Easy_Rider
New member
מכתב שכתבתי למשרד התחבורה, לעיונכם
מצורף מכתב לכתבתי לסגן שר התחבורה, אשמח לקבל הערות והארות וליצור דיון כאן בפורום. ברצוני לדעת מה דעתם של הכותבים בפורום זה לנושאים שהצגתי - תודה ! ================================================================ לכבוד : סגן שר התחבורה – ח"כ אבי יחזקאל משרד התחבורה ירושלים הנדון: צמצום הבעיות התחבורתיות ע"י שימוש בכלי רכב דו-גלגליים א.נ. מדינת ישראל, כידוע לכל, סובלת מבעיות תחבורתיות קשות ביותר, צפיפות בכבישים, בעיות חניה, קטל בדרכים ועוד. מועדון האופנועים הישראלי הינו עמותה ללא מטרות רווח הפועלת משנת 1986, ומטרתה חינוך לרכיבה בטוחה, קידום הרכב הדו-גלגלי בארץ, העלאת מודעות הציבור לאופנוענות בישראל. כמי שממונה מטעם שר התחבורה על המאבק בתאונות הדרכים, וכעמותה הפועלת לקידום הרכב הדו-גלגלי בארץ ברצוני להפנות את תשומת ליבך למספר נושאים: 1. כלי רכב דו גלגליים תורמים להורדת נפח התנועה בכבישים, פחות צפיפות בכבישים, ופחות פקקי תנועה. 2. אופנועים וקטנועים הינם הפתרון המיידי למצוקת החניה בערים. 3. אופנועים וקטנועים מזהמים פחות. 4. בכ- 70% מהתאונות בהן מעורבים כלי רכב דו-גלגליים האשמה אינה של הרוכב, כי אם של נהג הרכב (ע"פ נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). מן הראויי היה שמדינת ישראל תיצור עדיפות לאומית לכלים דו-גלגליים מתוך ראיה כי זהו הפתרון המיידי למצוקה התעבורתית בכבישים. ע"מ לפתור את הבעיות על מדינת ישראל להשקיע סכומי עתק בתכנון והקמה של מערכות הסעה המוניות (רכבת פרברים, נתיבים לתחבורה ציבורית, רכבת תחתית ועוד), פרוייקטים אלו הינם פתרון לטווח הארוך, ויישומם ייקח שנים רבות. בטווח המיידי הפתרון הוא עידוד השימוש באופנועים וקטנועים. ישנן מספר נקודות אותן יש לבחון ע"מ להגיע למצב זה: 1. שינויי מדרגות הרישוי הקיימות לגבי אופנועים וקטנועים. השיטה הקיימת ע"פ נפח מנוע אינה נכונה, ואף מסוכנת ! בעולם הרחב השיטה לדרוג כלים דו-גלגליים הינה ע"פ הספק המנוע. ע"פ השיטה הנהוגה בארצות השוק האירופי המשותף קיימות מספר דרגות, כאשר המטרה הינה מניעת האפשרות מרוכבים חסרי ניסיון לעלות על כלים בעלי הספק מנוע גדול.ידוע לכולם כי בכלי רכב דו-גלגליים אין משמעות לנפח המנוע. אופנוע ספורטיבי בעל מנוע בנפח 400 סמ"ק מייצר את אותו ההספק בדיוק אותו מפיק מנוע באופנוע תיור בנפח 1200 סמ"ק. החלוקה הנכונה היא ע"פ הספק ולא ע"פ נפח, חלוקה זו תורמת לבטיחות הרוכבים, ויוצרת מידרגיות והתקדמות נכונה אצל הרוכב. 2. מתן היתר לשימוש בנתיבים לתחבורה ציבורית – אופנועים וקטונועים אשר משתמשים בנתיבים לתחבורה ציבורית אינם מעכבים את התחבורה הציבורית, ומהצד השני מאפשרים לרוכב נסיעה בטוחה יותר, וללא איום מצד המשתמשים האחרים בדרך. הרי לא קיימים נתיבים לרוכבים דו-גלגליים (בדומה לשבילי אופניים(, מתן היתר שכזה הינו פתרון יעיל ואיכותי לרוכבים בערים שלא יצטרכו עוד להשתחל בין המכוניות, ולהסתכן בתאונה. 3. נסיעה בשוליים – בשעות העומס, קטנוע או אופנוע הרוכב בשולי הכביש במהירות סבירה אינו מסכן אף אחד מהמשתמשים בדרך. רצויי היה שתינתן הנחיה גורפת למשטרת ישראל לאפשר באופן חוקי לכלי רכב דו-גלגליים שימוש בשולי הכביש במקום בו השוליים רחבים דיים, ואף לציין זאת בתמרור מיוחד. במקומות רבים מצויין כי רכב איטי מתבקש לנסוע בשולי הכביש – מדוע אם כן שאופנועים וקטנועים לא ישתמשו בשוליים, וזאת במקום להסתכן ולרכב בינות למכוניות כפי שקורה כיום. 4. הורדת תעריפי ביטוח החובה לרמה הגיונית, שתאפשר למשתמשים רבים ככל האפשר להחזיק קטנוע או אופנוע כרכב שני לצרכים עירוניים. ברצוני לנצל את ההזדמנות ולהעלות בפניך עוד מספר נקודות לעיון ומחשבה בתחום ביטוח החובה לרכב, מתוך ראיה כי גם לך ישנו עניין בנושא כעוסק בתחום הרכב המנועי. אם תוכל להפנות שאלות אלו לגורמים הרלוונטיים אודה לך, שכן זהו נושא המשפיע על הציבור הרחב. אשמח לשמוע את תגובתך גם בנושא זה. מדוע קיימת אפליה גורפת כנגד בעלי הרכבים הדו-גלגליים, ומדוע לא מתבצעת חלוקה ע"פ קריטריונים של ותק, גיל, סוג הכלי, ותביעות קודמות ? הרי מן הראויי היה שכל אדם ישלם בצורה יחסית לכלי עליו הוא רוכב או נוסע. כולנו מסכימים שהתעריף אותו משלם נהג מבוגר הרוכב על כלי יום יומי צריך להיות שונה מהתעריף אותו משלם רוכב צעיר על אופנוע ספורטיבי – לא ? השיטה הקיימת כיום אינה מעודדת רכיבה בטיחותית, ואינה מתגמלת נהגים זהירים ! מדוע לא קיים שום מענה לכל אותם אלו העוסקים בספורט מוטורי ? קיימים עשרות ואולי מאות אנשים הרוכבים להנאתם, למטרות תחביב בלבד, בסופי שבוע. מדוע אין המדינה מכירה בצרכיהם המיוחדים ? מה הקשר בין נפח המנוע לדרגות הרישיון, ולדרגות הביטוח ??? הרי בכלי רכב דו-גלגליים אין שום קשר בין נפח המנוע לביצועי הכלי. המדד היחידי לקביעת רמת "הסיכון" של כלי רכב מסוג אופנוע או קטנוע הוא הספקו (הספק הנמדד ב-כ"ס). אופנוע ספורט בנפח 400 סמ"ק מפיק את אותו הספק של אופנוע תיור בנפח 1000 סמ"ק. ברצוני להפנות את תשומת ליבכם לעובדה זו. הסכם החציה שנחתם בכנסת במהלך חודש מאי הוא בעצם הכרה של המדינה בכך שאופנוענים אשמים פחות בתאונות דרכים בהן הם מעורבים. מדוע אם כך לא ירדו התעריפים בעקבות חתימת ההסכם ? הרי חברות הביטוח משלמות פחות, ואילו התעריפים נשארו גבוהים כשהיו !!! האם מטרת משרד האוצר היא להיטיב עם החברות, או לתת מענה טוב יותר לאזרחי מדינת ישראל ??? אשמח להיפגש ולהציג את הנושאים ביתר פרוט בפניך, ובפני גורמים נוספים.
מצורף מכתב לכתבתי לסגן שר התחבורה, אשמח לקבל הערות והארות וליצור דיון כאן בפורום. ברצוני לדעת מה דעתם של הכותבים בפורום זה לנושאים שהצגתי - תודה ! ================================================================ לכבוד : סגן שר התחבורה – ח"כ אבי יחזקאל משרד התחבורה ירושלים הנדון: צמצום הבעיות התחבורתיות ע"י שימוש בכלי רכב דו-גלגליים א.נ. מדינת ישראל, כידוע לכל, סובלת מבעיות תחבורתיות קשות ביותר, צפיפות בכבישים, בעיות חניה, קטל בדרכים ועוד. מועדון האופנועים הישראלי הינו עמותה ללא מטרות רווח הפועלת משנת 1986, ומטרתה חינוך לרכיבה בטוחה, קידום הרכב הדו-גלגלי בארץ, העלאת מודעות הציבור לאופנוענות בישראל. כמי שממונה מטעם שר התחבורה על המאבק בתאונות הדרכים, וכעמותה הפועלת לקידום הרכב הדו-גלגלי בארץ ברצוני להפנות את תשומת ליבך למספר נושאים: 1. כלי רכב דו גלגליים תורמים להורדת נפח התנועה בכבישים, פחות צפיפות בכבישים, ופחות פקקי תנועה. 2. אופנועים וקטנועים הינם הפתרון המיידי למצוקת החניה בערים. 3. אופנועים וקטנועים מזהמים פחות. 4. בכ- 70% מהתאונות בהן מעורבים כלי רכב דו-גלגליים האשמה אינה של הרוכב, כי אם של נהג הרכב (ע"פ נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). מן הראויי היה שמדינת ישראל תיצור עדיפות לאומית לכלים דו-גלגליים מתוך ראיה כי זהו הפתרון המיידי למצוקה התעבורתית בכבישים. ע"מ לפתור את הבעיות על מדינת ישראל להשקיע סכומי עתק בתכנון והקמה של מערכות הסעה המוניות (רכבת פרברים, נתיבים לתחבורה ציבורית, רכבת תחתית ועוד), פרוייקטים אלו הינם פתרון לטווח הארוך, ויישומם ייקח שנים רבות. בטווח המיידי הפתרון הוא עידוד השימוש באופנועים וקטנועים. ישנן מספר נקודות אותן יש לבחון ע"מ להגיע למצב זה: 1. שינויי מדרגות הרישוי הקיימות לגבי אופנועים וקטנועים. השיטה הקיימת ע"פ נפח מנוע אינה נכונה, ואף מסוכנת ! בעולם הרחב השיטה לדרוג כלים דו-גלגליים הינה ע"פ הספק המנוע. ע"פ השיטה הנהוגה בארצות השוק האירופי המשותף קיימות מספר דרגות, כאשר המטרה הינה מניעת האפשרות מרוכבים חסרי ניסיון לעלות על כלים בעלי הספק מנוע גדול.ידוע לכולם כי בכלי רכב דו-גלגליים אין משמעות לנפח המנוע. אופנוע ספורטיבי בעל מנוע בנפח 400 סמ"ק מייצר את אותו ההספק בדיוק אותו מפיק מנוע באופנוע תיור בנפח 1200 סמ"ק. החלוקה הנכונה היא ע"פ הספק ולא ע"פ נפח, חלוקה זו תורמת לבטיחות הרוכבים, ויוצרת מידרגיות והתקדמות נכונה אצל הרוכב. 2. מתן היתר לשימוש בנתיבים לתחבורה ציבורית – אופנועים וקטונועים אשר משתמשים בנתיבים לתחבורה ציבורית אינם מעכבים את התחבורה הציבורית, ומהצד השני מאפשרים לרוכב נסיעה בטוחה יותר, וללא איום מצד המשתמשים האחרים בדרך. הרי לא קיימים נתיבים לרוכבים דו-גלגליים (בדומה לשבילי אופניים(, מתן היתר שכזה הינו פתרון יעיל ואיכותי לרוכבים בערים שלא יצטרכו עוד להשתחל בין המכוניות, ולהסתכן בתאונה. 3. נסיעה בשוליים – בשעות העומס, קטנוע או אופנוע הרוכב בשולי הכביש במהירות סבירה אינו מסכן אף אחד מהמשתמשים בדרך. רצויי היה שתינתן הנחיה גורפת למשטרת ישראל לאפשר באופן חוקי לכלי רכב דו-גלגליים שימוש בשולי הכביש במקום בו השוליים רחבים דיים, ואף לציין זאת בתמרור מיוחד. במקומות רבים מצויין כי רכב איטי מתבקש לנסוע בשולי הכביש – מדוע אם כן שאופנועים וקטנועים לא ישתמשו בשוליים, וזאת במקום להסתכן ולרכב בינות למכוניות כפי שקורה כיום. 4. הורדת תעריפי ביטוח החובה לרמה הגיונית, שתאפשר למשתמשים רבים ככל האפשר להחזיק קטנוע או אופנוע כרכב שני לצרכים עירוניים. ברצוני לנצל את ההזדמנות ולהעלות בפניך עוד מספר נקודות לעיון ומחשבה בתחום ביטוח החובה לרכב, מתוך ראיה כי גם לך ישנו עניין בנושא כעוסק בתחום הרכב המנועי. אם תוכל להפנות שאלות אלו לגורמים הרלוונטיים אודה לך, שכן זהו נושא המשפיע על הציבור הרחב. אשמח לשמוע את תגובתך גם בנושא זה. מדוע קיימת אפליה גורפת כנגד בעלי הרכבים הדו-גלגליים, ומדוע לא מתבצעת חלוקה ע"פ קריטריונים של ותק, גיל, סוג הכלי, ותביעות קודמות ? הרי מן הראויי היה שכל אדם ישלם בצורה יחסית לכלי עליו הוא רוכב או נוסע. כולנו מסכימים שהתעריף אותו משלם נהג מבוגר הרוכב על כלי יום יומי צריך להיות שונה מהתעריף אותו משלם רוכב צעיר על אופנוע ספורטיבי – לא ? השיטה הקיימת כיום אינה מעודדת רכיבה בטיחותית, ואינה מתגמלת נהגים זהירים ! מדוע לא קיים שום מענה לכל אותם אלו העוסקים בספורט מוטורי ? קיימים עשרות ואולי מאות אנשים הרוכבים להנאתם, למטרות תחביב בלבד, בסופי שבוע. מדוע אין המדינה מכירה בצרכיהם המיוחדים ? מה הקשר בין נפח המנוע לדרגות הרישיון, ולדרגות הביטוח ??? הרי בכלי רכב דו-גלגליים אין שום קשר בין נפח המנוע לביצועי הכלי. המדד היחידי לקביעת רמת "הסיכון" של כלי רכב מסוג אופנוע או קטנוע הוא הספקו (הספק הנמדד ב-כ"ס). אופנוע ספורט בנפח 400 סמ"ק מפיק את אותו הספק של אופנוע תיור בנפח 1000 סמ"ק. ברצוני להפנות את תשומת ליבכם לעובדה זו. הסכם החציה שנחתם בכנסת במהלך חודש מאי הוא בעצם הכרה של המדינה בכך שאופנוענים אשמים פחות בתאונות דרכים בהן הם מעורבים. מדוע אם כך לא ירדו התעריפים בעקבות חתימת ההסכם ? הרי חברות הביטוח משלמות פחות, ואילו התעריפים נשארו גבוהים כשהיו !!! האם מטרת משרד האוצר היא להיטיב עם החברות, או לתת מענה טוב יותר לאזרחי מדינת ישראל ??? אשמח להיפגש ולהציג את הנושאים ביתר פרוט בפניך, ובפני גורמים נוספים.
