מדובר...
בזה שהיא התעוררה בבוקר יום העצמאות עם עין אחת....השניה היתה נפוחה כמו בלון ממש, אדומה נורא ו90% סגורה. מאחר וזו היתה העקיצה היחידה בגוף ולמרות שדיי חשדתי שזו רק עקיצה, לקחתי אותה למר"מ לוודא ואכן נאמר לי ע"י הרופא שזו עקיצה ולטפל בפניסטיל. אבל מהרגע שראיתי את זה עד לרגע שקיבלה פניסטיל עברו 5 שעות...לכן זה לא ממש עזר ולמחרת היום העין היתה סגורה לחלוטין... היא מתוך שינה בבוקר אמרה לי "זה לא נורא אמא, נכון?" וקרעה לי את הלב.. שאלתי אותה אם היא יכולה לפתוח את העין והיא ענתה "לא אמא, אי אפשר, אי אפשר".. רצתי שוב לקופ"ח והרופאה די נבהלה וחשבה שאולי זו בצקת וכו'.. רצתה לתת אנטיביוטיקה חזקה. אני לא הייתי שלמה עם זה והמשכתי עם הפניסטיל בלבד. העין נפתחה בצהריים וחזרתי אל הרופאה שתראה. היא אמרה לי אוקיי, חכי עוד יום ונראה. למחרת כבר היה איכשהו בסדר והאנטיביוטיקה בוטלה כמובן. התחלתי למרוח אותה בכל מיני תכשירים טבעיים ושבוע בדיוק אח"כ היא קמה כששתי העיניים עקוצות ונפוחות... חשבתי שאני מתעלפת, דפק לי הלב נורא ומיד נתתי פניסטיל. עצם המחשבה ששתי העיניים יסגרו לא היתה באה בחשבון והייתי מוכנה לעשות הכל כדי שזה לא יקרה. זה שנתתי פניסטיל מיד עזר וזה אכן לא קרה. כמובן ששוב לקחתי לרופאה שאמרה לי שפניסטיל זה הדבר היחיד לעשות וזהו. מאז טפו טפו הכל בסדר כי כאמור, יש לה 5 הגנות שונות מפני יתושים. אבל הטראומה שלי נשארה חזקה... כל ערב לפני שאני מורחת אותה באתוש, בדרך קבע היא אומרת לי..."אם לא תמרחי אותי מה יקרה לי? יעקצו אותי יתושים?" ואניאומרת לה שלא יעקצו אותה...ושאנחנו לא אוהבים יתושים ולא חברים שלהם וכו'...דבר אחרון..למרות הכל, אני לאורך כל הדרך שידרתי לה שאני רגועה ויהיה בסדר. שלא תרגיש שאני לחוצה. אם הרגישה בכל זאת? רק היא יודעת