מכר שלי,

[ר ו ב נ ס י ת]

מכר שלי,

רוצה כבר מזמן לפרק את החבילה. לדבריו הוא לא עושה זאת כי זוגתו היא "מאד תלותית ואני פוחד שהיא תתפרק ותפסיק לתפקד ולטפל בעצמה ובילדים" יש בו איזו תחושת חובה כלפיה והרגשה שהוא צריך להיות שם בשבילה. אמרתי לו שלמרות שעד כמה שזה מקסים בעיני שהוא זוכר לה חסד נעורים הוא לא צריך ליטול לעצמו את האחריות על החיים שלה. היא אשה בוגרת וככזו צריכה לדעת להתמודד עם כל הפתעה שהחיים מזמנים לה. אמרתי שהוא בהתנהגות הזו בעצם "מסרס" את יכולת ההתמודדות שלה. ומה איתו, עם האושר שלו? האם באופן כללי זה נכון "להקריב" את עצמנו למען אחר? מה דעתכם?

 

[navy123]

מסכים עם כל מילה

אם היא תפסיק לטפל בילדים , והוא מוכן לעשות זאת בעצמו - שיעשה את הצעד. אם/איך היא תתמודד עם המציאות החדשה זה כבר לא דאגה שלו.

 

[שירלי6]

אני מניחה

שהוא מכיר את אשתו טוב ממך, ואם הוא חושב שהיא עלולה להתפרק, יתכן שהוא צודק. יהיה לו רע יותר אם יתגרש ואכן נבואתו תתגשם. אם הוא מרגיש כך, כנראה עדיין לא הגיע לנקודת האל חזור. הוא יכול בינתיים לקחת לו מאהבת. לא מאמינה בלהקריב את עצמי עבור אף אחד. בשום מצב. הקרבה היא עניין סובייקטיבי, ובמקרה הנדון, עליו לבחור את הרע במעוטו.

 

[ר ו ב נ ס י ת]

אבל זה בדיוק העניין

האיש פשוט לא חי, לא מאהבת (הוא לא יכול "מצפונית"), כמעט ולא בילוי עם חברים, מסובך בתוך הפלונטר הזה של חייו ואגב, גם אני חטאתי בהקרבה הזו בזמנו, "למען הילדים" אעלק היום אני יודעת שזו היתה שטות אחת גמורה

 

[שירלי6]

לא הזכרתי את הילדים.

אמרת שהוא חושש לעתידה. וכאן הוא צריך לנהוג בתבונה וברגישות. מנסיוני, יכולה לומר לך, שלמרות שרציתי להתגרש, הטיימינג היה עבורי מאד לא נכון והיה עלול להסתיים רע מאד, לולא הייתי חזקה מאד נפשית. הייתי מייעצת לו לפנות לייעוץ מקצועי על מנת להגיע להחלטה נכונה עבורו ועבור משפחתו.

 

[גרוש0פטימי]

יש לי הרגשה שהמכר שלך..

קצת יותר מידי פוחד. נורא קל ונוח להפיל את זה על אדם אחר. "צריך להיות שם בשבילה" ? וואלה ???

 

[ר ו ב נ ס י ת]

מניחה שגם זה חלק מהעניין..

יעברו לו עוד כמה שנים מהחיים באומללות אולי אז...

 

[סוף עונה]

חושבת כמוך ../images/Emo45.gif

אם היה נחוש בדעתו, היה הולך על כל הקופה אבל כנראה שהוא לא התבשל מספיק ופוחד בעצמו, לכן נשען על "ההתפרקות" של אשתו

 

[a n a t i 3 3]

יותר מאשר העגל רוצה לינוק....

לא ברור מי כאן העגל ומי הפרה, והאם יותר משרצה העגל לינוק רצתה הפרה להיניק או להפך, יש אנשים שהתלות הזאת של הצד השני היא מה שהם צריכים, יכול להיות שחברך הוא אדם מאוד רחום ויחד עם זה ההרגשה שמישהו תלוי בו, זקוק לו, נתמך בו עושה לו טוב, מעלה את הערך שלו כלפי עצמו והסביבה. קשה לי להאמין שאדם נשאר במערכת יחסים רק בגלל רחמים לצד השני, יחד עם זה ישנם עוד המון גורמים שמונעים ממנו לקום וללכת. לא הייתי מתערבת בינהם ובטח לא מעודדת אותו לעזוב... יש דברים שרק בני הזוג עצמם יודעים.

 

[ר ו ב נ ס י ת]

חלילה וחס לא מתערבת

ולמען הסר ספק, אני לא בעלת אינטרס בעניין... הוא שמע שאני מתגרשת והתקשר כדי לשתף ולשאול את דעתי (לא שאני חושבת שדעתי תשנה פה את המצב)

 

[a n a t i 3 3]

לרגע לא חשבתי שאת צד בעניין

פשוט מציעה לך לתת לו להגיע להחלטות לבד, חברים יכולים לעזור ולתמוך בכל החלטה.. אבל ההחלטה חייבת להיות שלו/שלהם.

 

[סימפתי]

ענת צודקת, כל הכבוד!

לענת יש נקודת טיעון מנצחת. כל הכבוד !

 

[אא ניר]

המכר שלך

נוהג כפי שמקובל היה בדור הקודם. כמו שנהוג בחברות סגורות יותר. כמו שהתכוון מי שהתכוון כשהמציא את הזוגיות החוזית. כי הרי ברור שבנישואין, יהיה עליות ומורדות, ברור שלעיתים ההוא ירצה פחות מההיא ולהפיך. הנישואין {החוזה} נועדו להיות הדבק בזמנים כאלו. אגב, בדת היהודית, דין חמור למי שנכנס בין גבר ואישה נשואים. {או במילים אחרות : תעוצי לי בעניינים אחרים}

 

[ר ו ב נ ס י ת]

כמו שאמרתי לענתי, הוא שאל, אני

עניתי מהנסיון שלי כאחת שפחדה וגילתה שהשד לא נורא בכלל (להיפך, החיים יפיםםםם!!) ובזה הסתיימה ה"התערבות" שלי בנושא.

 

[a n a t i 3 3]

אותו "שד" יכול להיות נורא לאחרת!

אל תקחי אחריות על "שדים" של אחרים

 

[הנודניקית עם הקוקו]

שוב מאזניים...

אבל המאזניים שלו בלבד. בלי התערבות ודיעות של אחרים. אם הוא שם כנראה יש לו את הצורך ליות שם... כשכבר לא יהיה לו(אם לא יהיה לו)...ילך משם.

 

[אמא אהבה]

הוא פוחד מהפחד

אולי זה נתפש כמו "מקריב" את עצמו אבל יותר סביר שאלו הפחדים שלו שעוצרים אותו ושנכון לעכשיו אין לו כוח להתמודד איתם. בהתנהגות הזאת הוא מסרס קודם כל את עצמו.

 

[d a n i e l s 5]

דעתי...

שאנשים ממציאים לעצמם תרוצים , זה לא אני זאת היא

 

[ב ד ר ך]

אולי

הוא לא בשל עדיין. כי כשרוצים להתגרש ,אבל ממש רוצים כל השיקולים האלה מתגמדים

 

[t o t a l]

תחושות דומות עיכבו אותי לפחות שנה

הרגשתי כאילו אני "מפקיר" את המשפחה שלי. איפה הם יגורו? איך יסתדרו? מה יאכלו? מה ילבשו? היא תמיד עבדה בחצי גז כזה. חצאי משרות לא מתגמלות במיוחד. וידעתי שעם כמה מזונות שאני לא אשלם, אי אפשר לחיות רק עם זה. דמיינתי תרחישים לא נעימים של דירות שכורות עם חלודה באמבטיה ועובש על הקירות ומקרר ריק. לבסוף כשכלו כל הקיצים פשוט קמתי והלכתי (ברחתי). לזכותה יאמר שהיא שדרגה את מאמציה והיום היא מסתדרת נהדר. עובדת קשה ומפרנסת בכבוד. לא חושב שהילדים ירדו ברמת החיים.