המשך
בימים ההם לא היו גברים בלמנוס, לאחר שהנשים הסתכסכו עם בעליהן והשמידו את כל הזכרים באי. כשעגנו הארגונאוטים בנמל מירינֵה וביקשו רשות ללון בעיר, כינסה המלכה היפְּסיפּילֵה את הנשים, והציעה שיביאו אל הספינה מזון, מים ויין, אך לא יארחו את הנוכרים פן יתגלה סודן. ואולם פּוֹליקסוֹ, אומנתה הישישה של המלכה, קמה והזכירה למתכנסות שהזיקנה בוא תבוא עליהן, ואם לא יילדו בנים אין להן תקווה לשרוד. דעתה של האומנת נתקבלה, וכשירדו הארגונאוטים לחוף קידמו את פניהם המון נשים נלהבות. העיר שהיתה עד אז קודרת ואבלה נמלאה ששון משתאות וצהלות מתעלסים. את יאסון אירחה בארמונה המלכה היפסיפילה. היא דבקה בו באהבה, ומספרים שנולדו לה ממנו שני בנים. לאחר שידעו תקופה של עדנה והפרו את נשי למנוס, הפליגו הארגונאוטים לדרכם. הם חנו באי סַמוֹתרַקֵה, עברו ליד האי אימבְּרוֹס, וכעבור יומיים, כשהשמש נטה לערוב ורוח דרומית עזה ניפחה את המפרשים, הגיעו אל פי הַהֶלֶסְפּוֹנְטוֹס. בחסות החשיכה הם עשו את דרכם במיצרים, ושטו מזרחה עד שהגיעו אל ים השיש. תחנתם הראשונה היתה בחצי-אי שמעליו התנשא הר דינְדימוֹן המקודש לרֵיָה. קיזיקוֹס, מלכם הצעיר של הדוֹלְיוֹנים, קיבל אותם בחיבה, וכששמע על משימתם סיפק להם כבשים ויין. לאחר שהפליגו פקדה אותם סערה. הם איבדו את דרכם, ומשבים עזים ממזרח סחפו את הספינה חזרה אל ארץ הדוליונים. תושבי המקום חשבו שפֶּלאסְגים פושטים עליהם, ומכיוון שבחושך אלה לא זיהו את אלה, התחולל על החוף קרב שבו נהרגו רבים מבין הדוליונים, וביניהם אף המלך קיזיקוס. כשהאיר היום הבחינו הארגונאוטים במארחיהם הטבוחים, ונחרדו. מספרים שקְלֵיטֵה, אשתו הצעירה של המלך ההרוג, תלתה את עצמה מרוב צער, ומדמעותיהן של הנימפות שהתאבלו עליה בקע במקום מעיין שנקרא על-שמה. שלושה ימים ביכו הארגונאוטים את החללים, וגם אחר-כך ישבו ליד הספינה באפס מעשה, שכן במשך תריסר ימים נשבה רוח נגדית. לבסוף הופיע שלדג שצייץ מעל ראשו של יאסון, והנביא מוֹפּסוֹס, שידע לפענח את קולות הציפורים, פסק שעליהם לרצות את האלה ריה. הם עלו אל פסגת הר דינדימוֹן, ערכו את הפולחן לאלה, ורק אז שקטה הסערה. יום תמים חתרו הארגונאוטים בלי הפוגה, ובערב עגנו בחוף מיסִיָה ליד שפך נהר קִיוֹס. בשעה שעשו את הכנותיהם לסעודה ולחניית הלילה, יצא הֵרַקלֵס להביא עץ מהיער, שכן באותו יום נשבר משוטו. בדרכו חזרה בא לקראתו פּוֹליפֵמוֹס האַרְקָדי, וסיפר לו שהנער הילאס, עוזרו ובן-טיפוחיו, אבד. הילאס יצא לשאוב מים, ולאור הירח הבחינה בו הנימפה שגרה בעמקי המעיין והוקסמה מיופיו. הנימפה חיבקה את הנער, הצמידה את שפתיה לשפתיו ומשכה אותו למערתה. פוליפמוס הספיק לשמוע את זעקותיו, ומצא על שפת המעיין את כד הנחושת. כל הלילה חיפשו הרקלס ופוליפמוס את הילאס, הולכים ומרחיקים אל לב הארץ. עם נצנוץ כוכב השחר נחפזו הארגונאוטים לנצל את הרוח הנוחה ולהפליג, ולא הבחינו בכך ששלושה מעמיתיהם נעדרים. הם גילו את הדבר רק לאור היום, כאשר כבר הרחיקו לשוט, ולאחר דין ודברים החליטו להמשיך בדרכם. השלושה נותרו אפוא מאחור. הילאס מצא אושר עם הנימפה בעמקי המעיין, הרקלס חזר למיקֵנֵה והמשיך לבצע את מטלותיו עבור אֶוּריסתֶאוּס, ואילו פוליפמוס יסד עיר במיסִיָה, לא הרחק משפך הנהר. יום ולילה נשאה הרוח את ארגו, עד שהגיעה לאי הבֶּבְּריקים ועגנה בחופו. שם נתקלו הארגונאוטים באַמיקוֹס מלך הבבריקים, בנו של פּוֹסֵיידוֹן. הוא נהג לאלץ את הנוכרים שהזדמנו לארצו להתאגרף איתו, וכך היה הורג אותם. אלא שהפעם עמד מולו פּוֹלידֶאוּקֵס, שלא היה גברתן כאמיקוס, אבל הצטיין בזריזותו. בקרב, שנערך בחורשה על שפת הים, הצליח פולידאוקס לרסק באגרופו את רקתו של אמיקוס ולהרוג אותו. כשראו הבבריקים שמלכם מת, הם התנפלו על פולידאוקס, אבל הארגונאוטים היכו בהם והניסו אותם. באותו לילה הם חנו באי, ולאחר שהעלו על ספינתם כבשים, מיני מזון ומים, הפליגו עם שחר לעבר הבּוֹספוֹרוֹס. הם עצרו בסַלְמידֵסוֹס שעל החוף התראקי. לא הרחק מהמעגן עמד ביתו של הנביא פינֶאוּס. כעונש על שהיה להוט לגלות לאנשים את העתיד, עיוורו האלים את פינאוס ושיסו בו את צמד ההַרפִּיוֹת, אוֹקיפֶּטֵה ואָאֶלוֹפּוּס, שהיה להן ראש אשה וגוף ציפור. בכל פעם שהעיוור רצה לאכול היו ההרפיות יורדות, חוטפות את המזון מידיו ומטילות בשיירים סירחון מאוס. הארגונאוטים השתוממו למראה האיש הדומה לשק עצמות שגישש אליהם מתוך צחנת חדריו. כששמע שבאו לשאול בעצתו איך ישלימו את המסע, דרש פינאוס בקול רועד שיפטרוהו תחילה מההרפיות, כיוון שהוא גווע מרעב. הארגונאוטים ערכו לפני האיש האומלל שולחן מלא מעדנים, אך ברגע שהנביא שלח אליהם את ידו, הגיחו בצריחה אותן נשים-ציפורים, חטפו את המזון ונעלמו כשהן משאירות אחריהן שובל צחנה. זֵטֵס וקַלַאיס, בניו של בּוֹרֵאַס רוח הצפון, שלפו מייד חרבות, פרשו כנפים ודאו בעקבותיהן. מעל איי הסְטרוֹפָדים הם השיגו את ההרפיות התשושות, אך לא נגעו בהן לרעה, מכיוון שצמד המפלצות נשבעו שלא יוסיפו להציק לפינאוס. כשנוכח לדעת שהוא יכול להביא אוכל אל פיו, התווה פינאוס לארגונאוטים את מסלול מסעם, ויעץ להם איך יוכלו לחצות את צוקי הסימפְּלֶגָדים. שני צוקים אלה, שחסמו את הכניסה לים השחור, היו מיטלטלים ברוח העזה שנשבה במקום, ועקב כך היו מתנגשים זה בזה ומתרחקים זה מזה לסירוגין. הם היו אפופים ערפל סמיך, הררי מים שוצפים ורעם חבטות, ואפילו הציפורים נמנעו מלעבור ביניהם. פינאוס יעץ שישלחו יונה בין הצוקים. אם יבחינו שהיא עוברת בשלום יחצו בעקבותיה, ואם לא – מוטב שישובו, מכיוון שהסימפלגדים יכולים לפצח גם כלי-שיט שיצוק מברזל