מכתב מרגש

מכתב מרגש

מתוך מכתב שקבלה סבתא של בעלי מחברתה מטלז שבליטא ב1941: בע"ה א' שבט תש"א 1941 טלז שלום רב לכן חביבותי! קשה לי קצת הכתיבה כעת, איני יודעת אפילו מאיזה מקום להצחיל, מאחר שעברה עלינו שתיקה כה ממושכה, לי נדמה שזה ימים ושנים חלפו כבר, אולם תקופה שלמה רבת מאורעות והרפתקאות היתה לנו השנה האחרונה. עוד כיום העתיד כ"כ מעורפל. לא נדע עדיין מה יהיו התוצאות האחרונות עלינו, אך לשים בה' מבטחנו, שיהיה בעזרנו ויסובב הכל לטובתנו.... האם הגיעכן מכתבי? בכל אופן סבורה אני כי ידוע לכן אולי מעט אודותיהם אמש של אחותכן וגיסכן שליט"א? בטח מזכירים לפעמים עלי, אך הם כמו גם אבותי היקרים לא יוכלו למסור לכן הרבה. כל מה שידוע להם רק במידה מוגבלת מקצת מן המקצת, כנהוג הרי שמשתדלים אנו להעלים את האמת מאהובנו הקרובים לנו, אף אני רגילה תמיד לצייר להם את מצבי בצבעים היותר בהירים גם בשעה קשה זו (בניגוד גמור למציאות), כאן איני משכנעת את עצמי לעשות זאת. הרבה חשבתי על הדבר בשעות של חשבון נפש, כשניסיתי לדון אם רשאית הייתי לעזוב את היקרים לי. ....הרי נוכל לכל הפחות לתת להם את האילוזיה אודות אשרינו, ויהי בזה לנחת רוח למחמדינו. אני מוצאת לי סטספקציה בהכרה זו, אשר הוקילה לי לשאת את הבלי החיים. ...אודות מצבי אכתוב לכן מעט. אני נמצאת כעת בטלז אשר בליטא, בבית דודי ודודתי מקורבין של אבא שליט"א. אנשים חשובים וטובים למדי, המראים לי התעניינות וקרבה יתרה. באתי הנה לפני חצי שנה בערך. קודם הייתי בוילנא יחד עם משפחת הרב דמורנו. התקופה ההיא פרק בפני עצמה, אך הפעם לא אטפל בה. כאן בטלז מצאתי סביבה הגונה ונעימה ביותר. דודי אחד ממנהיגי הישיבה המפורסמה המקומית. לפני שבועות מספר נתארשתי עם אחד מתלמידיו, הכרתי אותו עוד מהימים הראשונים לבואי הנה, אבל קשה היה לי להחליט את העניין לבדי בלא ההורים היקרים שיחיו לא שיערתי מעולם שיעלה בגורלי לעשות את הצעד המכריע בחיים בתנאים שכאלו. הנה כי כן חביבותי נפלאים דרכי ההשגחה. מקווה להשם שישלח לנו הצלחה ונזכה בעתיד הקרוב לישועה כללית שלמה. עוד נוכל לשמוח יחד עם אבותינו יקירנו הקרובים והרחוקים. הייתי רוצה לשוחח אתכן הרבה יותר יקירותי, אך מונעת אני את עצמי לפי שעה טרם אדע מה המצב שלכן. מה נשמע אצלכן? איך עלה בידכן להחזיק מעמד בתקופה קשה זו? אבקש אתכן לענות לי בפרטות כשיגיע אליכן מכתבי. את מינה חביבתי לא היית רשלנית לכתיבה לפנים, מה שלום בעלך ובנך שיחיו. וברכהל'ע היקרה מה עושה את, איך הינך מרגישה את עצמך. האם מקבל את מכתבים תכופים משרה ואברהם שליט"א? מה הם כותבים. אני מקבלת אני מקבלת מכתבים מידי שבוע. כותב רק אברהם והוא מצמצם מאוד בכתיבתו, את הסיבה אוכל רק לשער, המצב בכלל לא טוב. תנאי החיים השוררים אינם נאותים כלל בשביל אנשים כמוהם. צר מאוד על הילדים חסר להם המזון הדרוש הן בחומר והן ברוח. אולי ממקומכם אפשר לפעול דבר מה בעדם. יכול להיות כי שרה כותבת לכן בעצמה ואולי היא מונעת את זאת מפני נימוקים שונים. בכל אופן צריך לבקש עצות אודותם. חיינה בת הרב נסעה לפני חודשים אחדים לא"י, אך נעצרה בדרך בפריס, שם ילדה בן במז"ט. עכשיו לנכון כבר הגיעו למחוז חפצם. אין לי עדיין ידיעות ברורות. לבעלה יש אח בתל אביב עורך דין ידוע, קוסובסקי, את הכתובת שלו איני זוכרת, את מה שכתבתי לכן כבר פעם אודותו, אפשר להודיע בברור אצל גרונה או רחל בת השוחט. לפי דעתי מן הנחוץ שתפגשנה. חיינה הבטיחה גם שתראה בעצמה להודיעה אתכן תכף לבואה. אולי אפשר יהיה למצוא יחד באיזה אופן להושיט להן עזרה. לו היתה איזו אפשרות להיחלץ מן המצב הרי זה המוצא הכי טוב היה. לא מן הנראה שירשו זאת. אסיים הפעם. יתן ה' נתבשר בקרוב שמועות טובות ונזכה לגאולה וישועה אמתית. ד.ש לבעלך החשוב שליט"א , רוב נשיקות לבנך החביב. שלום וברכה מידידתכן אוהבתכן בלב ובנפש שולמית.
 
נוגע ללב בכנות ובישירות, ומרתקת

העובדה ששולמית אינה מספרת דבר מקורות אותה תקופה נוראה. אך הצמצום הזה בתיאורים, אשר מתרכז באמירה: "המצב בכלל לא טוב," הוא חזק מאוד בעיניי. האם את יודעת מה עלה בגורלה של שולמית? ארנון
 
אני אפילו לא בטוחה מיהי שולמית

יש לי תחושה שהיא יותר קרובת משפחה מאשר חברה וכנראה הגיעה אף היא מהורודוק.קשה לי להאמין שהיא שרדה את השואה שאז סביר להניח שהשם שלה היה מוכר וגם מהמכתב ניתן להבין שהיא עצמה לא מאמינה שזה יגמר בטוב. חיפשתי אגב בדפי עדים בעיר טלז שולמית ומצאתי כמה אך לא הצלחתי בינתיים לקשר אותן. אם יש למשהו רעיונות אני אשמח לשמוע.
 

ענתר

New member
ממש מרתק, מסתיר יותר מאשר מגלה

ובכל זאת ניתן להרגיש את הדברים, מעניין אם זה רק אנחנו שיודעים את סוף הדבר מרגישים, או גם מקבלי המכתב באותו זמן יכלו להבין
 
אני לא בטוחה, אבל

נראה לי שאף אחד לא ממש ידע בצורה עובדתית מה באמת קורה ואני אסביר, השבוע במקרה יצא לי לדפדף בספר של הדפים הראשונים של ידיעות אחרונות מ1940. כל מה שניתן ללמוד מאותם עמודים זה על המערכות השונות של כוחות צבאיים ואף מילה על הטבח הנורא. השאלה אם באמת לא ידעו או במכוון הסתירו כמו שכתוב במכתב:"שמשתדלים אנו להעלים את האמת מאהובנו הקרובים לנו". בכל אופן זה מאוד תיסכל אותי לראות עמודים על גבי עמודים ואף מילה על הטבח הנורא.
 
זהו, כמובן, נושא שנדון כבר רבות

אך יש להבדיל בין מה שהיה ידוע או לא ידוע בארץ, לבין מה שהיה ידוע לשולמית, אשר חייתה במקום. ארנון
 

wow1

New member
הגרמנים נכנסו לטלז בר"ח תמוז 1941,

ועד אז שלטו בה הסובייטים, כך שאין מה לחפש דיווח על מעשה טבח נורא בשבט 1941. עם מערב אירופה התפנו הגרמנים להתעסק רק החל במאי 1940 כך שבראשית 1940 לא היה מה לכתוב בעיתונים אודות מעשי טבח במערב, וגם לא בשטחים עליהם השתלטו הגרמנים במזרח שם היה הרג סלקטיבי של אינטליגנציה, שפסק. לאחר מכן הגיע שלב הגיטאות והגירושים למחנות העבודה. גלגלי מכונת ההשמדה החלו להתגלגל מאוחר יותר, לקראת סוף 1941. איל.
 

yairlt

New member
גולדברג מליא

שלום ענת! האם את זו ששלחת לי את המייל? אני לא מצליח להחזיר לך אותו דרך ה"ענה לשולח", אם אכן זו את אז ראשית תודה רבה. ביחס לכפל השמות, גם לי זה חדש, עד כה ידעתי כי שם העיירה שבה נולדה אמי ז"ל היא סראי (סגול מתחת לשתי האותיות הראשונות). השם השני עלה כאן בפורום. אשמח כמובן לשתף פעולה. כל טוב, יאיר
 

ענתר

New member
כן זו אני

בא תעבור לאימל אני לא רוצה לכתוב כאן את האימל שלי האם ראית במיל? אם לא, האם אתה יודע לראות מסרים פרטיים?
 
אכן מסמך מאוד מרגש,העברית ריגשה

אותי מכל.נדמה לי שזוהי לא עברית שנלמדה רק מן התפילות אלא גם מגמנסיה עברית מרשת "תרבות",אבל אני לא מומחה גדול בענין,אבל חמי שלמד בגמנסיה "תרבות" בקישנייב ביחד עם פנחס לבון,ברטיני ואלתרמן ,דברו דומה. דני ת,
 

mahaian

New member
לי יש אוסף מצמרר של מכתבים

אשר נכתבו עלידי בני משפחתו של אבי,אמו אחיו ואחיותיו מריגה מ- 1940 ועד יוני- 1941 , לפני שהנאצים נכנסו לשם. המכתבים נשלחו לאבי שהיה כבר בארץ וניכרים בהם אותות מצוקה וזאת עוד בזמן שהרוסים שלטו שם. מיותר לציין שרוב הכותבים ניספו מאוחר יותר בשואה...
 

ornan

New member
קראתי פעם ועוד פעם

את השורות, המשפטים ומה שבינהם. כל כך עצוב ומרגש.
 

עב

New member
../images/Emo7.gif והנה המכתב "שלנו"

מכתבים שנשלחו אז מקבלים משמעות עמוקה היום. חובה לשמור אותם ולספר עליהם. אבי שומר כ - 100 מכתבים שהתקבלו כאן בארץ מהוריו ומקרובים אחרים. חלקם מצמררים ולא נותנים מנוח עד היום. אני מצרפת קטעים מתוך המכתב האחרון שנכתב ב - 8.4.1941, כשלוש שנים לפני שהכל נגמר. הונגריה הצטרפה לצד הגרמני באופן פעיל בלפלישה ליוגוסלביה וקשרי הדואר בין פלסטינה להונגריה נותקו. למכתב מצורפת הודעה מהצנזור הבריטי: "מכתב זה נתקבל ממדינת אויב ואין להשיב עליו אלא באמצעות הצלב האדום." הנה לשון המכתב: "בננו היקר, אין לנו הרבה תקוות שתקבל את המכתב הזה ואם כן לא נקבל עליו תשובה. הרבה אנשים לא מקבלים דואר. יודית נמצאת בבית בחופשת הפסחא. הביאו את הסבתא הנה שוב. זה לא בשביל אשה זקנה לרדת מהקומות למרתף [כנראה מתכוון למקלט]. לפני כמה ימים שמעתי שקבוצה גדולה של 50 אנשים יצאה לארץ ישראל. וודאי הקבוצה האחרונה. ...בן דודך לא ביניהם....אני לא יודע מתי תקבל את השורות האלה בכלל. אתה שואל על הרוקח שלנו. אם הוא בבית אז הוא עובד. אלה שהתכתבו עם אמריקה כבר לא יכולים להתכתב. יש אנשים שטוב להם יש אנשים שפחות טוב להם. מצבנו לא קל, אבל יש לנו הכנסה וגם הרכבת לא בגדה בי [מתכוון שהוא מקבל את הגמלה כסדרה]. גם לי קשה לא לעשות דבר. אתה חסר לנו, אבל טוב שאתה לא פה ומתבטל יחד אתי...אולי עוד נפגש. אביך". אמא מוסיפה: "אתה עוד צעיר, הכל לפניך. .. כולם בבודפשט מצוברחים. נזכור אותך ביום ההולדת ונשתה לכבודך". יודית: "כולם כתבו מה שהיה לכתוב. תחשוב עלינו. מאחלת כל טוב ליום ההולדת." כל כותבי המכתב נרצחו באושוויץ ביוני 1944 והמכתב נראה לי היום כמו נבואה וצוואה ("תחשוב עלינו").
 

כוכה

New member
לא נראה לי שתופיע בדפי עד מטלז

היא בפירוש מספרת שהגיעה לשם חצי שנה לפני כן כך שכל מי שיעיד עליה - יכתוב את המקום ממנו הגיעה. ואולי היא בחיים???
 
תודה לכולם על התגובות, מעניין

איך תגיב המשפחה של בעלי כשתראה את המצגת עוד חודש (אין להם מושג מי היו השורשים שלהם). המכתב עצמו מאוד קשה לפענוח, הדיו הטשטש ולקח לי המון זמן לפענח. בינתיים כמובן שאני מנסה לברר מיהי שולמית.
 
למעלה