מכניסה להילוך ראשון...
מאותתת לשמאל,משתלבת בנתיב הימני! הלו לכם! יש כמה דברים שמפריעים לי מאוד בתרבות העכשווית שלנו. הדבר הראשון והמרכזי, שכבר, איך אומרים- הגיעו מים עד נפש, הוא השתלטות תרבות המגרשים על העולם החיצון (או שמא רק אני מרגישה את זה??). ההתבטאות המרכזית היא בשירה, ללא הפסקה (!), של שירי אהדה. ובמצבים קיצוניים, אך מאוד שכיחים, אלה השירים היחידים שנמצאים בשירון המוחי!!! יש בחור חביב שיושב לפני בכיתה ומהרגע שהוא נכנס, ב 7:15 בבוקר, ועד לשניה האחרונה שאני רואה אותו (זמנים שונים) הוא לא מפסיק לזמרר את שירי קבוצתו האהובה! אני לא יודעת אם אתם מסוגלים להבין את הזוועה... ברגע שהבנתי שהוא לא ממש מכיר שירים אחרים, ואם כן- אז רק בשינוי גרסה כשצמד המילים: מכבי חיפה משתלבות באופנים שונים בתוכו, החלטתי לעשות נגדו, באחד משיעורי הסטוריה המשמימים, דו-קרב כדי לאמוד את גודל האסון: הוא שולף שיר משלו וכנגד אני שולפת ממיטב השירה העברית (!). לבחור לא נגמרו המשאבים!!! ואני אחזור ואומר- הוא ושאר הבנים במחזורי (בלי הגזמה- כמעט כולם) פשוט שרים להנאתם יומם וליל את שירי המגרש. והרי ידוע ששפה-מעצב תרבות-מעצבת שפה וכו'. השירים הללו, מלבד שפה רדודה ואוצר מילים דל, שופעים בתיאורי גנאי מלבבים כנגד כל העולם (וגזענות רבה חבוייה במסווה של שנאת קבוצה יריבה). ואני תוהה- עד לאיפה תחדור התרבות הקלוקלת הזאת??? ועד מתי אצטרך לסבול את אותה גברת בשינוי אדרת (השירים מבוססים, על-פי רוב, על אותה מנגינה ורק המילים משתנות)??? מתי סוף סוף אשמע אותם שרים שירים אמיתיים?? אההההההההההה
עניין שני הוא האמרה הנפוצה: עוד שניה... אני חושבת שמאות על גבי מאות של שנים כבר הוכיחו כי אף פעם לא מדובר בשניה! לרוב הסיטואציה היא כזאת: ניקח לדוגמא שיחה בטלפון- בקו השני ישנה שיחה ממתינה, השותף לשיחה אומר שהוא רק בודק מי זה ו "עוד שניה" חוזר...וכף חולפות להן שניות רבות, ואף דקות רבות, והוא ממען לחזור... מצב הגורם לתסבוכת נפשית קשה!!! זה ידוע שהתרבות העברית, או שיותר נכון לאמור- הישראלית, היא קצרה בזמן. ממהרת תמיד ולכן לא יהיו באמתחתה ביטויים כגון: עוד 15 דקות, אלא "עוד שניה"... ולכן, אנא- היו מציאותיים! אל תאמרו עוד :" עוד שניה". אמרו: "אחזור בקרוב", "אחזור ברחוק", "אני לא מעוניין להמשיך לדבר איתך" וכו', בהתאם למצב... תודה מראש בשמי ובשם כל עם ישראל!
הכנתי בבית ספר רשימה...ושכחתי אותה, אז צפו להמשך (אחזור עוד שניה
) יום טוב וחג שמייח עדי
מאותתת לשמאל,משתלבת בנתיב הימני! הלו לכם! יש כמה דברים שמפריעים לי מאוד בתרבות העכשווית שלנו. הדבר הראשון והמרכזי, שכבר, איך אומרים- הגיעו מים עד נפש, הוא השתלטות תרבות המגרשים על העולם החיצון (או שמא רק אני מרגישה את זה??). ההתבטאות המרכזית היא בשירה, ללא הפסקה (!), של שירי אהדה. ובמצבים קיצוניים, אך מאוד שכיחים, אלה השירים היחידים שנמצאים בשירון המוחי!!! יש בחור חביב שיושב לפני בכיתה ומהרגע שהוא נכנס, ב 7:15 בבוקר, ועד לשניה האחרונה שאני רואה אותו (זמנים שונים) הוא לא מפסיק לזמרר את שירי קבוצתו האהובה! אני לא יודעת אם אתם מסוגלים להבין את הזוועה... ברגע שהבנתי שהוא לא ממש מכיר שירים אחרים, ואם כן- אז רק בשינוי גרסה כשצמד המילים: מכבי חיפה משתלבות באופנים שונים בתוכו, החלטתי לעשות נגדו, באחד משיעורי הסטוריה המשמימים, דו-קרב כדי לאמוד את גודל האסון: הוא שולף שיר משלו וכנגד אני שולפת ממיטב השירה העברית (!). לבחור לא נגמרו המשאבים!!! ואני אחזור ואומר- הוא ושאר הבנים במחזורי (בלי הגזמה- כמעט כולם) פשוט שרים להנאתם יומם וליל את שירי המגרש. והרי ידוע ששפה-מעצב תרבות-מעצבת שפה וכו'. השירים הללו, מלבד שפה רדודה ואוצר מילים דל, שופעים בתיאורי גנאי מלבבים כנגד כל העולם (וגזענות רבה חבוייה במסווה של שנאת קבוצה יריבה). ואני תוהה- עד לאיפה תחדור התרבות הקלוקלת הזאת??? ועד מתי אצטרך לסבול את אותה גברת בשינוי אדרת (השירים מבוססים, על-פי רוב, על אותה מנגינה ורק המילים משתנות)??? מתי סוף סוף אשמע אותם שרים שירים אמיתיים?? אההההההההההה
