מכתב משנת 93 שלא פורסם
במגירה שלי מכתבים ששלחתי ולא פורסמו והנה להפתעתי, לגמרי במקרה, גיליתי מכתב ממרץ 1993! שלמיטב זכרוני לא פורסם, כרגיל (כך זה כעשרים שנה ויותר). לדעתי, יש במאמר לא רק עצם אי-פרסום המכתב בעיתון כדרך שגרה כי אם בדברים שמופיעים בו כאילו קרו היום. להלן קטעים מהמאמר (ההדגשות לא במקור, בשביל ההשוואה). לחיות ולתת לחיות אוירה מדכאה שוררת בציבור הישראלי: דתיים וחילוניים כאשר כל אחד מאלה מתבצר בדיעותיו ועמדותיו, גם כאשר מדובר בנושאים גורליים כמו שלום או מלחמה, פשע ואלימות (שרק הולכים ונעצמים) ובכלל איכות חיים ירודה ש"משתלבת" ב"רחוב" הישראלי (...) ואם לא די באלה, ציבור המונה מסות של אדם, מוכן "לתת את חייו" בעבור גול - כדור נכנס או לא נכנס לרשת. במאמר מוסגר, לו אתם מסות אדם שמתפרעים ומוכנים לכלות כל דבר שנקרה בדרכם וגם לאיים על חייו של שופט כדורגל בעבור גול - לו ציבור זה, באותה עוצמה, היה נחוש לשפר את חייו שלו, בשינוי המציאות שהועלתה לעיל, או אז חיינו היו לבלי הכר. (...) יורם קניוק במאמרו שפורסם בעיתון זה וכותרתו "בואו ונחלוק" (...) שיקף מציאות אותנטית שאין לחלוק עליה. (...) הוא הציע לחלק את המדינה לשתי מדינות - ישראל ויהודה. אציע כאן הצעה אחרת: (...) כדאי לחשוב על חלוקת המדינה לקנטונים - דתיים, חילוניים ואוהדי כדורגל מושבעים. לגבי האחרונים, בקנטון שלהם, ידברו עשרים וארבע שעות כדורגל - לא איכות חיים, לא מלחמה לשינוי פני ה"רחוב" הישראלי (...) רק כדורגל. בקיצור, שכל מגזר יתבשל במיץ של עצמו ושלום על ישראל. עתידי המנחם
במגירה שלי מכתבים ששלחתי ולא פורסמו והנה להפתעתי, לגמרי במקרה, גיליתי מכתב ממרץ 1993! שלמיטב זכרוני לא פורסם, כרגיל (כך זה כעשרים שנה ויותר). לדעתי, יש במאמר לא רק עצם אי-פרסום המכתב בעיתון כדרך שגרה כי אם בדברים שמופיעים בו כאילו קרו היום. להלן קטעים מהמאמר (ההדגשות לא במקור, בשביל ההשוואה). לחיות ולתת לחיות אוירה מדכאה שוררת בציבור הישראלי: דתיים וחילוניים כאשר כל אחד מאלה מתבצר בדיעותיו ועמדותיו, גם כאשר מדובר בנושאים גורליים כמו שלום או מלחמה, פשע ואלימות (שרק הולכים ונעצמים) ובכלל איכות חיים ירודה ש"משתלבת" ב"רחוב" הישראלי (...) ואם לא די באלה, ציבור המונה מסות של אדם, מוכן "לתת את חייו" בעבור גול - כדור נכנס או לא נכנס לרשת. במאמר מוסגר, לו אתם מסות אדם שמתפרעים ומוכנים לכלות כל דבר שנקרה בדרכם וגם לאיים על חייו של שופט כדורגל בעבור גול - לו ציבור זה, באותה עוצמה, היה נחוש לשפר את חייו שלו, בשינוי המציאות שהועלתה לעיל, או אז חיינו היו לבלי הכר. (...) יורם קניוק במאמרו שפורסם בעיתון זה וכותרתו "בואו ונחלוק" (...) שיקף מציאות אותנטית שאין לחלוק עליה. (...) הוא הציע לחלק את המדינה לשתי מדינות - ישראל ויהודה. אציע כאן הצעה אחרת: (...) כדאי לחשוב על חלוקת המדינה לקנטונים - דתיים, חילוניים ואוהדי כדורגל מושבעים. לגבי האחרונים, בקנטון שלהם, ידברו עשרים וארבע שעות כדורגל - לא איכות חיים, לא מלחמה לשינוי פני ה"רחוב" הישראלי (...) רק כדורגל. בקיצור, שכל מגזר יתבשל במיץ של עצמו ושלום על ישראל. עתידי המנחם