מכתבים לאלוה-ים

GigaM

New member
מכתבים לאלוה-ים

או אלוהים, אלוהים. הפתיחה שלי אולי עלולה להישמע נדושה או לעוסה או אולי אף רווית ציניות וזלזול, אבל מבחינתי היא נובעת בעיקר מתסכול. אומרים כי לכל אחד ואחת תפקיד, ושכל אחד בזה העולם הוא פקיד. בכל מקום בו אדם נמצא, לכל תקלה ובעיה יש בידו למצוא מוצא. בכל מקום בו הספיקותי (במעט שנותי) לעבור, נשאתי, על עצמי לקחתי ועבדתי כמו חמור. אבל כמה אלוהים, עלי עוד תעמיס? כי טיפה ועוד טיפה בי מחלחלת, ועלולה היא להמיס. לא בטוחה כי בי עוד כוח נשאר, נאבקת בכל יום לשרוד עד יום המחר. מרגישה לבד, מרגישה נבגדת! עד מתי אלבש אני את זה הבגד? היכן אותו האור בקצה המנהרה? היכן היא העליה בסופה של הירידה התלולה? כן, כן מלא זה השיר בססמאות ילדות ונעורים, ססמאות יפות עליהן גדלתי ושמעתי שיעורים. מתי תפרצנה להן ססמאות העולם? מתי יהיה פה טוב לכולם???
 
את צודקת !

רק לזכור שכמו בכל תיקשורת , גם תיקשורת עם הקב"ה - לא יכולה לעבוד ע"י מברק קטן וכואב . . . וזהו - זו מערכת יחסים שציריכה להיתפתח . . . . .
 

מני 24G

New member
מה נסגר?

את לא יודעת שעצם העליה והנצחונות שלך בקשיים, הם הם שגורמים לך דוקא להמשיך לעלות, ולא לרדת?!?! (אם זה ממיס אותך, אולי את לא מנצחת)
 
למעלה