מכתב אהבה
היות שעבדתי על תרגום שיר, לפני מספר ימים ביקשתי כאן את עזרתכם במציאת כמה מילים הולמות... לא הייתה לי גישה לאינטרנט, ולצערי, עד עתה לא קראתי את עצותיכם המחכימות. הנה השיר ותרגומו-אשמח לשמעו את דעתכם. פסח נעים. Love Letter -sylvia plath Not easy to state the change you made. If I'm alive now, then I was dead, Though, like a stone, unbothered by it, Staying put according to habit. You didn't just toe me an inch, no-- Nor leave me to set my small bald eye Skyward again, without hope, of course, Of apprehending blueness, or stars. That wasn't it. I slept, say: a snake Masked among black rocks as a black rock In the white hiatus of winter-- Like my neighbors, taking no pleasure In the million perfectly-chiseled Cheeks alighting each moment to melt My cheek of basalt. They turned to tears, Angels weeping over dull natures, But didn't convince me. Those tears froze. Each dead head had a visor of ice. And I slept on like a bent finger. The first thing I saw was sheer air And the locked drops rising in a dew Limpid as spirits. Many stones lay Dense and expressionless round about. I didn't know what to make of it. I shone, mica-scaled, and unfolded To pour myself out like a fluid Among bird feet and the stems of plants. I wasn't fooled. I knew you at once Tree and stone glittered, without shadows. My finger-length grew lucent as glass. I started to bud like a March twig: An arm and a leg, an arm, a leg. From stone to cloud, so I ascended. Now I resemble a sort of god Floating through the air in my soul-shift Pure as a pane of ice. It's a gift. מכתב אהבה לא קל להבהיר את התמורה שהבאתָ אם כעת אני חיה, אז הייתי מתה אך, כמו אבן, לא הופרעתי מזה, נשארתי נתונה מכוח הֶרְגל. לא דחקת בי רק מעט, לא- או השארת אותי לכוון את עיני הקטנה הגלויה השמיימה שוב, בלי תקווה, כמובן לתפוס כוכבים או תכלת ענן . זה לא היה זה.ישנתי. קְרי: נחש מסווה בין סלעים שחורים כַסלע שחור בְפִרצה לבנה של חורֶף- כמו שכניי, לא שמחתי כלל במיליון הלחיים המגולפות להפליא המאירות כל רגע, שימס את לחי הבזלת שלי. הן הפכו לדמעות, מלאכים מתייפחים על מהויות קהות, אך לא שכנעוני, הדמעות קפאו. לכל ראש מת הייתה מִצחַת כפור. וישנתי כמו אצבע כפופה. תחילה ראיתי זׂך חלל והטיפות הנעולות עולות באגל בהירות כמו רוחות. הרבה אבנים נחו דחוסות וסתומות מכל עבר. לא ידעתי מה לעשות עם זה. זרחתי, בשריון-נציץ, לא מקופלת למלט עצמי החוצה, כמו נוזל בין רגלי ציפור וגבבות צמחייה לא שוטיתי, הכרתיך באחת. עץ ואבן זהרו ללא צללים גובה אצבעי התמרק כמו זכוכית. כמו זמורת מארס התחלתי לעלעל, יד ורגל, יד, רגל. מאבן לענן נתגבהתי על תבל עכשיו אני נדמית לסוג של אל שטה באוויר בגלגול הנשמה זכה כמו שמשת כפור. זו מתת.
היות שעבדתי על תרגום שיר, לפני מספר ימים ביקשתי כאן את עזרתכם במציאת כמה מילים הולמות... לא הייתה לי גישה לאינטרנט, ולצערי, עד עתה לא קראתי את עצותיכם המחכימות. הנה השיר ותרגומו-אשמח לשמעו את דעתכם. פסח נעים. Love Letter -sylvia plath Not easy to state the change you made. If I'm alive now, then I was dead, Though, like a stone, unbothered by it, Staying put according to habit. You didn't just toe me an inch, no-- Nor leave me to set my small bald eye Skyward again, without hope, of course, Of apprehending blueness, or stars. That wasn't it. I slept, say: a snake Masked among black rocks as a black rock In the white hiatus of winter-- Like my neighbors, taking no pleasure In the million perfectly-chiseled Cheeks alighting each moment to melt My cheek of basalt. They turned to tears, Angels weeping over dull natures, But didn't convince me. Those tears froze. Each dead head had a visor of ice. And I slept on like a bent finger. The first thing I saw was sheer air And the locked drops rising in a dew Limpid as spirits. Many stones lay Dense and expressionless round about. I didn't know what to make of it. I shone, mica-scaled, and unfolded To pour myself out like a fluid Among bird feet and the stems of plants. I wasn't fooled. I knew you at once Tree and stone glittered, without shadows. My finger-length grew lucent as glass. I started to bud like a March twig: An arm and a leg, an arm, a leg. From stone to cloud, so I ascended. Now I resemble a sort of god Floating through the air in my soul-shift Pure as a pane of ice. It's a gift. מכתב אהבה לא קל להבהיר את התמורה שהבאתָ אם כעת אני חיה, אז הייתי מתה אך, כמו אבן, לא הופרעתי מזה, נשארתי נתונה מכוח הֶרְגל. לא דחקת בי רק מעט, לא- או השארת אותי לכוון את עיני הקטנה הגלויה השמיימה שוב, בלי תקווה, כמובן לתפוס כוכבים או תכלת ענן . זה לא היה זה.ישנתי. קְרי: נחש מסווה בין סלעים שחורים כַסלע שחור בְפִרצה לבנה של חורֶף- כמו שכניי, לא שמחתי כלל במיליון הלחיים המגולפות להפליא המאירות כל רגע, שימס את לחי הבזלת שלי. הן הפכו לדמעות, מלאכים מתייפחים על מהויות קהות, אך לא שכנעוני, הדמעות קפאו. לכל ראש מת הייתה מִצחַת כפור. וישנתי כמו אצבע כפופה. תחילה ראיתי זׂך חלל והטיפות הנעולות עולות באגל בהירות כמו רוחות. הרבה אבנים נחו דחוסות וסתומות מכל עבר. לא ידעתי מה לעשות עם זה. זרחתי, בשריון-נציץ, לא מקופלת למלט עצמי החוצה, כמו נוזל בין רגלי ציפור וגבבות צמחייה לא שוטיתי, הכרתיך באחת. עץ ואבן זהרו ללא צללים גובה אצבעי התמרק כמו זכוכית. כמו זמורת מארס התחלתי לעלעל, יד ורגל, יד, רגל. מאבן לענן נתגבהתי על תבל עכשיו אני נדמית לסוג של אל שטה באוויר בגלגול הנשמה זכה כמו שמשת כפור. זו מתת.