליו אבל הוא לא יקרא אותו לעולם.. ובינתיים מקבלת כמה חיבוקים וירטואלים בפורום ולמרות שאין לכם מושג על מה אני מדברת שיחררתי קצת מהכאב. וזה כבר צעד להחלמה מאובדן של בנאדם מיוחד שהצליח להתקרב אליי כמה צעדים יותר מאנשים שהכירו אותי חיים שלמים.
עצה ומילה טובה תמיד יכולים לעזור, לא יודעת למה פירסמתי את זה פה. אולי כדי לשחרר את הכאב של האובדן
 

אופירA

New member
מנהל
אין לי מילים מול כאב של אובדן. הלוואי שתצליחי לשחרר אותו

 
זה כל כך כואב.

ואין לי באמת מה להגיד מול הפצע הנורא הזה. מול המכה האיומה הזאת של נטישה של האדם הכי קרוב והכי יקר לך... ואם את מספרת שגם קודם היה לך קשה לתת אמון ולהיפתח, כנראה שהמקום הזה חטף פגיעות גם קודם, ולהיפצע שנית באותו מקום זה ממש בלתי נסבל!! הלוואי והיה לי מה להגיד שינחם אותך, ולו מעט. ושישכנע אותך, ולו במעט, שאת כן שייכת ושכן יש משהו טוב לצפות לו מהחיים...
אני מעריכה מאוד את הנחישות והאומץ שלך לחיות בשביל הבנות שלך, לתת להן על מה שהן צריכות כדי להיות מאושרות. גם אני אם יחידנית, גם לשניים, ומאוד מזדהה עם מה שכתבת על ההכרח להמשיך הלאה בשביל הילדים. אבל הילדות שלך זקוקות לא רק לאמא חיה, אלא לאמא שמחה. לאמא שאוהבת לחיות. אם את חיה עם בור, הילדות שלך חולקות איתך את הבור, בחוויה הכי פנימית שלהן, גם אם זה לא מדובר ולא ידובר לעולם. לכן, בגלל שהן כל כך חשובות לך, יותר מעצמך, אולי תשתמשי בזה כדי לאזור כוחות, עם הזמן, ולצאת שוב לעולם, ולהעז שוב לתת אמון זהיר בבני אדם, להעז שוב לצאת לחיים...
מבינה בכל ליבי את גודל הפגיעה, וממש מתפללת בשבילך שתצליחי להתגבר, עוד פעם, גם הפעם.
 

yehudit4god

New member
הלוואי..

משתדלת מאוד.. כל יום זה מלחמת השרדות.
קשה כל כך עם אנשים
הפעם מרגישה שהאמון נפגע למקום שאין ממנו חזרה.
השמחה אבדה
נלחמת קשה להשאר במצב רוח טוב ולהיות פרודקטיבית
בשביל הבנות
בשבילי זה מרגיש שהחיים הסתיימו
נישואים כושלים. חברתית אני כישלון
הבנאדם היחיד שהבין או שחשבתי שהבין אותי הלך
אין לי אחים ואחיות
אין לי אמא
ויש לי המון דברים אחרים שאני מעריכה
באמת התברכתי בצורות אחרות
אני ברת מזל ואסירת תודה על המון דברים
ואני מנסה להיות האמא הכי טובה שיש בעולם. אולי יום אחד הבנות יעריכו זאת.. כרגע גם בתחום הזה אני תחת מתקפה והן מאשימות אותי בגירושין ובהכל כמעט.
מחכה לאור בקצה המנהרה
לא משהו חומרי
רק רגיעה נפשית
הרגשת שייכות
הרגשה שמישהו מבין על מה אני מדברת
שמישהו 'קולט' אותי
ואכפת לו
זה כל כך מעט
אבל זה הדבר הכי הכי קשה למצוא על הפלנטה הנוראית הזו.. מישהו שאוהב מקהל לא שופט ופשוט שם.. בלתי תנאים בלי זוגיות .. רק שם כדי לחבק כשהחיים קשים.
חשבתי שהיה לי משהו כזה
אולי זה היה רק אצלי בראש
לפעמים אנחנו רואים מה שבא לנו
אני עושה מאמצי על להמשיך..
 
למעלה