מכתב מרגש מילדת PDD
- פותח הנושא דודה נתי
- פורסם בתאריך
מכתב מרגש מילדת PDD
שלום לכולם חוץ מזה שאני דודה של גל (חכם מתוק מצחיק ו PDD), אני גם עובדת בתחום החינוך המיוחד. באחד הבתי ספר שבו אני עובדת, פגשתי במורה של חני (שם בדוי). חני היא ילדת PDD בתפקוד גבוה, והיא מהילדות הבוגרות בבית ספר חרדי לחינוך מיוחד. יש לה 9 אחים. חני מאוד עסוקה במודעות ליחס של הסביבה אליה ומוטרדת מכך שהיא גורמת "בושות" לאחיה... בעזרת המורה היא העלתה על הכתב כמה מהדברים שמציקים לה. למעט שינוי השמות למניעת זיהוי, השארתי את הדברים כלשונם. אני חושבת שהם מדברים בעד עצמם. -------------------------------------------------------------------- בס"ד לאחים שלי היקרים. זה בטח מוזר לכם לקרוא מכתב מחני. זה מכתב שיסביר לכם כל מיני דברים ויעזור לכם לאהוב אותי ולשמוח בי. אתה יודע אליהו, שנורא עצוב לי לבייש אותך כשהחברים שלך באים. וגם אותך שירה, ונחמי וגילה, אבישי ושושי ואורה ואפילו את יואלי ואיציק הפיצקים... כשאני מביישת אותכם בהתנהגויות מוזרות ומצחיקות ואפילו מרגיזות – תדעו שזה לא מה שאני רוצה. אני רוצה שתאהבו ותבינו אותי ולא תכעסו ותענישו. כשאני רואה ומרגישה שיש שינוי בתכנית או אירוע או אפילו סתם כשבאים חברים או אורחים – מייד הכל מתבלבל אצלי כי קשה לי שינויים, ואז אולי אני רוקדת בצורה לא נעימה או שרה או עושה פרצופים וכל מיני דברים מוזרים ולא רגילים שלא נעים לראות. זו התגובה שלי לשינויים. אני יודעת שלפעמים אתם רוצים לברוח ממני שלא יראו אותכם איתי כי כל כך קשה עם השטויות שאני עושה, אבל תאמינו לי שאין אצלי בלב, אין – אין !!! שום מקום רע. כל קושי שאני גורמת זה בגלל שמוזר לי או שאני מתרגשת. יש לי בעיה של אובססיביות. זה לא משהו שבחרתי בו. משהו בתוך הנפש שלי צריך דברים קבועים. לגשת במשהו קבוע, להסתובב בצורה קבועה ולעשות דברים שאין בהם שינוי. זה מרגיע את הבפנים שלי. לפעמים זה בטח עולה לכם על העצבים אז תדעו שזה דברים שאני עושה כדי לכבות את השריפה שלי מבפנים – ולא כדי להצית אש אצלכם... וכל פעם שאתם רוצים לכעוס עלי, ולצעוק ולהעניש ואפילו להרביץ לי, אני מרגישה פגועה ועצובה שלא נותנים לי לעזור לעצמי. אולי אתם חושבים שאני בבית ספר דפוק שלא מספיק מחנך אותי? אולי אתם חושבים שאתם יכולים לחנך אותי יותר טוב מאבא ואימא? אולי אם היו מענישים אותי יותר? כועסים עלי יותר? צועקים עלי יותר? מרביצים לי או עושים לי כל דבר שיכול להרגיל אותי – הייתי משתנה? זה לא נכון. המוח שלי והנפש שלי בנויים אחרת – מכות וצעקות ועונשים עוזרים לי לכמה דקות כי אני לא רוצה שיצערו אותי אז אני נורא מתאמצת. אבל הקשיים יותר חזקים ממני – ושוב אני חוזרת לאותו המצב... תסמכו על אבא ואימא שלנו ש- כ ל מה ששיך הם ניסו איתי. אי אפשר לשנות את המבנה שלי – אפשר רק לעזור לי ולהקל עלי ולקבל אותי כמו שאני. אני שונה אבל מתוקה ואהובה. תשאלו את כל המורות שלי כמה פעמים הם רצו לזלול אותי... אני מצטערת שאני גורמת לכם צער ובושות, אבל אני אוהבת אותכם חזק ולעולם. זה כלל אצלי שאוהבים אחים וזה כלל שאי אפשר לשנות. סליחה שאני מצערת. אני משתדלת שלא. אבל תלמדו מהיום ותכניסו את זה טוב ללב: חני לא בוחרת לצער היא מצערת בלי לרצות. חני רוצה נורא שיהיה טוב. שלכם מאוד חני.
שלום לכולם חוץ מזה שאני דודה של גל (חכם מתוק מצחיק ו PDD), אני גם עובדת בתחום החינוך המיוחד. באחד הבתי ספר שבו אני עובדת, פגשתי במורה של חני (שם בדוי). חני היא ילדת PDD בתפקוד גבוה, והיא מהילדות הבוגרות בבית ספר חרדי לחינוך מיוחד. יש לה 9 אחים. חני מאוד עסוקה במודעות ליחס של הסביבה אליה ומוטרדת מכך שהיא גורמת "בושות" לאחיה... בעזרת המורה היא העלתה על הכתב כמה מהדברים שמציקים לה. למעט שינוי השמות למניעת זיהוי, השארתי את הדברים כלשונם. אני חושבת שהם מדברים בעד עצמם. -------------------------------------------------------------------- בס"ד לאחים שלי היקרים. זה בטח מוזר לכם לקרוא מכתב מחני. זה מכתב שיסביר לכם כל מיני דברים ויעזור לכם לאהוב אותי ולשמוח בי. אתה יודע אליהו, שנורא עצוב לי לבייש אותך כשהחברים שלך באים. וגם אותך שירה, ונחמי וגילה, אבישי ושושי ואורה ואפילו את יואלי ואיציק הפיצקים... כשאני מביישת אותכם בהתנהגויות מוזרות ומצחיקות ואפילו מרגיזות – תדעו שזה לא מה שאני רוצה. אני רוצה שתאהבו ותבינו אותי ולא תכעסו ותענישו. כשאני רואה ומרגישה שיש שינוי בתכנית או אירוע או אפילו סתם כשבאים חברים או אורחים – מייד הכל מתבלבל אצלי כי קשה לי שינויים, ואז אולי אני רוקדת בצורה לא נעימה או שרה או עושה פרצופים וכל מיני דברים מוזרים ולא רגילים שלא נעים לראות. זו התגובה שלי לשינויים. אני יודעת שלפעמים אתם רוצים לברוח ממני שלא יראו אותכם איתי כי כל כך קשה עם השטויות שאני עושה, אבל תאמינו לי שאין אצלי בלב, אין – אין !!! שום מקום רע. כל קושי שאני גורמת זה בגלל שמוזר לי או שאני מתרגשת. יש לי בעיה של אובססיביות. זה לא משהו שבחרתי בו. משהו בתוך הנפש שלי צריך דברים קבועים. לגשת במשהו קבוע, להסתובב בצורה קבועה ולעשות דברים שאין בהם שינוי. זה מרגיע את הבפנים שלי. לפעמים זה בטח עולה לכם על העצבים אז תדעו שזה דברים שאני עושה כדי לכבות את השריפה שלי מבפנים – ולא כדי להצית אש אצלכם... וכל פעם שאתם רוצים לכעוס עלי, ולצעוק ולהעניש ואפילו להרביץ לי, אני מרגישה פגועה ועצובה שלא נותנים לי לעזור לעצמי. אולי אתם חושבים שאני בבית ספר דפוק שלא מספיק מחנך אותי? אולי אתם חושבים שאתם יכולים לחנך אותי יותר טוב מאבא ואימא? אולי אם היו מענישים אותי יותר? כועסים עלי יותר? צועקים עלי יותר? מרביצים לי או עושים לי כל דבר שיכול להרגיל אותי – הייתי משתנה? זה לא נכון. המוח שלי והנפש שלי בנויים אחרת – מכות וצעקות ועונשים עוזרים לי לכמה דקות כי אני לא רוצה שיצערו אותי אז אני נורא מתאמצת. אבל הקשיים יותר חזקים ממני – ושוב אני חוזרת לאותו המצב... תסמכו על אבא ואימא שלנו ש- כ ל מה ששיך הם ניסו איתי. אי אפשר לשנות את המבנה שלי – אפשר רק לעזור לי ולהקל עלי ולקבל אותי כמו שאני. אני שונה אבל מתוקה ואהובה. תשאלו את כל המורות שלי כמה פעמים הם רצו לזלול אותי... אני מצטערת שאני גורמת לכם צער ובושות, אבל אני אוהבת אותכם חזק ולעולם. זה כלל אצלי שאוהבים אחים וזה כלל שאי אפשר לשנות. סליחה שאני מצערת. אני משתדלת שלא. אבל תלמדו מהיום ותכניסו את זה טוב ללב: חני לא בוחרת לצער היא מצערת בלי לרצות. חני רוצה נורא שיהיה טוב. שלכם מאוד חני.
קטרין שוורץ
New member
מרגש מאד . תודה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.