מכתבי איום
בניגוד לכותרת הם היו דרך אכזב לנסות ולהיצמד לאהבה אבודה מראש. בכיתות ז` ח` אהבתי את בת הכיתה המקבילה. גיל תמים. רגש סוחף. אין שום דבר מקורי בזה. ובכל זאת... זאת הייתה אהבה כל כך גדולה. הדבר האמיתי. עד שמהפחד לאבד אותה (והידיעה שאאבד) כתבתי לעצמי סדרה של מכתבי איום. על המעטפה היה כתוב: לפתוח בשנת... לפתוח בשנת (עוד חמש שנים). לפתוח בשנת... (עוד עשר שנים) ועד גיל הזיקנה. ובכן, המעטפות האלה כולן עלו באש בסוף כיתה יא עם יומן של ששת אלפים דף. שירים, סיפורים, ופנקס שמן עם מאתיים חלומות מפורטים אודותיה. לפני שבועיים וחצי ראיתי אותה בפגישת מחזור. איבדה כל שריד של יופי חיצוני, אך עדיין נראתה בעיני קסומה לחלוטין. בטיפשותי כי רבה כתבתי לה שלושה מכתבים. ניסיתי לתקשר עם הדמות המופלאה שהייתה כלואה בתוך לבי שלושים שנה וגם זכתה להקדשה בספרי השני ושירים רבים נכתבו אודותיה. קיבלתי מכתב נורא, מלא פסיכולוגיה בגרוש ועלבונות. ניתקתי כל קשר. הרגשתי כמו מטומטם גמור. איך הלך מיתוס של אהבת דון קישוט לדולציניאה ונגוז כלא היה. ועכשיו אני לפעמים חושב על המכתבים האלה. שלושים שנה שמרתי על האהבה הזאת כמו מקדש. באה פגישת מחזור אחת וחשפה את האדם האמיתי, שבו לשווא ניסיתי להיתלות. האם זה טוב. האם זה רע. האם זה עוד שלב בהתבגרות המכאיבה של כולנו. לא יודע. כל מה שאני יודע הוא שראיתי את עצמי כמשורר רומנטי מהמאה התשע עשרה שרק בטעות הגיע לתקופתנו. ראיתי את עצמי כבעל אהובה אפלטונית נצחית המשמשת כמוזה בלתי פוסקת. ורציתי למות כששמה על שפתי... מכתבי איום שעלו באש כבר לפני עשרים ושש שנה. רמץ של אהבה שמים קרים נשפכו עליו. ברוך הבא לעולם האמיתי. של תלתליך מעל קרחתך... הבל הבלים הכול הבל, אמר קין. וזרח הלב וכבה הלב. כל הרגשות הולכים לים האדיש של הזיקנה והים איננו מלא. סיק טרנזיט גלוריה מונדי - כך חולפת תהילת עולם. כך מתה בי האהבה...
בניגוד לכותרת הם היו דרך אכזב לנסות ולהיצמד לאהבה אבודה מראש. בכיתות ז` ח` אהבתי את בת הכיתה המקבילה. גיל תמים. רגש סוחף. אין שום דבר מקורי בזה. ובכל זאת... זאת הייתה אהבה כל כך גדולה. הדבר האמיתי. עד שמהפחד לאבד אותה (והידיעה שאאבד) כתבתי לעצמי סדרה של מכתבי איום. על המעטפה היה כתוב: לפתוח בשנת... לפתוח בשנת (עוד חמש שנים). לפתוח בשנת... (עוד עשר שנים) ועד גיל הזיקנה. ובכן, המעטפות האלה כולן עלו באש בסוף כיתה יא עם יומן של ששת אלפים דף. שירים, סיפורים, ופנקס שמן עם מאתיים חלומות מפורטים אודותיה. לפני שבועיים וחצי ראיתי אותה בפגישת מחזור. איבדה כל שריד של יופי חיצוני, אך עדיין נראתה בעיני קסומה לחלוטין. בטיפשותי כי רבה כתבתי לה שלושה מכתבים. ניסיתי לתקשר עם הדמות המופלאה שהייתה כלואה בתוך לבי שלושים שנה וגם זכתה להקדשה בספרי השני ושירים רבים נכתבו אודותיה. קיבלתי מכתב נורא, מלא פסיכולוגיה בגרוש ועלבונות. ניתקתי כל קשר. הרגשתי כמו מטומטם גמור. איך הלך מיתוס של אהבת דון קישוט לדולציניאה ונגוז כלא היה. ועכשיו אני לפעמים חושב על המכתבים האלה. שלושים שנה שמרתי על האהבה הזאת כמו מקדש. באה פגישת מחזור אחת וחשפה את האדם האמיתי, שבו לשווא ניסיתי להיתלות. האם זה טוב. האם זה רע. האם זה עוד שלב בהתבגרות המכאיבה של כולנו. לא יודע. כל מה שאני יודע הוא שראיתי את עצמי כמשורר רומנטי מהמאה התשע עשרה שרק בטעות הגיע לתקופתנו. ראיתי את עצמי כבעל אהובה אפלטונית נצחית המשמשת כמוזה בלתי פוסקת. ורציתי למות כששמה על שפתי... מכתבי איום שעלו באש כבר לפני עשרים ושש שנה. רמץ של אהבה שמים קרים נשפכו עליו. ברוך הבא לעולם האמיתי. של תלתליך מעל קרחתך... הבל הבלים הכול הבל, אמר קין. וזרח הלב וכבה הלב. כל הרגשות הולכים לים האדיש של הזיקנה והים איננו מלא. סיק טרנזיט גלוריה מונדי - כך חולפת תהילת עולם. כך מתה בי האהבה...