מכתב לאמא....
ערב החג מתקרב וזו השנה השנייה שאת אינך,
אנחנו כבר לא מתכננות את תפריט החג על מפיות ב"ארומה", אנחנו כבר לא הולכות לקניות בסופר בשעות מאוחרות כדי שאפשר יהיה ל"נשום" בין האנשים הרבים ש"משתגעים" לפני החג, אנחנו כבר לא מקטרות על הנקיונות (שלך... כי אני אף פעם לא התחברתי לטירוף), אנחנו כבר לא מקשקשות בטלפון אל תוך הלילה (כי את אף פעם הרי לא ממש ישנה),
הריק הזה, החלל הגדול, הכאב הפיזי באיברי הגוף.... אוי אמא! אני מתגעגעת אליך כל-כך!!!
יש לי כל-כך הרבה לספר לך, לשתף אותך, אתמול התחלתי קורס אפייה, גיליתי את התשוקה לכך לאחר לכתך כאשר ניסיתי להתחקות אחרי הטעמים והריחות שאת הפלאת להפיק במטבח הקטן והקסום שלך, במהלך השיעור ריחפתי מרוב עונג ומיד בסיום הישעור כאשר הלכתי לעבר הרכב עמוסה בקופסאות ובהן תוצרתי מן השיעור ייחלתי להתקשר אליך ולספר לך,
לספר לך שטעמתי שם עוגה בטעמה של עוגת הבוואריה שאת הכנת, רציתי לספר לך שגם אני לאחרונה אופה ואופה ומפנקת את אהוביי ומכרי כמו שאת נהגת לעשות,
זוכרת שצחקתי עליך כאשר אפית עוגה לרוקחת בבית המרקחת "כי תמיד כל-כך אדיבה כלפיי"... ואני לא הבנתי את הצורך הזה שלך לפנק את כל העולם.
לא אהבת את ערב פסח, שנה אחת אפילו "בילינו" שתינו במוקד הרפואי כאשר חטפת פתאום אלרגיה מוזרה שחלפה באופן מסתורי כשם שהגיעה מיד לאחר ליל הסדר...
את כבר לא צריכה להמציא יותר תירוצים, את כבר לא צריכה לסבול יותר עד שהחג המאוס הזה יגמר, את כבר במקום אחר, נקייה וטהורה כשם שהיית בחייך,
אבל את לא איתי..............
ואני זקוקה לך, עדיין, תמיד.... אני אוהבת אותך, מתגעגעת אליך ובעיקר כואבת את חסרונך.
למה הלכת ממני? למה לא הספקתי להגיד לך שאני אוהבת המון בפעם האחרונה? למה לימדת אותי שהכל משתנה במרחק של נשימה אחת? למה דווקא את?
ערב החג מתקרב וזו השנה השנייה שאת אינך,
אנחנו כבר לא מתכננות את תפריט החג על מפיות ב"ארומה", אנחנו כבר לא הולכות לקניות בסופר בשעות מאוחרות כדי שאפשר יהיה ל"נשום" בין האנשים הרבים ש"משתגעים" לפני החג, אנחנו כבר לא מקטרות על הנקיונות (שלך... כי אני אף פעם לא התחברתי לטירוף), אנחנו כבר לא מקשקשות בטלפון אל תוך הלילה (כי את אף פעם הרי לא ממש ישנה),
הריק הזה, החלל הגדול, הכאב הפיזי באיברי הגוף.... אוי אמא! אני מתגעגעת אליך כל-כך!!!
יש לי כל-כך הרבה לספר לך, לשתף אותך, אתמול התחלתי קורס אפייה, גיליתי את התשוקה לכך לאחר לכתך כאשר ניסיתי להתחקות אחרי הטעמים והריחות שאת הפלאת להפיק במטבח הקטן והקסום שלך, במהלך השיעור ריחפתי מרוב עונג ומיד בסיום הישעור כאשר הלכתי לעבר הרכב עמוסה בקופסאות ובהן תוצרתי מן השיעור ייחלתי להתקשר אליך ולספר לך,
לספר לך שטעמתי שם עוגה בטעמה של עוגת הבוואריה שאת הכנת, רציתי לספר לך שגם אני לאחרונה אופה ואופה ומפנקת את אהוביי ומכרי כמו שאת נהגת לעשות,
זוכרת שצחקתי עליך כאשר אפית עוגה לרוקחת בבית המרקחת "כי תמיד כל-כך אדיבה כלפיי"... ואני לא הבנתי את הצורך הזה שלך לפנק את כל העולם.
לא אהבת את ערב פסח, שנה אחת אפילו "בילינו" שתינו במוקד הרפואי כאשר חטפת פתאום אלרגיה מוזרה שחלפה באופן מסתורי כשם שהגיעה מיד לאחר ליל הסדר...
את כבר לא צריכה להמציא יותר תירוצים, את כבר לא צריכה לסבול יותר עד שהחג המאוס הזה יגמר, את כבר במקום אחר, נקייה וטהורה כשם שהיית בחייך,
אבל את לא איתי..............
ואני זקוקה לך, עדיין, תמיד.... אני אוהבת אותך, מתגעגעת אליך ובעיקר כואבת את חסרונך.
למה הלכת ממני? למה לא הספקתי להגיד לך שאני אוהבת המון בפעם האחרונה? למה לימדת אותי שהכל משתנה במרחק של נשימה אחת? למה דווקא את?
אבל כמה שאני רוצה את אמא כאן לידי, לצידי בשולחן החג,