מכתב גואל../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif
זה קרה סמוך לערב ראש השנה האחרון,הוא חזר מהצבא ואני שחיכיתי לעיתוי מתאים, מסרתי לו את המכתב וליבי פועם בחוזקה ,פניי מתוחות,אך מבטי אוהב ומפויס. הוא ביקש לקרוא את המכתב ביחידות והסתגר בחדרו. למכתב קדמו שבועות של בלבול ותהייה,הלם אשמה וקושי לעכל להבין ולנתח את את הגילוי אליו נחשפתי בטעות ושמשמעותו מבחינתי הייתה שבני מן הסתם אינו "סטרייט" . מצוקתי הייתה גדולה מנשוא היות ותחושת מועקה ודאגה כבדה ליוותה אותי עוד חודשים קודם לכן עקב שינויים במצב רוחו,מתח,מצוקה ובעיקר הסתגרות וחמקמקות פתלתלה שלא איפיינה אותו ואת מערכת היחסים בבית מעולם. איך מוודאים מה עובר עליו?איך עוזרים לו להיפתח? שבועות כתבתי ומחקתי,חיפשתי את המילים הנכונות ובעיקר את העוז להגיש לו את המכתב שאת העתיד לקרות אחריו,את השלכותיו,לא ידעתי לנבא. יצאתי לחצר והתישבתי בנסיון להשתלט על הרעד שאחז בי ועל ליבי שאיים לפרוץ ממקומו, והזמן עמד מלכת... מה קורה איתו עכשיו? איך הוא מקבל את מה שכתבתי?איך הוא מרגיש?איך יגיב? אני כל כך מקווה שלא פגעתי...אולי בכלל טעיתי במסקנות שהובילו אותי לכתוב לו?אולי המתח הריחוק וההסתגרות שלו קשורים לנושא אחר בכלל? 40 דקות חלפו והוא יצא אלי ובידו מכתב תשובה.בקלילות שהסתירה מבוכת מה, ביקש לקפוץ לחבר'ה, "נדבר אחר כך" אמר והלך. נשמתי נשימת רווחה, הוא בסדר, הוא לא התפרק ולא כעס ולא הסתגר.... ציפיתי לתגובה קשה ובמקומה קיבלתי מכתב יפה אוהב ומעריך, מהמרגשים והנוגעים שיכולים הורים לקבל מילדיהם. והמכתב אישר את חשדותיי ואימת את תחושותיי,אך גם חששותיו ניכרו ממנו... הוא התקשר כדי לבדוק מה איתי,ו10 דקות אח"כ חיבקתי אותו בחום אהבה וקבלה בשבועות הבאים ערכנו מספר שיחות,רציתי לדעת להתחבר ולהשלים את החסר, ניסיתי להתאים את סקרנותי לקצב ולמידת הפתיחות שלו וכך "הוא חזר הבייתה" והחומות התנפצו וחידות ניפתרו והאור חזר לו לעיניים והחיוך לשפתיים והשימחה לנשמה ! את הדרך הזו לא עשיתי לבד,אתם שם חברי תהילה ואתם חברי הפורום, הייתם איתי ללא ידיעתכם,מרגע ההכרה וההלם הראשון דרך הבלבול וחיפוש דרכים להבהרת המצב ההזוי בו שריתי עקב אי הוודאות שאפפה את הגילוי .בעיקר גברת מיוחדת בשם יעל מקו התמיכה של אתר תהילה שהייתה האדם הראשון עימו שוחחתי על מצוקתי והיא זו שיעצה לי לכתוב את המכתב וכמובן דבורה שהזמינה אותי להצטרף למפגשים. ועל כך רציתי להביע תודות לברך ולחזק את ידכם, במיוחד עכשיו ערב השנה (האזרחית) החדשה. לצערי, ע"פ בקשת בני אנו עדין "נמצאים בארון" ועוד דרך ארוכה לפנינו לכן אאלץ לחתום את מכתבי בשם בדוי, שוב המון תודות חמות!!! BETTINA
זה קרה סמוך לערב ראש השנה האחרון,הוא חזר מהצבא ואני שחיכיתי לעיתוי מתאים, מסרתי לו את המכתב וליבי פועם בחוזקה ,פניי מתוחות,אך מבטי אוהב ומפויס. הוא ביקש לקרוא את המכתב ביחידות והסתגר בחדרו. למכתב קדמו שבועות של בלבול ותהייה,הלם אשמה וקושי לעכל להבין ולנתח את את הגילוי אליו נחשפתי בטעות ושמשמעותו מבחינתי הייתה שבני מן הסתם אינו "סטרייט" . מצוקתי הייתה גדולה מנשוא היות ותחושת מועקה ודאגה כבדה ליוותה אותי עוד חודשים קודם לכן עקב שינויים במצב רוחו,מתח,מצוקה ובעיקר הסתגרות וחמקמקות פתלתלה שלא איפיינה אותו ואת מערכת היחסים בבית מעולם. איך מוודאים מה עובר עליו?איך עוזרים לו להיפתח? שבועות כתבתי ומחקתי,חיפשתי את המילים הנכונות ובעיקר את העוז להגיש לו את המכתב שאת העתיד לקרות אחריו,את השלכותיו,לא ידעתי לנבא. יצאתי לחצר והתישבתי בנסיון להשתלט על הרעד שאחז בי ועל ליבי שאיים לפרוץ ממקומו, והזמן עמד מלכת... מה קורה איתו עכשיו? איך הוא מקבל את מה שכתבתי?איך הוא מרגיש?איך יגיב? אני כל כך מקווה שלא פגעתי...אולי בכלל טעיתי במסקנות שהובילו אותי לכתוב לו?אולי המתח הריחוק וההסתגרות שלו קשורים לנושא אחר בכלל? 40 דקות חלפו והוא יצא אלי ובידו מכתב תשובה.בקלילות שהסתירה מבוכת מה, ביקש לקפוץ לחבר'ה, "נדבר אחר כך" אמר והלך. נשמתי נשימת רווחה, הוא בסדר, הוא לא התפרק ולא כעס ולא הסתגר.... ציפיתי לתגובה קשה ובמקומה קיבלתי מכתב יפה אוהב ומעריך, מהמרגשים והנוגעים שיכולים הורים לקבל מילדיהם. והמכתב אישר את חשדותיי ואימת את תחושותיי,אך גם חששותיו ניכרו ממנו... הוא התקשר כדי לבדוק מה איתי,ו10 דקות אח"כ חיבקתי אותו בחום אהבה וקבלה בשבועות הבאים ערכנו מספר שיחות,רציתי לדעת להתחבר ולהשלים את החסר, ניסיתי להתאים את סקרנותי לקצב ולמידת הפתיחות שלו וכך "הוא חזר הבייתה" והחומות התנפצו וחידות ניפתרו והאור חזר לו לעיניים והחיוך לשפתיים והשימחה לנשמה ! את הדרך הזו לא עשיתי לבד,אתם שם חברי תהילה ואתם חברי הפורום, הייתם איתי ללא ידיעתכם,מרגע ההכרה וההלם הראשון דרך הבלבול וחיפוש דרכים להבהרת המצב ההזוי בו שריתי עקב אי הוודאות שאפפה את הגילוי .בעיקר גברת מיוחדת בשם יעל מקו התמיכה של אתר תהילה שהייתה האדם הראשון עימו שוחחתי על מצוקתי והיא זו שיעצה לי לכתוב את המכתב וכמובן דבורה שהזמינה אותי להצטרף למפגשים. ועל כך רציתי להביע תודות לברך ולחזק את ידכם, במיוחד עכשיו ערב השנה (האזרחית) החדשה. לצערי, ע"פ בקשת בני אנו עדין "נמצאים בארון" ועוד דרך ארוכה לפנינו לכן אאלץ לחתום את מכתבי בשם בדוי, שוב המון תודות חמות!!! BETTINA
