מכתב למשפחה שכבר אינם

מכתב למשפחה שכבר אינם

שלום סבתא קורין שלום סבא שלמה, שלום סבתא לאה שמעולם לא הכירה אותי, שלום לסבא יעקוב. שלום לדודה השכולה שושנה ולדוד השכול מישה שלום לבן ההרוג יגאל. אני כותב אליכם היום הזה כי בדיוק עוד מעט מגיע יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. יגאל אתה הלכת למלחמה ולא שבת הבייתה. חיכו לך שם אתה יודע? אני הגעתי המון שנים אחריך והכרתי את האמא ואבא שלך. כן כן הם היו מבוגרים אבל כלכך אוהבים אני פונה אליך בבקשה של סליחה יגאל. האם תסלח לי אי פעם על שלקחתי את אהבת הוריך ללא רשות. הם התחייסו כאילו הייתי נכדם או בנם. חלמתי עליכם כן כן יגאל גם אתה היית שם חלמתי שהוריך ואתה נפגשתם לא סיפרתי לאחותך עלכך הוריך נראו מחייכים באותם רגעים וגם אתה. סבתא קורין אני כותב אלייך מתוך געגוע עמוק הנה חלפה כמעט שנה בלעדייך חג פסח ראשון עבר ולי סבתא היה מאד קשה אני רואה סבתא של חברה שלי ורואה סבתא של אנשים אחרים ואני כלכך מתגעגע גם אליך סבא עוד מעט סבא שלמה אני מגיע לבקר אותך בטח שמת לב שאתה לא לבד הפעם אישתך כבר הצטרפה אליך. והוחלפה האבן הקרה לאבן יותר קרה בדיוק לפי בקשתה של הסבתא סבא לא ראית אותי בבר מצווה ולעולם לא תראו אותי מתחתן. אני כלכך מצטער על הכל על שפגעתי בכם כילד וכנער וכעת גם כבוגר סבתא קורין האם את תוכלי לסלוח ולהמשיך לאהוב אותי כמו שאת יודעת? לפעמים אני מתגעגע ליד החמה הזו שלך ולסב הגאה אני מתגעגע איך היה מותח את חזהו בגאווה. סבתא לאה סבתא שמעולם לא הכרתי אבל התמונה שלך קיימת ואת נראית כלכך אוהבת ודואגת סבתא'לה למה לא חיכית עוד קצת למה היית צריכה ללכת? את יודעת שיש נכדה על שמך? סבא יעקוב הנה הזמן גם שלך תמיד אמרת לנו שנולדת בערב שבועות אך סבא בערב שבועות הלכת. מדוע אמרת שיום הולדתך חג ביום זה שידעת שאתה הולך מאיתנו בערב חג? אותך אני אף פעם לא שוכח לפעמים נדמה עד היום שאני שומע את קולך בקידוש "יכולו השמיים והארץ וכל צבאם". סבא תודה על המתנה של יום הולדת שלי שמעולם לא הודיתי לך אני יודע שלחצתי עליך אבל מעולם לא רציתי שתלך מעולם לא רציתי. והגעגוע הזה והאבן הקרה כמו של שנה שעברה הנה עבר ערב חג הפסח הכל נראה כזה כמו אתמול ותמיד שאני רוצה רק לגעת בכם אני כמעט אבל רק כמעט יכול ובסוף לא. הידיים החמות העוטפות של כולכם גם שלך דודה שושנה ודוד מישה אתם זוכרים שבחג הזה תמיד הייתי מגיע לתל אביב? כיום אני נוסע לבדי עם האוטו לעיתים עובר מול הבית שלכם ורוצה לקפוץ רק לקפה או רק לסיבוב בטיילת כמו שאז היינו הולכים יד ביד. על תיבת הדואר שמכם עדיין נשמר כאילו אתם עדיין גרים שם. אבל שוב טעיתי אין לי את מי לבקר באותו בית ובאותה קומה הלא הלכתם כולכם. סבתא קורין את בטח זוכרת שהייתי אומר לך שיש לך ריח מהבית שלך מלוד. הריח הזה לפעמים חוזר אליי. את זוכרת שהיינו יושבים על כוס קפה בשבת בצהריים. ויום אחד אני הכנתי קפה והקפה לא ייצא משהו. אבל סבתא השתפרתי מאז את בטח זוכרת סבתא ששיחקנו רמי ואני תמיד הייתי מתעצבן כי הייתי מפסיד? אני זוכר סבתא את היד החמה הזו שלך ואת החיבוק החם. את זוכרת בטוח שהייתי מנשק אותך הרבה סבתא אני עדיין אוהב אותך ומתגעגע ואני מתגעגע לכולכם רק מדוע מדוע הלכתם? מדוע לא חזרתם? מדוע אתם לא מדברים יותר? למה קשה לי להשלים עם העובדה שאתם אהוביי לא תחזרו. מדוע קשה להשלים אהוביי שהכל כאן זה רק כתוב ואני לא אומר את זה או צועק את זה. אני כלכך כלכך מתגעגע קשה לי להשלים עם העובדה שאתם אינכם. המילים לא נגמרות לי סבתא קורין המון תודה אני רוצה לומר תודה לכולכם על משפחה שכזו נפלאה. סבתא אני אכתוב שוב אני מבטיח רק תבטיחי שתקריאי את מה שאני רושם. אני כלכך לבד כאן. אני רבתי עם אוהד את יודעת ? בדיוק שישבנו שבעה. אני והוא לא מדברים יותר. סבתא למה זה קשה לי ? אני סבתא בכיתי כמו ילד קטן וכשבאתי אלייך ראיתי אותך ישנה תמיד רציתי במהלך השבעה לבקר אותך בבית אבות אבל אין את מי את לא שם. סבתא למה לא חיכית למה הלכת ככה בלי להגיד שלום או להתראות למה אינך מופיעה יותר בחלומות שלי. סבתא המכתב הזה לא נגמר אבל אני חייב לסיים כי יש עוד אנשים שקוראים אני רק רוצה לומר לך תודה ותודה על הכל אוהב את כולכם מתגעגע המון הנכד שלכם
 
../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gifלזכרם../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

זוכרת את אבי ז"ל ביום השואה,יושב ובידו שתי תמנות יחידות,האחת תמונת פספורט של אביו, והשניה תמונה של אביו כילד בן 10 עם הוריו ואחותו ...שני דברים יחדים שנותרו למזכרת ממשפחה ששלחה אותו כנער בן 12 לאיטליה,מחשש שתהיה מלחמה....מעולם לא דבר מעולם לא סיפר..מעט חשף כשבכורי עשה עבודת שורשים. ובשבילי היום הזה הוא זכרון ל6 מליון שאינם , בשבילי זה מראות אגירת המזון של חמי , בשבילי זה הצורך של אישי ז"ל שתמיד יהיה מלאי מזון בבית , ובשבילי זה מותו של אבי לפני 12 שנה , ובשבילי זה אובדן בני והוא בן שלוש , ובשבילי זה פטירת בעלי לפני שנה וחצי ,, טרגדיה שלובה בטרגדיה .. השואה הפרטית נשזרת בשואה הלאומית .. נזכור / אבא קובנר ,נזכור את אחינו ואחיתינו, את בתי העיר ואת בתי הכפר את רחובות העיירה שסאנו כנהרות ואת הפונדק הבודד עלי אורח את הישיש בקלסתר פניו את האם בסודרה את הנערה בצמותיה את הטף את אלפי קהילות ישראל על משפחות האדם את כל עדת היהודים אשר הוכרעה לטבח על אדמת אירופה מידי הכורת הנאצי .את האיש שזעק פתאום ובזעקתו מת את האשה שחבקה את תינוקה אל ליבה וזרועותיה צנחו .את התינוק שאצבעותיו מגששות אל פיטמת האם והיא כחולה וצוננת את הרגליים .את הרגליים שביקשו מפלט ולא היה מנוס עוד ואת שקפצו ידיהם לאגרוף האגרוף שחפן את הברזל הברזל שהיה לנשק החזון, היאוש והמרד והם ברי הלבב והם פקוחי העיניים .והם שהשליכו נפשם מנגד וידם קצרה מלהושיע .נזכור את היום .את היום בצהריו את השמש שעלתה על מוקד הדמים את השמים שעמדו גבוהים ומחרישים .נזכור את תלי האפר אשר מתחת לגנים הפורחים יזכור החי את מתיו כי הנה הם מנגד לנו הנה ניבטות עיניים סביב סביב .ואל דומי, אל דומי לנו עדי יהיו חיינו ראויים לזכרם אבי והנצולים ,זכרו יום יום את האסון,אני וילדים צרכים יום זה בכדאי לזכור , עוד מעט לא יהיו ניצולים שיספרו ,,, נזכור ולא נשכח
 

sho969

New member
לים רגוע../images/Emo201.gif

כולנו צריכים לזכור , כך הם ממשיכים להתקיים אולי לא בין החיים אבל במחשבותינו, כך אנו מכבדים את אהובינו ז"ל.
 
למעלה