מכתב פרידה...
איך נפרדים ממישהו שאוהבים? ועוד מבחירה? זה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בחיים שלי...להיפרד ממך. הלוואי שיכולתי להגיד לך שאני שלמה עם זה. שאני לא אתחרט אף פעם. שזה סופי. הלוואי שיכולתי להשתחרר ממך, ולחיות את החיים שלי בלעדיך. היתה לי אהבה, וזרקתי אותה. היתה לנו אהבה נפלאה, במשך שנתיים. אבל כנראה שבאהבה הזאת היו יותר חסרונות מיתרונות. עם כל האושר, והכיף, זה היה ברור שניפרד שוב. יש יותר מדי שמונע מאיתנו להיות באמת מאושרים ביחד. הדקות ,השעות ספורות האלה של אושר שיש לנו לפעמים....הן באמת שוות את הריבים, הבכי, הגעגוע, של הימים שאח"כ? כשאתה הולך ואני לא רואה אותך או מדברת איתך, כשאני דואגת לך שלא תחזור...כשאתה אף פעם לא באמת כאן. הצבא זאת לא סיבה להיפרד ממך, ואני באמת לא חושבת שבגלל זה אני נפרדת ממך. תמיד זה היה רק תירוץ, להאשים את הצבא, להאשים את זה שאתה רחוק בבעיות האמיתיות שלנו. אנחנו שנינו עקשנים ולא מוכנים לוותר, אנחנו רבים ומאמללים אחד את השני. אנחנו רבים על שטויות, במקום לדבר על מה שבאמת מציק. אולי אחרי שנתיים ככה, הבנתי שזה לא בשבילי. אולי אני עוד פעם צריכה להיפרד ממך, לכמה זמן, כדי להבין שאני לא יכולה לחיות בלעדיך. אולי אנחנו אף פעם לא נצא מזה....להיפרד, לחזור, להיפרד... ואולי הפעם זה באמת סופי. הלוואי שאני אוכל להתגבר עליך... ולא לחזור אליך עוד פעם מתוך חולשה. מתוך נסיון לשחזר את מה שהיה לנו פעם, מזמן, את מה שאני רוצה שיהיה לי...וכנראה איתך כבר לא יהיה..מתוך הכאב של הפרידה שאני אף לא מצליחה להתגבר עליו.. הלוואי שתמיד תהיה חלק מהחיים שלי. אבל לא החלק הזה. זה יותר מדי כואב להישאר ככה להיות איתך...ובעצם אף פעם לא להיות... לרצות אותך...לרצות את מה שהיה לנו זה נגמר! אנחנו צריכים להמשיך הלאה... אנחנו רק גורמים אחד לשני נזק. אנחנו רבים יותר מדי אני תמיד מכאיבה לך אתה גורם לי לבכות. לא הכל מושלם כמו שאנשים חושבים. אף אחד לא מבין אותי, עוד פעם אומרים לי "איזה טפשה", "למה את עושה את זה אתם כל כך חמודים ביחד". אולי אני טפשה, להיפרד ממישהו כמוך. אין הרבה כמוך בעולם. אחד למיליון בערך.. אני יודעת שאתה לא מבין אותי. אני יודעת שאתה לא תפסיק לנסות לשכנע אותי...אבל בבקשה, פשוט תתן לי קצת זמן לעצמי עכשיו. זמן לחשוב. לחשוב עלינו....אם יש בכלל דבר כזה עדיין, "אנחנו". תן לי זמן להיות בלעדיך. אני מבקשת ממך שתנסה להבין אותי. למרות שגם אני לא ממש מבינה את עצמי עכשיו. מנסה לשכנע את עצמי שאני עושה את הדבר הנכון, ושזה עדיף לשנינו. אבל בעצם, מי אני שאחליט מה עדיף לך? אני עושה את זה, כי אני חושבת, שעכשיו, זה מה שעדיף לי. אולי אני פשוט לא בנויה לקשר. תמיד אמרו עלי שאני מחליפה אותם כמו גרביים, אולי אני באמת אחזור לזה. אולי אני צריכה לנסות דברים אחרים. קשר של שנתיים, זה חונק קצת. אולי אני סתם אנוכית. אני רוצה שתמצא מישהי שתהיה יותר טובה אליך ולא תעשה לך את המוות. מגיע לך מישהי כזאת. מגיע לך את ההכי טובה. וזאת לא אני. אתה בטח לא תסכים איתי עכשיו. תגיד לי שוב שאתה אוהב אותי. בבקשה אל תגיד לי את זה. זה לא מגיע לי....לא כשאני כזאת זונה אליך...אל תגיד לי שאתה אוהב אותי זה רק יגרום לי להרגיש גרוע יותר. אני לא יכולה להגיד "אני אוהבת אותך" יותר. זה לא יהיה שקר. אבל גם לא לגמרי אמת. כל כך הרבה פעמים כעסתי עליך, ושנאתי אותך, ואהבתי אותך. ועכשיו אני לא בדיוק יודעת מה אני מרגישה. אולי אם הייתי כועסת עליך או שונאת אותך זה היה יותר קל. אולי אם הייתי באמת אוהבת אותך, לא הייתי עושה את זה. אהבה הורגת, אהבה רעה ומכאיבה... מי בכלל צריך אהבה... והשיר "the end of the world " מתנגן לי כבר איזה 10 פעמים רצוף. איזה הגזמה. לב שבור זה לא סוף העולם... אבל בעצם, זה מרגיש ככה עכשיו. השמש....הציפורים...הכוכבים....הם בעצם ריקים ממשמעות אם אני לא יכולה לראות אותם איתך. "Why do the birds go on singing Why do the stars glow above Don't they know it's the end of the world It ended when I lost your love" למה הלב שלי ממשיך לפעום... למה העיניים שלי בוכות... כי יש עולם גם בלעדיך. עולם שאני מקווה למצוא עכשיו. להמשיך הלאה, להתגבר עליך, לא להיות תלויה בך...כי זה כל כך קשה לא להיות איתך...להגיד "זה נגמר", לסגור את הפרק הזה ולהמשיך הלאה. באמת. בלי לחזור אליך אחרי שבועיים. בלי לחזור אף פעם. כתבתי לך פעם: "אולי יש לנו קשר כזה מיוחד, שאנחנו לא יכולים להתרחק אחד מהשני יותר מדי. ולא יכולים אחד עם השני יותר מדי. להפרד, לחזור, להפרד...זה די מתיש אתה יודע? ואני יודעת שבסופו של דבר שוב נפרד. שנינו עקשנים כאלה, אתה יודע, עם עקרונות. אבל פה צריך להתפשר...אולי נצליח הפעם? אני מקווה.. ואם זה עוד פעם ייגמר, אולי נבין שזה לא "meant to be". אולי נוכל להמשיך הלאה, אחד בלי השני. אבל אני לא רוצה שזה ייגמר, אף פעם. " ואתה אמרת, שנצליח, שנעבוד על זה...אם אתה שואל אותי- לא הצלחנו. זה כנראה לא "meant to be". וצדקתי, בסופו של דבר אנחנו נפרדים שוב. לפעמים אהבה זה לא מספיק כנראה. זה יעבור. אתה תתגבר. אני יודעת שאתה תתגבר עלי. וגם אני.. אל תחשוב עלי יותר מדי... תמצא לך מישהי שתאהב אותך באמת...לי אין מספיק אהבה לתת לך...לא את מה שמגיע לך בכל אופן. אתה הבן אדם הכי מקסים ונפלא שאי פעם יצאתי איתו. אתה אחד האנשים הטובים יותר שאני מכירה בעולם הזה. כל כך מגיע לך שתהיה מאושר. ואתה בעצמך אמרת פעם שאיתי אתה לא מאושר. ואז לקחת את זה בחזרה, התחרטת אבל אני יודעת שיש בזה גם אמת. כשאני איתך, כשהייתי איתך, גרמת לי להרגיש הכי נפלא שבעולם. ותמיד אמרתי שזה שווה את זה- גם אם זה לקצת זמן. להיות איתך ולשכוח הכל. עכשיו, גם כשאני איתך אני לא מרגישה ככה. יש משהו שמעיק, שאומר לי שזה לא נכון. שזה לא בסדר. שאנחנו לא צריכים להיות ביחד... נמאס לי לריב נמאס לי לקפוץ מכל טלפון נמאס לי לראות סרטים שחורים על זה שיקרה לך משהו נמאס לי להיות ככה....איתך ולא איתך... נמאס לי להיפרד ולחזור... אל תתקשר אלי יותר. אני כבר החלטתי. זה מכתב שנתתי לחבר שלי היום... אחרי שנפרדתי ממנו..
איך נפרדים ממישהו שאוהבים? ועוד מבחירה? זה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בחיים שלי...להיפרד ממך. הלוואי שיכולתי להגיד לך שאני שלמה עם זה. שאני לא אתחרט אף פעם. שזה סופי. הלוואי שיכולתי להשתחרר ממך, ולחיות את החיים שלי בלעדיך. היתה לי אהבה, וזרקתי אותה. היתה לנו אהבה נפלאה, במשך שנתיים. אבל כנראה שבאהבה הזאת היו יותר חסרונות מיתרונות. עם כל האושר, והכיף, זה היה ברור שניפרד שוב. יש יותר מדי שמונע מאיתנו להיות באמת מאושרים ביחד. הדקות ,השעות ספורות האלה של אושר שיש לנו לפעמים....הן באמת שוות את הריבים, הבכי, הגעגוע, של הימים שאח"כ? כשאתה הולך ואני לא רואה אותך או מדברת איתך, כשאני דואגת לך שלא תחזור...כשאתה אף פעם לא באמת כאן. הצבא זאת לא סיבה להיפרד ממך, ואני באמת לא חושבת שבגלל זה אני נפרדת ממך. תמיד זה היה רק תירוץ, להאשים את הצבא, להאשים את זה שאתה רחוק בבעיות האמיתיות שלנו. אנחנו שנינו עקשנים ולא מוכנים לוותר, אנחנו רבים ומאמללים אחד את השני. אנחנו רבים על שטויות, במקום לדבר על מה שבאמת מציק. אולי אחרי שנתיים ככה, הבנתי שזה לא בשבילי. אולי אני עוד פעם צריכה להיפרד ממך, לכמה זמן, כדי להבין שאני לא יכולה לחיות בלעדיך. אולי אנחנו אף פעם לא נצא מזה....להיפרד, לחזור, להיפרד... ואולי הפעם זה באמת סופי. הלוואי שאני אוכל להתגבר עליך... ולא לחזור אליך עוד פעם מתוך חולשה. מתוך נסיון לשחזר את מה שהיה לנו פעם, מזמן, את מה שאני רוצה שיהיה לי...וכנראה איתך כבר לא יהיה..מתוך הכאב של הפרידה שאני אף לא מצליחה להתגבר עליו.. הלוואי שתמיד תהיה חלק מהחיים שלי. אבל לא החלק הזה. זה יותר מדי כואב להישאר ככה להיות איתך...ובעצם אף פעם לא להיות... לרצות אותך...לרצות את מה שהיה לנו זה נגמר! אנחנו צריכים להמשיך הלאה... אנחנו רק גורמים אחד לשני נזק. אנחנו רבים יותר מדי אני תמיד מכאיבה לך אתה גורם לי לבכות. לא הכל מושלם כמו שאנשים חושבים. אף אחד לא מבין אותי, עוד פעם אומרים לי "איזה טפשה", "למה את עושה את זה אתם כל כך חמודים ביחד". אולי אני טפשה, להיפרד ממישהו כמוך. אין הרבה כמוך בעולם. אחד למיליון בערך.. אני יודעת שאתה לא מבין אותי. אני יודעת שאתה לא תפסיק לנסות לשכנע אותי...אבל בבקשה, פשוט תתן לי קצת זמן לעצמי עכשיו. זמן לחשוב. לחשוב עלינו....אם יש בכלל דבר כזה עדיין, "אנחנו". תן לי זמן להיות בלעדיך. אני מבקשת ממך שתנסה להבין אותי. למרות שגם אני לא ממש מבינה את עצמי עכשיו. מנסה לשכנע את עצמי שאני עושה את הדבר הנכון, ושזה עדיף לשנינו. אבל בעצם, מי אני שאחליט מה עדיף לך? אני עושה את זה, כי אני חושבת, שעכשיו, זה מה שעדיף לי. אולי אני פשוט לא בנויה לקשר. תמיד אמרו עלי שאני מחליפה אותם כמו גרביים, אולי אני באמת אחזור לזה. אולי אני צריכה לנסות דברים אחרים. קשר של שנתיים, זה חונק קצת. אולי אני סתם אנוכית. אני רוצה שתמצא מישהי שתהיה יותר טובה אליך ולא תעשה לך את המוות. מגיע לך מישהי כזאת. מגיע לך את ההכי טובה. וזאת לא אני. אתה בטח לא תסכים איתי עכשיו. תגיד לי שוב שאתה אוהב אותי. בבקשה אל תגיד לי את זה. זה לא מגיע לי....לא כשאני כזאת זונה אליך...אל תגיד לי שאתה אוהב אותי זה רק יגרום לי להרגיש גרוע יותר. אני לא יכולה להגיד "אני אוהבת אותך" יותר. זה לא יהיה שקר. אבל גם לא לגמרי אמת. כל כך הרבה פעמים כעסתי עליך, ושנאתי אותך, ואהבתי אותך. ועכשיו אני לא בדיוק יודעת מה אני מרגישה. אולי אם הייתי כועסת עליך או שונאת אותך זה היה יותר קל. אולי אם הייתי באמת אוהבת אותך, לא הייתי עושה את זה. אהבה הורגת, אהבה רעה ומכאיבה... מי בכלל צריך אהבה... והשיר "the end of the world " מתנגן לי כבר איזה 10 פעמים רצוף. איזה הגזמה. לב שבור זה לא סוף העולם... אבל בעצם, זה מרגיש ככה עכשיו. השמש....הציפורים...הכוכבים....הם בעצם ריקים ממשמעות אם אני לא יכולה לראות אותם איתך. "Why do the birds go on singing Why do the stars glow above Don't they know it's the end of the world It ended when I lost your love" למה הלב שלי ממשיך לפעום... למה העיניים שלי בוכות... כי יש עולם גם בלעדיך. עולם שאני מקווה למצוא עכשיו. להמשיך הלאה, להתגבר עליך, לא להיות תלויה בך...כי זה כל כך קשה לא להיות איתך...להגיד "זה נגמר", לסגור את הפרק הזה ולהמשיך הלאה. באמת. בלי לחזור אליך אחרי שבועיים. בלי לחזור אף פעם. כתבתי לך פעם: "אולי יש לנו קשר כזה מיוחד, שאנחנו לא יכולים להתרחק אחד מהשני יותר מדי. ולא יכולים אחד עם השני יותר מדי. להפרד, לחזור, להפרד...זה די מתיש אתה יודע? ואני יודעת שבסופו של דבר שוב נפרד. שנינו עקשנים כאלה, אתה יודע, עם עקרונות. אבל פה צריך להתפשר...אולי נצליח הפעם? אני מקווה.. ואם זה עוד פעם ייגמר, אולי נבין שזה לא "meant to be". אולי נוכל להמשיך הלאה, אחד בלי השני. אבל אני לא רוצה שזה ייגמר, אף פעם. " ואתה אמרת, שנצליח, שנעבוד על זה...אם אתה שואל אותי- לא הצלחנו. זה כנראה לא "meant to be". וצדקתי, בסופו של דבר אנחנו נפרדים שוב. לפעמים אהבה זה לא מספיק כנראה. זה יעבור. אתה תתגבר. אני יודעת שאתה תתגבר עלי. וגם אני.. אל תחשוב עלי יותר מדי... תמצא לך מישהי שתאהב אותך באמת...לי אין מספיק אהבה לתת לך...לא את מה שמגיע לך בכל אופן. אתה הבן אדם הכי מקסים ונפלא שאי פעם יצאתי איתו. אתה אחד האנשים הטובים יותר שאני מכירה בעולם הזה. כל כך מגיע לך שתהיה מאושר. ואתה בעצמך אמרת פעם שאיתי אתה לא מאושר. ואז לקחת את זה בחזרה, התחרטת אבל אני יודעת שיש בזה גם אמת. כשאני איתך, כשהייתי איתך, גרמת לי להרגיש הכי נפלא שבעולם. ותמיד אמרתי שזה שווה את זה- גם אם זה לקצת זמן. להיות איתך ולשכוח הכל. עכשיו, גם כשאני איתך אני לא מרגישה ככה. יש משהו שמעיק, שאומר לי שזה לא נכון. שזה לא בסדר. שאנחנו לא צריכים להיות ביחד... נמאס לי לריב נמאס לי לקפוץ מכל טלפון נמאס לי לראות סרטים שחורים על זה שיקרה לך משהו נמאס לי להיות ככה....איתך ולא איתך... נמאס לי להיפרד ולחזור... אל תתקשר אלי יותר. אני כבר החלטתי. זה מכתב שנתתי לחבר שלי היום... אחרי שנפרדתי ממנו..
