עד היום אנוכי שומרת מכתבים
שקיבלתי בעת שירותי הצבאי מעבר לקווי האויב. הם לא יסולאו בפז, והבנאליות מעולם לא היתה חלק מהם, לא אז ובטח לא היום. אינך יודעת איזה כיף זה לחזור ממסע/טרטור/תורנות מטבח/שמירה/ביקור בשק"ם ולגלות שקיבלת מכתב? זו נקודת אור באמצע היום החשוך, משב רוח רענן במדבר הלוהט, שיאו של עוד יום בבגדים ירוקים שאינם הולמים את עיניי החומות. וברצינות: תכתבי כל מה שעולה על דעתך- מה עשית היום, עם מי דיברת, מה חשבת על זה ועל זה, קצת הגיגים על החיים, קצת הבעות געגוע לא יזיקו, עדכונים חמים וריכולים עסיסיים. כל פיסת מידע מהאזרחות תשכיח לו לכמה דקות (תלוי באורך המכתב) את העובדה שהוא רכוש המדינה לכמה השנים הבאות, את העובדה שבעוד 30 דקות הוא יוצא למסע נווט שהסיכוי שיחזור ממנו עם כל הנון צדיקים ביד הוא קלוש, ושהוא נשאר שבת כי הסדין שלו לא היה מתוח לחלוטין לדעת הרס"ר. ותכתבי הרבה, כמה שאפשר. גם אם דיברת איתו בטלפון לפני 3 דקות. אני משוכנעת שגם אחרי שהשפופרת הוחזרה לכנה, היו לך עוד כמה וכמה דברים לספר לו ולעדכן אותו. ותמסרי לו גם ד"ש ממני, ושאם הסיגריות בשק"ם יותר זולות שם, שיקנה וישלח לי בחופשתו הקרובה.