t u t i d a
New member
מכתב
וואו. כל כך הרבה מוות, עצב, געגועים והרבה... אשמה. אשמת הנשארים בחיים... "יעודד" אם אזכיר שגם יומינו יגיע? הרי זו דרכו של כל חי, למות. כולנו מייחלים שזה לא יקרה בטרם עת. כולנו, כנראה, חווינו אובדן של אנשים קרובים שמתו בטרם עת ולכן הייסורים, המחשבות של מה היה אם... אתכם בקלחת. החזיקו מעמד. אינכם אשמים. המתים תמיד סולחים. העריכו את היום. חיו את חייכם. ממליצה לכם לקרוא את "הנסיך הקטן" בסופו, לפני מותו, הנסיך הקטן אומר לטייס שהוא רוצה לתת לו מתנה - את הצחוק הפעמוני שלו, הוא אומר לו שכל פעם שיתגעגע אליו, שיסתכל אל הכוכב שלו וישמע את צחוקו, ומכיוון שהכוכבים רחוקים וקשה לדעת היכן נמצא הכוכב שלו בדיוק, הוא ישמע את צחוקו בכל כיוון אליו יביט. כך גם אתם, הביטו לכוכב שבו נמצא יקירכם, וזכרו את התכונה המובילה שלו/ה, את "הניחוח", את "תוית הזיהוי" את המשהו שקיים בתוככם בגלל שהכרתם אותו/ה. וזה יתן לכם הרגשה טובה, שהכרתם אותו/ה, שהוא קיים עדיין, בזכותכם. כולכם אומרים, נכון, שאתם בחיים, ככלות הכל. כן, אבל איזו איכות יש לחיים רוויי עצב ושכול... אם נוכל לאפשר לעצב להימהל בחוויות טובות, נחיה קצת יותר בנעימות. יש הרבה דרכים ולא אחת שאפשר למצוא בהן נחמה, עידוד, אושר. למשל, יצירה על כל סוגיה - ריקוד, שירה, ציור, פיסול, צילום, כתיבה, בישול (והיד עוד נטוייה). טיולים, קריאה, מוזיקה (אני נאחזתי בעיקר בשירים, כל שיר פתאום קיבל משמעות, משמיעת מוזיקה קלילה ברדיו הזלתי ים של דמעות, מי בכלל הקשיב למילים לפני כן?) וקיימים עוד עיסוקים רבים שמעשירים את החיים (תוסיפו, אם בא לכם). ידידים יקרים, השתמשו במה שיש לעולם להציע לכם, היו חלק ממנו, הציעו חזרה... (והמשיכו לשתף ולהשתתף. איך אחרת נדע שאנחנו לא לבד בעולם הזה...)
וואו. כל כך הרבה מוות, עצב, געגועים והרבה... אשמה. אשמת הנשארים בחיים... "יעודד" אם אזכיר שגם יומינו יגיע? הרי זו דרכו של כל חי, למות. כולנו מייחלים שזה לא יקרה בטרם עת. כולנו, כנראה, חווינו אובדן של אנשים קרובים שמתו בטרם עת ולכן הייסורים, המחשבות של מה היה אם... אתכם בקלחת. החזיקו מעמד. אינכם אשמים. המתים תמיד סולחים. העריכו את היום. חיו את חייכם. ממליצה לכם לקרוא את "הנסיך הקטן" בסופו, לפני מותו, הנסיך הקטן אומר לטייס שהוא רוצה לתת לו מתנה - את הצחוק הפעמוני שלו, הוא אומר לו שכל פעם שיתגעגע אליו, שיסתכל אל הכוכב שלו וישמע את צחוקו, ומכיוון שהכוכבים רחוקים וקשה לדעת היכן נמצא הכוכב שלו בדיוק, הוא ישמע את צחוקו בכל כיוון אליו יביט. כך גם אתם, הביטו לכוכב שבו נמצא יקירכם, וזכרו את התכונה המובילה שלו/ה, את "הניחוח", את "תוית הזיהוי" את המשהו שקיים בתוככם בגלל שהכרתם אותו/ה. וזה יתן לכם הרגשה טובה, שהכרתם אותו/ה, שהוא קיים עדיין, בזכותכם. כולכם אומרים, נכון, שאתם בחיים, ככלות הכל. כן, אבל איזו איכות יש לחיים רוויי עצב ושכול... אם נוכל לאפשר לעצב להימהל בחוויות טובות, נחיה קצת יותר בנעימות. יש הרבה דרכים ולא אחת שאפשר למצוא בהן נחמה, עידוד, אושר. למשל, יצירה על כל סוגיה - ריקוד, שירה, ציור, פיסול, צילום, כתיבה, בישול (והיד עוד נטוייה). טיולים, קריאה, מוזיקה (אני נאחזתי בעיקר בשירים, כל שיר פתאום קיבל משמעות, משמיעת מוזיקה קלילה ברדיו הזלתי ים של דמעות, מי בכלל הקשיב למילים לפני כן?) וקיימים עוד עיסוקים רבים שמעשירים את החיים (תוסיפו, אם בא לכם). ידידים יקרים, השתמשו במה שיש לעולם להציע לכם, היו חלק ממנו, הציעו חזרה... (והמשיכו לשתף ולהשתתף. איך אחרת נדע שאנחנו לא לבד בעולם הזה...)
