מכסות מסכות

מכסות מסכות

ברצועות של חול אפור שחור את נותנת נשמתך המים באים ורוחצים הכל והתרוקנה ידך תמיד דמעות אימים מכסות מסכות חיצוניותך תמיד בנשף נשף ללא סוף והימים חולפים להם ללא מזור וייקר ואין מי שפתאום יופיע ויאמר אני אינני זר המסכה כבר את הפנים כובשת מקבלת לה חיים משלה נפשך כבר אינה רוגשת וגם לא תמצא התרופה.
 

*קסנדרה

New member
מלאך יפהפה :)

למלאך היקרה על כך מן הראוי היה שוב ושוב לכתוב. הרהור על הפנים שבו המבט מפלס לו את דרכו אל הנפש פנימה קסנדרה
 
למעלה