מכתב לפני שינה

[חוט השני]

מכתב לפני שינה

בשבוע האחרון נתקלתי בכמה הזדמנויות בבדידות- במילה ובמשמעות. ניסיתי לבדוק עם עצמי מתי היה הרגע הראשון שבאמת הבנתי. לא יודעת, כנראה שלאורך הדרך הכל הצטבר, ואז פשוט היה את המשבר הרציני. "ישבתי שם שהייתה בדידות" "לבדידות יש ריח של אקליפטוסים" "את הבדידות העברתי מול המחשב" "כואב לי" "איך יוצאים" אך משהו השתנה. זה בי? בסביבה? אני עדיין מוצאת עצמי יושבת וכותבת על בדידות. עדיין נזכרת ברגעים הכואבים האלה. אם זה ברגעי הבי"ח, אם זה ברגעי השינויים, אם ברגעי הקיצונות אז הגענו למסקנה שלא ריח של אקליפטוס. הגענו למסקנה שזה ללא ריח, אלא בא, בלי שאלות ובלי תשובות, ונשאר שם. זה יוצא? מתישהו, הכוונה. ההרגשה הזו? היא יכולה שלא לחזור? כי למרות שעברנו את פרעה, ועברנו גם את זה, כי למרות שכבר כמעט לא בבי"ח, כי למרות, כי למרות, אני עדיין ברגעים חוזרת לנקודה ההיא. לנקודה בו פחדתי, לנקודה בה לא ידעתי, שלא הייתי אני. אלא לאותה אחת שהייתה בודדה. כנראה עדיין מנסה להבין. כנראה לעולם לא אדע. אולי בכלל אין צורך? כאן ועכשיו. במחשבה ראשונה. טוב לי. מלאה באהבה. לאחכ, נדאג מחר. לילה טוב. חיוך.

 

[MemphisRaines]

../images/Emo24.gif ענקי לך שני ../images/Emo13.gif

|מרמשלו|

והמון המון

{

שרון

 

[חוט השני]

שרון יקר, כנס שוב- <יש לי גם חתימה>

 

[MemphisRaines]

../images/Emo24.gif אהבתי ../images/Emo24.gif ../images/Emo23.gif ../images/Emo13.gif

אהבתי את החתימה ואוהב אותך

שרון

 

[חוט השני]

מתי רואים את הדגים שוב?

חיבוק מחייך <יש כאלה, מבטיחה לך> מלאה באהבה

 

[MemphisRaines]

../images/Emo19.gif ../images/Emo54.gif ../images/Emo108.gif ../images/Emo107.gif

נדבר וניפגש מתישהוא מתגעגע

שרון

 

[חוט השני]

הולכת לישון- עייפתי גם את התהיות

לילה טוב דאקי <לשעבר> שמור על עצמך, וחלומות על אהבה. שים פז מתחת לכרית בשביל חלומות טובים.

 

[חוט השני]

עוד משהו שעלה ..

מוזרה ההרגשה הזו. ניסיתי לשאול אחרים אם גם הם מרגישים, אבל לא קיבלתי תשובות. תמיד בסוף עזבתי. אז אשאל עכשיו. גם אתם מרגישים באבק הזה? לא אבק שמלכלך וחונק, אלא אבק כוכבים שמאיר ומעניק. ראיתי זיקוקים ביום העצמאות. צוחקים ומחייכים שאומרת, אבל ראיתי כוכבים צבעוניים נופלים ביום העצמאות. רציתי לבכות. אחרי ששנים לא נתתי לעצמי להנות, הרגשתי ממש טוב. לפחות משאלה אחת עמדה שם ולא נפלה יחד עם הכוכבים. נשמור אותה. מלאה באהבה.

 

[MemphisRaines]

אבק של כוכבים אופף אותי כבר כמה

וכמה ימים אבק מדהים של אור ויופי וכיףףףףףףףףףףףף אני עובר משהו פנימי מאד חזק אני מלא אהבה כלפי עצמי ולכפי החברים האמיתיים שלי אלו שתמי היו ותמיד יהיו לצידי אני מרגיש בכוח פנימי מדהים שיש בי מרגיש ממש בעוצמה שלא חשתי המון זמן שרון

מתגעגע אלייך שני

 

[חוט השני]

מתגעגעת מאוד. וגם כתבתי את זה

לפני שראיתי את מה שכתבת. אך היה לי רצון לחזור אחורה. אז חזרתי. והנה אני געגוע, לא לדברים בעבר, אלא דברים בעתיד. כאלה שקיימים וחיים, ויש אפשרות כלל לא נדירה להשיגם. מתגעגעת אליך וחיבוק גם לאביבה ואורלי- <מקווה שאתן בסדר> תהיות שלא רוצות לתת לי לישון- על אהבה על בדידות על חברות על הקשבה על עצמי על סביבה על לימודים על חיים איך אפשר לישון ככה? <למרות שהולכת לקום ב6 בבוקר>

 

[~דויד~]

גם לי יש חתימה !!!

איזה כייף לי

 

[נטע....]

שולחת לך מסר אישי

 

[חוט השני]

נטע יקרה

נטע יקרה. אני לא בודדה, ושם בחדרי- זה שברחתי ממנו כבר כמה חודשים, זה שמחזירה עצמי אליו וחוזרת להנות ממשמעותו, שם, באותו חדר, שסבלתי בו משקרים, מבדידות, מאכזבות ומכאב, שם- חייכתי אתמול. ואמרנו, אני וזה שבלב הדממה, שאוהבת איך שהוא חוזר איתי, שאנחנו לעולם לא בודדים. מוכרת ההרגשה, והיא כואבת, אך אנחנו לעולם לא בודדים. יש חיוך בתוכנו שמלווה אותנו בכל עת, רק לעיתים הוא כה בפנים, עד שהוא נסתר, והוא לא מובן יותר מאליו. אבל הוא קיים, למרות הכל, לעולם לא הפסקתי להאמין. אחרי שאנחנו מוציאים אותו לחופשי, אחרי שהחיוך כבר נמצא עם כל אורו ואהבתו, ההרגשה היא טובה. וטוב לי. וברגעים שהוא חוזר להתחבא לי, אני מנסה להתרחק ממה שגורם לי להחביא אותו יותר <כמו המחשב>, ומתקרבת למה שמחזיר אותו מהר <<אהבה מכל סוג, מחשבות טובות, אפרסקים <אני פשוט אוהבת פירות קיץ>, כתיבה..>> תודה לך ובוקר טוב מלאה באהבה, וחולפת עם צבעי הרוח. <וכן, התעוררתי ב6 בבוקר> נ.ב> שמש, לקחו את המברשת הירוקה מהאייקונים. לתשומת ליבך