מכתב לאקטיביסט
אני מצרפת קטע שכתב פלג מיכאל, (מהקומונה של אריק וזה), תגובה והתייחסות שלי בהמשך. נראה לי מעניין לפתח על זה דיון. (הקטעים הודגשו לפי המקור). מכתב לאקטיביסט שרוך אדום פעם היה בחולצתי. הדבר ייתכן, אנשים משתנים. לא הייתי משתמש במינוח: "עוברים מהפכה". לא עברתי מהפכה. התקדמתי. אנשים כמוך שואלים אותי בכל פעם שאנחנו מתחילים לשוחח: "מה, לא איכפת לך?" / "ואם איכפת לך, למה אתה לא עושה שום דבר?" / "להתנתק זה הפתרון?" / "למה אתה לא מתמודד עם הבעיות שלך?"... תשובתי היא תמיד זהה – איני מזדהה עם הגוף המשלח. איני מזדהה עם התנועה. איני מזדהה עם האידיאלים של האנשים שחוברים יחדיו כדי לבצע את הפעולה הזו. איני מזדהה עם הפעולה הזו. אני פשוט לא רוצה לשנות את החברה. אני מאמין בדרך אחרת. ...מטריאליזם, מוניזם, פוזיטיביזם, וכל ה"איזמים" של העולם הם כלים ישנים וחלודים אשר אינני חפץ בהם או שכבר אינני שם לב אליהם. העיקרון שלי הוא חיים... "גם שלי!" תאמר לי, ותתרץ בכך את פעילותך – אך אתה סובב באותה הקרוסלה של החיים כמו כולם. כולם עובדים כמו חמורים כדי לתדלק את אשליית העתיד שעל זרי הדפנה – אתה עובד כמו חמור כדי לתדלק את אשליית שינוי העולם. אתה לא תשנה את העולם. לא כי אינך חזק מספיק – אלא כי העולם לא מעוניין להשתנות, לא כרגע, לפחות. עזוב את העתיד – נכון, קשה, חונכנו אחרת – שים אותו בצד. הבט בהווה שלך. האם כך ברצונך לחיות כל חייך? נסה לשכוח מהאשליה המנחמת אודות העתיד כשאתה מנסה לענות על שאלה זו. אתה ממתין למהפכה? זו שלי החלה לפני זמן רב! כשאתה תהיה מוכן (אלוהים, איזו המתנה ארוכה!) לא יהיה לי איכפת להתלוות אליך לזמן מה, אך כשתעצור אני אמשיך בדרכי הבלתי שפויה והמנצחת לקראת כיבושו האדיר והנשגב של הלא-כלום! (בלתי-שפויה בעיניך ובעיני החברה, אך הגיונית בצורה מבאסת למדי). מה אתה רואה מתחת לזכוכית המגדלת של ההווה? האם אתה רואה את אותה ציפייה למהפכה ההיא? האם החיים שלך משתנים לטובה ברגעים אלו ממש? או שהם תלויים על חוט דק ובלתי-נראה בעתיד אפשרי? אבל אתה לא רוצה לבנות לעצמך חיים טובים יותר – אתה חי באשליית ה"אקטיביסט". להיות אקטיביסט, "פעיל לשינוי חברתי", זו מעין מומחיות-בתחום. לחשוב על עצמך כעל פעיל – משמעו לראות בעצמך אדם מתקדם ביחס לאחרים בהערכת הצורך בשינוי חברתי, ובתשובה לשאלה איך ליצור אותו, ולראות את עצמך בתור בעל יכולת להוביל בדרך מעשית אל השינוי המיוחל . אתה רוצה לבנות חברה אחרת. לכל חברה שתבנה יהיו הגבולות שלה. ומחוץ לגבולותיה של כל חברה ינדדו הקבצנים הגיבורים והבלתי מרוסנים, עם מחשבותיהם הבתוליות והפראיות... אני אהיה ביניהם! יש היכן לפעול, ואתקן עצמי כבר עכשיו – יש היכן לחיות. כל חברה משאירה שוליים אליהם נוכל, אני ואתה, להסתנן. את השינוי לא נחפש בחברה. ואחרי, כמו לפני, יהיו אלה האומרים לחבריהם: "פנו לעצמכם ולא לאלוהיכם או למושאי הערצתכם; מצאו מה שחבוי בכם; האירו זאת; הראו את עצמכם!" וזה מה שאני עושה עכשיו, ידידי. הנני. מכיוון שכל אדם – המחפש את פנימיותו – מפיק מתוכו את שהיה חבוי באופן מסתורי שם בפנים, אזי הוא צללית המאפילה על כל סוג של חברה אשר יכולה להתקיים תחת השמש! רוצה עולם אחר? באמת ובתמים? לא רק לתחזק אשליית-נצח של תיקון תבל? שנה אותו – את עולמו שלך. זה נורא קל. החברה שאתה חי בה היום לא תחייה כמו שאתה רוצה שהיא תחייה – פשוט כי היא לא רוצה זאת. מצא את האנשים שרוצים את העולם שאתה כה חושק בו. הם שם, פזורים איתי בשוליים. רוצה לחיות חיים שיתופיים? רוצה לחיות בחברה המבוססת על אהבה? אל תמתין לדגל האדום שיבוא וישטוף ויטביע את כל הרצונות האחרים. הוא לא יבוא. פשוט חייה כך. ואגב, אם מעניין אותך העולם החיצון, דע לך כי כל החברות רועדות כאשר האריסטוקרטיה שופעת הבוז של הקבצנים, הבלתי נגישים, הייחודיים, השולטים באידיאלי, כובשי הלא-כלום, מתקדמת בנחישות. ..."השמיים מבשרי הרעות הופכים לחשוכים ודוממים!" עזוב אותך מהאקטיביזם. בוא אליי, חייה איתי, אהוב אותי, שתף אותי. אל תסתתר מאחורי החולצה הכחולה, היא לא אומרת לי כלום.
אני מצרפת קטע שכתב פלג מיכאל, (מהקומונה של אריק וזה), תגובה והתייחסות שלי בהמשך. נראה לי מעניין לפתח על זה דיון. (הקטעים הודגשו לפי המקור). מכתב לאקטיביסט שרוך אדום פעם היה בחולצתי. הדבר ייתכן, אנשים משתנים. לא הייתי משתמש במינוח: "עוברים מהפכה". לא עברתי מהפכה. התקדמתי. אנשים כמוך שואלים אותי בכל פעם שאנחנו מתחילים לשוחח: "מה, לא איכפת לך?" / "ואם איכפת לך, למה אתה לא עושה שום דבר?" / "להתנתק זה הפתרון?" / "למה אתה לא מתמודד עם הבעיות שלך?"... תשובתי היא תמיד זהה – איני מזדהה עם הגוף המשלח. איני מזדהה עם התנועה. איני מזדהה עם האידיאלים של האנשים שחוברים יחדיו כדי לבצע את הפעולה הזו. איני מזדהה עם הפעולה הזו. אני פשוט לא רוצה לשנות את החברה. אני מאמין בדרך אחרת. ...מטריאליזם, מוניזם, פוזיטיביזם, וכל ה"איזמים" של העולם הם כלים ישנים וחלודים אשר אינני חפץ בהם או שכבר אינני שם לב אליהם. העיקרון שלי הוא חיים... "גם שלי!" תאמר לי, ותתרץ בכך את פעילותך – אך אתה סובב באותה הקרוסלה של החיים כמו כולם. כולם עובדים כמו חמורים כדי לתדלק את אשליית העתיד שעל זרי הדפנה – אתה עובד כמו חמור כדי לתדלק את אשליית שינוי העולם. אתה לא תשנה את העולם. לא כי אינך חזק מספיק – אלא כי העולם לא מעוניין להשתנות, לא כרגע, לפחות. עזוב את העתיד – נכון, קשה, חונכנו אחרת – שים אותו בצד. הבט בהווה שלך. האם כך ברצונך לחיות כל חייך? נסה לשכוח מהאשליה המנחמת אודות העתיד כשאתה מנסה לענות על שאלה זו. אתה ממתין למהפכה? זו שלי החלה לפני זמן רב! כשאתה תהיה מוכן (אלוהים, איזו המתנה ארוכה!) לא יהיה לי איכפת להתלוות אליך לזמן מה, אך כשתעצור אני אמשיך בדרכי הבלתי שפויה והמנצחת לקראת כיבושו האדיר והנשגב של הלא-כלום! (בלתי-שפויה בעיניך ובעיני החברה, אך הגיונית בצורה מבאסת למדי). מה אתה רואה מתחת לזכוכית המגדלת של ההווה? האם אתה רואה את אותה ציפייה למהפכה ההיא? האם החיים שלך משתנים לטובה ברגעים אלו ממש? או שהם תלויים על חוט דק ובלתי-נראה בעתיד אפשרי? אבל אתה לא רוצה לבנות לעצמך חיים טובים יותר – אתה חי באשליית ה"אקטיביסט". להיות אקטיביסט, "פעיל לשינוי חברתי", זו מעין מומחיות-בתחום. לחשוב על עצמך כעל פעיל – משמעו לראות בעצמך אדם מתקדם ביחס לאחרים בהערכת הצורך בשינוי חברתי, ובתשובה לשאלה איך ליצור אותו, ולראות את עצמך בתור בעל יכולת להוביל בדרך מעשית אל השינוי המיוחל . אתה רוצה לבנות חברה אחרת. לכל חברה שתבנה יהיו הגבולות שלה. ומחוץ לגבולותיה של כל חברה ינדדו הקבצנים הגיבורים והבלתי מרוסנים, עם מחשבותיהם הבתוליות והפראיות... אני אהיה ביניהם! יש היכן לפעול, ואתקן עצמי כבר עכשיו – יש היכן לחיות. כל חברה משאירה שוליים אליהם נוכל, אני ואתה, להסתנן. את השינוי לא נחפש בחברה. ואחרי, כמו לפני, יהיו אלה האומרים לחבריהם: "פנו לעצמכם ולא לאלוהיכם או למושאי הערצתכם; מצאו מה שחבוי בכם; האירו זאת; הראו את עצמכם!" וזה מה שאני עושה עכשיו, ידידי. הנני. מכיוון שכל אדם – המחפש את פנימיותו – מפיק מתוכו את שהיה חבוי באופן מסתורי שם בפנים, אזי הוא צללית המאפילה על כל סוג של חברה אשר יכולה להתקיים תחת השמש! רוצה עולם אחר? באמת ובתמים? לא רק לתחזק אשליית-נצח של תיקון תבל? שנה אותו – את עולמו שלך. זה נורא קל. החברה שאתה חי בה היום לא תחייה כמו שאתה רוצה שהיא תחייה – פשוט כי היא לא רוצה זאת. מצא את האנשים שרוצים את העולם שאתה כה חושק בו. הם שם, פזורים איתי בשוליים. רוצה לחיות חיים שיתופיים? רוצה לחיות בחברה המבוססת על אהבה? אל תמתין לדגל האדום שיבוא וישטוף ויטביע את כל הרצונות האחרים. הוא לא יבוא. פשוט חייה כך. ואגב, אם מעניין אותך העולם החיצון, דע לך כי כל החברות רועדות כאשר האריסטוקרטיה שופעת הבוז של הקבצנים, הבלתי נגישים, הייחודיים, השולטים באידיאלי, כובשי הלא-כלום, מתקדמת בנחישות. ..."השמיים מבשרי הרעות הופכים לחשוכים ודוממים!" עזוב אותך מהאקטיביזם. בוא אליי, חייה איתי, אהוב אותי, שתף אותי. אל תסתתר מאחורי החולצה הכחולה, היא לא אומרת לי כלום.
באופן המאוד מאוד כללי של העניין, אני מסכימה.
