מכתב לאחי

paulika

New member
אנגל יקירתי, אני חשה את החרדה

העצומה שלך. נדמה לי שבנית לך פנטזיה איומה שמערערת אותך לגמרי. לא יודעת בת כמה את ומאיפה התמונה המפחידה שיש לך על מה שקורה לחילים בצבא. גם אני כאמא דואגת לבני, האמיני לי ואני יודעת שיכולים לקרות דברים, אבל זה נכון לגבי החיים בכלל. נידמה לי שרמת החרדה שלך מוגזמת ואני מרגישה שאת ממש סובלת, אז אולי כדאי לך להתיעץ עם מישהו מקצועי, שיעזור לך להכניס את הדברים לפרופורציות הנכונות.
 

סמדר בנ

New member
שלום אנג'ל ../images/Emo39.gif

קראתי את מכתבך לאחיך, וניתן להרגיש את האהבה הגדולה שאת חשה כלפיו. אני שואלת את עצמי מאין המחשבות האלו? מדוע את כ"כ מודאגת, כ"כ מוקדם? אחיך רק התגייס, עוד כל ההכשרה לפניו, זה נכון שאם יישאר שם, יום יגיע והא יצא לפעילות מבצעית, אבל גם אז, תודה לאל, רבים יותר הם היוצאים ללא פגע (ובאופן משמעותי) מאלו הנפגעים (
). אין טעם לראות שחורות - אנחנו כאן תמיד משננים את המנטרה "לחשוב חיובי". אין טעם לחשוש כל הזמן, לצערנו סכנות אורבות בכל מקום, בכביש, במועדונים, אפילו ראינו אתמול ששכן יורה בשכנו. אחיך, אני מקווה יהיה בסדר ויעבור את השירות בשלום. אני מבינה שהוא מתגייס ל"עוקץ" - כאוהבת כלבים אני חושבת שזה נהדר. שיהיה לו שירות מוצלח ואת - תורידי את מפלס החרדות. את יכולה להתחיל להכין לו חבילות כדי לפנק אותו, נראה לי שזה עיסוק יותר פרודוקטיבי מאשר לעסוק במחשבות נוגות. שיהיה לשניכם בהצלחה
 

dark angel4

New member
תודה

האמת שאני יודעת שאתם צודקים. והוא רק בתחילת הדרך ואני סתם מודאגת. אני יודעת שאני צריכה גם לחשוב חיובי. אני משתמשת בזה כל הזמן. אבל קשה לי מאוד להתמודד עם זה. אני הרעלתי אותו ללכת לקרבי וההורים שלי התנגדו והוא הלך לשם בגלל ההשפעה שלי וגם בגלל הרצון שלו. אבל לולא ההשפעה שלי הוא לא היה בטוח הולך. ואיכשהו אני לוקחת על עצמי פה אחריות מאוד רבה שמשפיעה עליי מאוד. אני באמת אקח לעצמי את העצות שלכם ואנסה להוריד את מפלס החרדות. תודה על כל העצות והזמן שהקדשתם בשבילי. מלאכית.
 
למעלה