מכתב לעצמי.
(בעקבות שיחה עם חברה שביקשה שאנסה,רק אנסה,למשך שבוע אחד,להסתכל על עצמי ביותר רוך ועדינות,ולנסות לעזור לעצמי כמו שהייתי עוזרת לחברה טובה אחרת.)
לך,לך האמיתית, היקרה לי כ"כ.
אני מתגעגעת אלייך,את יודעת?
מתגעגעת לרוך שבך,לעדינות,לרגישות,לאכפתיות,לשמחה,לטוב המקרין,לאמונה,לתמימות..אלייך.
ובאותה הנשימה אני גם יודעת שזה עדיין שם,בתוכך.
רק אל תתייאשי..
"הנה הוא בא,מנחמך.."
תקופות קשות באות והולכות,כאלו הם החיים.
אבל לא זה מה שנשאר לנצח.
מה שנשאר זו ההשפעה המעצבת שלהן עלייך.החותם שנותר בך(או שלא).
ואת זה יש לך את היכולת לבחור.
את מבינה את המשמעות של האמירה הזאת?
יבוא יום,וכל החושך הזה יתבהר,ואור יתחיל להפציע בינות לעננים,ואת מה שיישאר מכל התקופה האפלה הזו,רק את בוחרת.לא אף אחד אחר.
רק תבחרי.רק תחליטי.רק תרצי.
וגבורת הרצון-היא כבר תחולל את היכולת.
ובדיוק עכשיו,בנקודת הזמן הזו,את עומדת בפני שנה חדשה.התחלה חדשה.
הזדמנות חדשה לתקן.לגלות.להתקלף.לחשוף.לחזור.
שהרי "התשובה האמיתית שהיא מאירה את המחשכים מיד היא שישוב האדם אל עצמו,אל שורש נשמתו,ומיד ישוב אל האלוקים."
את שם,את יודעת.לא נעלמת.רק..נקברת כבר מתחת לכ"כ הרבה קליפות ומסיכות,שבאמת קשה להרים דרכן את הראש ולהראות אותך האמיתית.
קשה,אבל לא בלתי אפשרי. ממש ממש לא.
את זוכרת כמה טוב היה לך לפני שנה,שנה אחת בסה"כ,כשילד חיבק אותך? חייך אלייך? אמר לך שהוא אוהב אותך?
כמה טוב היה לך כשהיה ברור לכולם מסביבך שכשמחפשים מתנדבים את תהיי הראשונה לזנק ולעזור?
זוכרת?
זוכרת את הסיפוק,את השמחה והכיף בהן עברו הימים? שלא רצית שייגמרו בכלל?
את החיבור והקרבה למקור הטוב,את הדיבור והקשר הישיר התמידי,שבא כתוצאה של עשיית הטוב וההליכה בדרכיו,למרות שהתקשית למצוא זמן לתפילה פורמלית?
את זוכרת כמה עבודת תיקון ועילוי המידות מתרחשת מעצמה תוך כדי העשייה השוטפת,הברוכה,מלאת המשמעות?
זוכרת?
אז לשם תכווני עכשיו שוב.תתכוונני.
את רוצה לעסוק ברפואה?
תתחילי מרפואת הנפש.הנפש שלך.
תתחילי באיחוי הקרעים-מתוך הבנה שזו את;על החלקים הטובים שבך,וגם החולשות,להן את כ"כ מתכחשת- ובניקוי שכבות הלכלוך. באיסוף השברים, ובסידור מחדש של הכל.
לאט לאט,חלק אחרי חלק.בלי למהר.
גם לקב"ה לקח זמן עד שסיים לברוא את העולם.
נכון,הגעת למקומות נמוכים.מקומות שפלים ובזויים שמעולם לא דמיינת בכלל שתתקרבי אליהם..
אבל את שם עכשיו. ושום דבר לא יחזיר את הגלגל לאחור.
כל מה שנותר הוא רק להתמודד.להתגבר כארי,ולבחור את החותם שיישאר טבוע בך.
אין שום סיבה להמשיך ולבוסס בבוץ הזה בלי שום נסיון להיחלץ,ולהסיר את כל האחריות מהכתפיים של עצמך.
די כבר לתת לכולם להחליט בשבילך,לקבוע עבורך,לעשות במקומך..
פשוט קחי את עצמך בידיים כבר.
תבחרי בטוב,תבחרי בחיים,במשמעות,בקירבה,בטוב,בסיפוק,באמונה,באמת.
תפסיקי להסתנוור ולהאמין לסיטרא אחרא הזה שיושב לך על הכתף ומרעיל אותך במילים שלו.
זאת לא את.
קחי את הטוב שיש לכל התקופה הזאת להציע,ותמשיכי הלאה.
קחי את הריסון והשליטה העצמית,את כוח הרצון המתגלה,את סוד הצמצום וההסתפקות במועט (כמובן שמתוך הבנת מגבלות החומר והרוח).
קחי את ההחלטה לדאוג לבריאות שלך מעכשיו.לבריאות הגוף-ע"י הקפדה על אורח חיים נכון ובריא בכל התחומים הנדרשים- ובריאות הנפש- ע"י למידת היכולת להכיל את עצמך כחטיבה שלמה,על כל מגרעותייך וחולשותייך; היכולת לסלוח לעצמך;היכולת לאהוב את עצמך- ואז,רק אז,תוכלי לחשוב על הרצון הזה שמקנן בך,לעסוק בשמירה על בריאותם של אחרים.
יש בך כוחות,אל תשכחי. כנפי רוח,כנפי נשרים אבירים.
כן,גם חולשות יש בך..אבל לצידן עומדים כוחות עצומים ולא מבוטלים.
קחי את עצמך אל מחוץ לבור הזה.אספי את הרסיסים שלך שהתפזרו בקרקעית,דלי את הניצוצות החבויים בבוץ שלמענם בכלל נשלחת למקום הנמוך הזה..ותעלי.
קומי,התגברי,התרוממי,וחזרי לדרך ממנה נפלת.
את מסוגלת.
כל שנדרש ממך הוא בחירה,החלטה אמיצה,גיוס הכוחות..והרבה תפילה.
"רב לך שבת בעמק הבכא"- וכשתחליטי שמספיק..
"והוא יחמול עלייך חמלה."
(בעקבות שיחה עם חברה שביקשה שאנסה,רק אנסה,למשך שבוע אחד,להסתכל על עצמי ביותר רוך ועדינות,ולנסות לעזור לעצמי כמו שהייתי עוזרת לחברה טובה אחרת.)
לך,לך האמיתית, היקרה לי כ"כ.
אני מתגעגעת אלייך,את יודעת?
מתגעגעת לרוך שבך,לעדינות,לרגישות,לאכפתיות,לשמחה,לטוב המקרין,לאמונה,לתמימות..אלייך.
ובאותה הנשימה אני גם יודעת שזה עדיין שם,בתוכך.
רק אל תתייאשי..
"הנה הוא בא,מנחמך.."
תקופות קשות באות והולכות,כאלו הם החיים.
אבל לא זה מה שנשאר לנצח.
מה שנשאר זו ההשפעה המעצבת שלהן עלייך.החותם שנותר בך(או שלא).
ואת זה יש לך את היכולת לבחור.
את מבינה את המשמעות של האמירה הזאת?
יבוא יום,וכל החושך הזה יתבהר,ואור יתחיל להפציע בינות לעננים,ואת מה שיישאר מכל התקופה האפלה הזו,רק את בוחרת.לא אף אחד אחר.
רק תבחרי.רק תחליטי.רק תרצי.
וגבורת הרצון-היא כבר תחולל את היכולת.
ובדיוק עכשיו,בנקודת הזמן הזו,את עומדת בפני שנה חדשה.התחלה חדשה.
הזדמנות חדשה לתקן.לגלות.להתקלף.לחשוף.לחזור.
שהרי "התשובה האמיתית שהיא מאירה את המחשכים מיד היא שישוב האדם אל עצמו,אל שורש נשמתו,ומיד ישוב אל האלוקים."
את שם,את יודעת.לא נעלמת.רק..נקברת כבר מתחת לכ"כ הרבה קליפות ומסיכות,שבאמת קשה להרים דרכן את הראש ולהראות אותך האמיתית.
קשה,אבל לא בלתי אפשרי. ממש ממש לא.
את זוכרת כמה טוב היה לך לפני שנה,שנה אחת בסה"כ,כשילד חיבק אותך? חייך אלייך? אמר לך שהוא אוהב אותך?
כמה טוב היה לך כשהיה ברור לכולם מסביבך שכשמחפשים מתנדבים את תהיי הראשונה לזנק ולעזור?
זוכרת?
זוכרת את הסיפוק,את השמחה והכיף בהן עברו הימים? שלא רצית שייגמרו בכלל?
את החיבור והקרבה למקור הטוב,את הדיבור והקשר הישיר התמידי,שבא כתוצאה של עשיית הטוב וההליכה בדרכיו,למרות שהתקשית למצוא זמן לתפילה פורמלית?
את זוכרת כמה עבודת תיקון ועילוי המידות מתרחשת מעצמה תוך כדי העשייה השוטפת,הברוכה,מלאת המשמעות?
זוכרת?
אז לשם תכווני עכשיו שוב.תתכוונני.
את רוצה לעסוק ברפואה?
תתחילי מרפואת הנפש.הנפש שלך.
תתחילי באיחוי הקרעים-מתוך הבנה שזו את;על החלקים הטובים שבך,וגם החולשות,להן את כ"כ מתכחשת- ובניקוי שכבות הלכלוך. באיסוף השברים, ובסידור מחדש של הכל.
לאט לאט,חלק אחרי חלק.בלי למהר.
גם לקב"ה לקח זמן עד שסיים לברוא את העולם.
נכון,הגעת למקומות נמוכים.מקומות שפלים ובזויים שמעולם לא דמיינת בכלל שתתקרבי אליהם..
אבל את שם עכשיו. ושום דבר לא יחזיר את הגלגל לאחור.
כל מה שנותר הוא רק להתמודד.להתגבר כארי,ולבחור את החותם שיישאר טבוע בך.
אין שום סיבה להמשיך ולבוסס בבוץ הזה בלי שום נסיון להיחלץ,ולהסיר את כל האחריות מהכתפיים של עצמך.
די כבר לתת לכולם להחליט בשבילך,לקבוע עבורך,לעשות במקומך..
פשוט קחי את עצמך בידיים כבר.
תבחרי בטוב,תבחרי בחיים,במשמעות,בקירבה,בטוב,בסיפוק,באמונה,באמת.
תפסיקי להסתנוור ולהאמין לסיטרא אחרא הזה שיושב לך על הכתף ומרעיל אותך במילים שלו.
זאת לא את.
קחי את הטוב שיש לכל התקופה הזאת להציע,ותמשיכי הלאה.
קחי את הריסון והשליטה העצמית,את כוח הרצון המתגלה,את סוד הצמצום וההסתפקות במועט (כמובן שמתוך הבנת מגבלות החומר והרוח).
קחי את ההחלטה לדאוג לבריאות שלך מעכשיו.לבריאות הגוף-ע"י הקפדה על אורח חיים נכון ובריא בכל התחומים הנדרשים- ובריאות הנפש- ע"י למידת היכולת להכיל את עצמך כחטיבה שלמה,על כל מגרעותייך וחולשותייך; היכולת לסלוח לעצמך;היכולת לאהוב את עצמך- ואז,רק אז,תוכלי לחשוב על הרצון הזה שמקנן בך,לעסוק בשמירה על בריאותם של אחרים.
יש בך כוחות,אל תשכחי. כנפי רוח,כנפי נשרים אבירים.
כן,גם חולשות יש בך..אבל לצידן עומדים כוחות עצומים ולא מבוטלים.
קחי את עצמך אל מחוץ לבור הזה.אספי את הרסיסים שלך שהתפזרו בקרקעית,דלי את הניצוצות החבויים בבוץ שלמענם בכלל נשלחת למקום הנמוך הזה..ותעלי.
קומי,התגברי,התרוממי,וחזרי לדרך ממנה נפלת.
את מסוגלת.
כל שנדרש ממך הוא בחירה,החלטה אמיצה,גיוס הכוחות..והרבה תפילה.
"רב לך שבת בעמק הבכא"- וכשתחליטי שמספיק..
"והוא יחמול עלייך חמלה."
