אוקיי. למי שמרגיש שצריך לדאוג למקום שלו פה,
אני כאן בשבילך. אתה לא skater, אתה גם לא street punk. אבל יש לך מקום, במרחב הזה המוכר לנו, מה שנמתח בין הדחף המבויש להרים אגרופים בהופעה של להקה בינונית, פעולה שנראה לך שתזניק את הארוע לרמה של משהו היסטורי, אתה מקווה. יום אחד תראה את עצמך על פלאייר בתור עמוד תווך של מה שהיה אז הדבר הנכון, ואף אחד לא ידע שבעצם לא נהנת. לעזעאזל, גם אז בטח לא הכל יהיה זהב, אבל לפחות יהיה את האימג' הזה שלך חי את החיים. בוא נקווה שאורן זיו מצלם היום. הכל כ"כ נפוח בהיסטוריה אצלו! לבין, שנים מאוחר יותר, אתה מוציא דיסק. אתה יכול לטחוב את התמונה שלך צורח על במה על קולאז' קצת מעל זאת עם הילד ההוא שמניף אגרוף מול הפרצוף שלך. הנה, יש כאן ילדה מחייכת. בחיי, היתה תקופה ממש טובה כנראה. (פססט - כולם באותו מקום. אף אחד לא מאמין לזה, עמוק בתוך חדרי ליבו. אבל האמת, אני מבין אותך. שווה לנסות, למה לא בעצם. אתה לא יכול לא לעבוד על כולם כל הזמן, הרי.) אבל הסיבה שאנחנו כאן היא, שאין שום סיבה שלא תוכל לתכנן ולעטות לעצמך מלתחה של מדים לפאנק שלא מחייבת אותך להכנע לקוד מלבושים סגור, משהו שמבחנתך כבר נס ליחו בראי ההסטוריה. האם העולם צריך באמת עוד ילד עם שלייקס ואופני bmx? בטח שלא. העולם צריך אותך. להרכיב את הדמות שלך, משהו שיענה יפה על הצורך להראות את הסטירה המרשימה בין רגישות מעונה, כזאת שמצד אחד יודעת לדמוע ברגעים הנכונים, לבכות את הנעורים החומקים מאיתנו, ומצד שני לעטות חיוך של ניצוץ אמיתי בשחוק על הדברים הקטנים בחיים, בירות שחוקות אל פיות מטפטפי רכילות שמחה, רגעים כאלו שבעצם מכוננים אותך כאדם, אותנו כגזע, כשאתה מרחף מעל התרחשות השאננות וקולט את המבנה המסודר בנגיעות פינצטה של מבנה חברתי יפהפה. מעניין מה המקום שלך פה. אתה מקווה שאתה הלוק פרי (דילן) הנחבא אל הכלים, עם קצת דגש על הקטע של האימו של השנים הראשונות, DC. זה אחלה קטע. אתה מקווה ששמים לב. כל זה מנוח מנגד לעמוד שידרה קשיח, כזה שיודע להתעלם ברגעים הנכונים מן העולם החיצון, ולהרים מולו פין גאה, רוטט בלהט ובחשש בדיוק כמוך, סתירה מהלכת של כל מה שהוא פאנק. ואם כבר פיצחת את הנוסחא הזאת, אין שום בעיה להרכיב לוק שדוחף את זה כלפי חוץ. סקיני ג'ינס זה הצעד הנכון לאחרונה, ואפשר להיות מרוצים מן האופנה החולפת שבא עלינו בדיוק בזמן הנכון. זה בכל מקום עכשיו. אפשר פשוט להכנס לכל מקום ובכמה מאות שקלים עלובות לקנות זוג. ישראל של 2007 נחה בחפיפה על מעצמת הט'ראש הגרמנית משנות השמונים, ואולי הכל בזכות הילדי אימו רבייבל וההשלכות שלהם, לדעתי. כשאתה נעוץ בין האשכים שנלך שנמקים באימת סירוס עד למורד הקורסליים שלך, מתאווים להחלץ מן הנמק שיהיה קיצם, אתה יכול להרגיש כמו מכונת זמן מהלכת, מה שמקפיץ את הבחירה הזאת שלב אחד קדימה לעולם שכולו נשגב. קבוצות השיער הניגר לך מן המקום הזה שמחתחת לעורף מתגמדות נוכח ההקפדה של המכנס הבנזונה הזה. אתה כולך כלי קיבול לשילוב ההסטורי בין You I love to drink my own blood, My sin is my life in a war with god, I talk to the demons night tonight, Make love and black masses in a dark shadow light ("בלספמר" של סודום, מתוך "מורטאל וואי אוף לייף", 1988) לבין It's haunting me, I'm so alone, I'm just trying to find my way back home, I'm so alone, alone. ("קרסס" של בולט פור מיי ולנטיין, מתוך האיפי "בולט פור מיי ולנטיין", 2004). איזה עוד סיבה ללגום את הדם של עצמך, מלען השם, אם לא מן המטרות המתוארות מטה. פשוט אבל גאוני. אתה גאוני, אתה חושב לעצמך. אשך ימין נחלץ אל ירך שמאל מן תהומות החשכה שבמרכז חיבור התפר שם, ונושם אנחת רווחה מן ההקלה העצומה. אפשר מכאן להמשיך באותו קו עם מעיל ג'ינס פשוט. כאן כבר אפשר ללכת על וינטג' כולל מהתחלה, לא צורך להשקיע סכומי עתק. בדרך כלל ז'קט כזה יהיה מעוטר בכל מני פאטצ'ים של הלהקות הגדולות מן הז'אנר האהוב עליך בעשור האהוב עליך. לדעתי הכיוון צריך להיות אחר לחלוטין. תפור
את זה על כל הגב, עם הכיתוב only death is real. הבנאר של
hellhammer מעביר בגוש אחד משהו שכל הפאטצ'ים בעולם של ספלטורה, תקופה מוקדמת ככל שיהיו, בחיים לא יצליחו. ובתכלס זה גם נכון אז למה לא פשוט להגיד את זה. מכאן אתה יכול לאלתר. שרשרת של פנטגרם על חוט שחור פשוט, חשוב להקפיד שקרני העז יפנו כלפי מעלה, בכדי להראות את השייכות שלך לשלטון של כל שרע בעולם זה על פני טוב שבו, יחד עם חולצה דהויה עליה הדפס פנים של איאן מקאיי יכולה להיות הגזמה כמו גם בחירה נועזת שתפתח אפיק חדש שלם לבאים אחריך. שווה לנסות. כמו בחיים, ככה גם בשטויות חסרות הסיבה, המנוולות והריקות מתוכן האחרות. בהצלחה. וואלה jawbreaker זה באמת די מדהים.
